מועד קטן יב - כ"ב בשבט, 24 בינואר

דף יומי לנשים - הדרן

תמונות

הדף היום מוקדש ע"י יהודית ווייל לזכר נשמת הרב שמחה קראוס שנפטר לפני כמה ימים. גדול הדור שהבין עד כמה חשוב נושא עגונות והקדיש חייו כדי לשפר את מצבם.

הדף היום מוקדש על ידי תורם אנונימי לכבוד נשים שעוברות טיפולי פוריות.

אם נכרי עובד עבור יהודי ביום טוב או בשבת כקבלן (מי שמקבל שכר עבור העבודה - לא לפי שעה), הם יכולים לעשות זאת רק אם הרכוש הוא מחוץ לתחום שבת כי אחרת אנשים יחשבו שהיהודי שכרו לעבודה בשבת. זה בתנאי שאין עיר אחרת ממש בקרבת מקום שמאוכלסת ביהודים. אבל בחול המועד, כיון שיהודים יכולים לנסוע מעבר לתחום, אסור גם מחוץ לתחום. מובאים מספר מקרים שבהם רבנים החמירו כי הם חשו שמאחר שאחרים מסתכלים בם, עליהם לשמור על רמה גבוהה יותר. מספר פעמים מביאה זאת הגמרא כדי להסביר מדוע מישהו היה מחמיר כשלפי ההלכה היה מותר. ניתן לתת חפצים לעובד נכרי העובד כעובד קבלן על מנת שיוחזרו לאחר החג. אי אפשר להזדווג בעלי חיים בחול המועד אבל אפשר לשים אותם בשטח סגור, בתקווה שהם יזדווגו. אי אפשר להנחות נכרי שבעלי חיים ילכו על אדמתם כדי לספק דשן בחול המועד, שבת או יום טוב. ואי אפשר לשלוח לו עובדים לעזור. אם אחד עובד במשך השבוע/חודש/שנה, אז אפשר לשלוח לו עובד נכרי. המשנה מביאה מקרה מקביל למשנה הקודמת לגבי גת במקום בית בד. למה שניהם נחוצים? רב אמר כי דיני חול המועד הם כל כך מסובכים שכן המקרים מאוד ספציפיים וקשה לדעת אילו כללים ניתן ללמוד מהם. הם גם מושווים להלכות שבת שכן הרבה דברים מותרים ובכל זאת אסורים. מספר רבנים קצרו את שדותיהם למרות שכתוב בברייתא שאי אפשר לעסוק בדברים המחוברים לאדמה. איך זה נפתר? אפשר לטחון לצורכי החג. האם אפשר "להעמיד פנים" (להערים) שצריך יותר גם אם לא באמת? מה אם טחן מה שהיה צריךך אבל נשאר קצת יותר ממה שצריך? אפשר לכרות דקל גם אם צריך רק את הנסורת, אולם אביי קילל את כל מי שעשה זאת. מסופר על רב אשי שעשה זאת וקרה לו משהו לא טוב וראה את זה כסימן שאביי צדק. אפשר להביא פירות בפנים להגן עליהם מגנבים וחפצים אחרים להגנה מפני הרס, כל עוד לא התכוונו מראש לדחות את זה דווקא לחג. עם זאת, ניתן לעשות זאת רק בצינעה, כלומר ביום ולא בלילה. מדוע שעות היום נחשבות ליותר פרטיות?