פרק 116 – ספר שמואל – "להוציא את ה' לחופשי – סיפורם של עלי וחנה"

מה שלא סיפרה לי הגננת

עם עקיבא ויטקין ונתן ארונס

ברחבי ארץ ישראל הרוחות משתנות – כפי שמסופר בסופו של ספר שופטים (בהקדמה לסיפורי יפתח ושמשון), תנועת תשובה לה' שוטפת את העם אל מול הלחץ הפלישתי. גם האווירה במגילת רות שמתרחשת כדור אחד קודם לסיפור הפותח את ספר שמואל, מעידה על חיבור עמוק של העם אל עבודת ה' ואל חיים של חסד ומוסר.
רק מקום אחד נותר סגור ומסוגר לרוחות הנושבות בחוץ – משכן ה' בשילה – מקום נשכח מלב שאין כמעט אדם הפוקד אותו. במשך כל תקופת השופטים (למעט ממש בתחילתה בסיפורים המוקדמים כרונולוגית של פסל מיכה ופילגש בגבעה) לא הוזכר המקום כלל. הלוויים נזנחו לנפשם כבר בתחילת התקופה (ויצאו לגור באשר ימצאו) ומתי מעט כוהנים חיים על מעט הבשר של עובדי ה' הספורים הבאים לזבוח לה' בשילה.
ופתאום קם אדם בבוקר ומרגיש שהגיע הזמן להוציא את ה' לחופשי מהכבלים הכובלים אותו בתוך המשכן הזנוח. והאדם הזה הוא לוי מיוחס ביותר, משושלת העתיקה ומיוחסת של בני לוי – אלקנה, מצאצאי בני קורח.
בפרק זה נלמד כיצד בחרה חנה אישתו העקרה לצרף את רצונה הפרטי למשימת חייו של אלקנה, וכיצד נוצר הסדק הראשון אך המשמעותי בחומת המשכן המסוגר, סדק שישנה בסופו של דבר את כלל מצבה של האומה הישראלית ההולכת ומגבשת.