ראש השנה כז - ר"ח כסלו, א' בכסלו, 5 בנובמבר

דף יומי לנשים - הדרן

תמונות

הדרן מיניאפוליס מקדישים את חודש כסלו לזכר שותפתנו ללימודי הדף היומי, מוניקה האוול. רובינו בקבוצה מחוברים דרך בית הכנסת, השכונה ,או ממרחבי העיר. מוניקה הגיע לסיום הראשון שלנו לפני הקורונה והציגה את עצמה בפנינו. היא הייתה היחידה שהצטרפה לקבוצה שלנו. זמן קצר לאחר מכן, העולם הפך לווירטואלי ומעולם לא ראינו את מוניקה באופן אישי, רק דרך הזום. יש לנו המון הערצה מכך שמוניקה בחרה להיות חלק מקבוצה עם אנשים שהיא לא הכירה וללמוד נושא שהיה חדש עבורה. החבר של מוניקה, אנדרו הודיע ​​לנו שמוניקה לא במצב טוב והולכת למות ושיתף אותנו שאפילו כשהמצלמה שלה כבויה, היא מצאה נחמה במילים ובדיון סביב הדף. אנו יכולים ללמוד ממנה להיות אמיצים וחסרי פחד בלמידה שלנו ושהזכרונות של מוניקה יהיו ברכה לכולם.

הדף היום מוקדש ע"י אמה רינברג לזכר נשמת חמותה פיליס רינברג – פרומה שרה בת רב אהרן ומירה. "פיליס נפטרה בגיל 45 ולא זכיתי להכיר אותה. היא הייתה מורה מוכשרת, מנהלת ומרצה לחינוך. היא הייתה יצירתית - אהבה גינון ותפירה. אני בטוחה שהיא היתה גאה בבנה, בעלי, ובמשפחה שלנו. היא בהחלט הייתה מעריכה את הרעיון שכולנו לומדים יחד את דף יומי כי חינוך היה חשוב לה מאוד. יהי זכרה ברוך".

האם ניתן לכסות את פי השופר בזהב? איך הם הצליחו לתקוע בשופר ובחצוצרות באותו זמן אם לא ניתן לשמוע שני קולות בו זמנית? אולי בגלל זה, תקיעות השופר ארוכות יותר מתקיעות החצוצרות. אולם אם נאמר זאת, משתמע מכך שניתן לקיים את חובתו בשמיעת חצי תקיעה. על נקודה זו מקשים משני מקורות שונים שמהם משמע שלא יוצאים על ידי חצי קול. אפשר להסביר את האחד אחרת, אבל השני לא. לכן מסבירה הגמרא שחייב להיות שאפשר לשמוע שני צלילים מאנשים שונים אבל לא מאדם אחד. אולם מובא מקור נוסף המראה שלא ניתן לשמוע שני אנשים הקוראים את התרגום בתורה בו-זמנית. שאלה זו נדחית מכיוון שהמקרה שלנו (שופר) דומה יותר למקרים בסוף אותו מקור המדבר על הרבה אנשים שקוראים את המגילה או אומרים הלל בבת אחת ויוצאים ידי חובה, ככל הנראה משום שהוא אירוע מיוחד, ובאירוע מיוחד, אנשים יעשו מאמץ כדי להיות מסוגלים לשמוע את זה. השופר לראש השנה מעוטר בזהב ובצומות בכסף - או בגלל שהכינוסים נעשים בכלי כסף כמו שכתוב בתורה או בגלל שהתורה לא רצתה שנצטרך להוציא יותר מדי כסף אז רק בשביל יום טוב היה זהב נדרש. תקיעות השופר והחצוצרות נערכו רק בבית המקדש. מאיזה פסוק זה נדרש? רב שמואל בר יצחק ציין כי תפילותינו תואמות את דעתו של רבי אליעזר (שהעולם נברא בתשרי) כפי שאנו אומרים "זה היום תחילת מעשיך". האם זה תואם את המשנה שלנו? אמנם רב שישא מביא גרסה אחרת של הדיון. מה הדין לגבי שופר שנסדק? אם תוקעים בשופר בבור, בדות או בחבית, האם אפשר לצאת ידי חובה? אם עבר במקום שבו תקעו בשופר או קראו מגילה, אפשר למלא את חובתו רק אם התכוון לצאת. הגמרא מביאה כמה ברייתות שמוסיפות עוד כמה הלכות לגבי האם ניתן לתקוע בשופר במקום בו בוצעו בו סוגים שונים של שינויים/תיקונים. אם תוקעים בשופר בתוך בור, שומעים את זה בתוך הבור ישירות ולכן ממלאים את חובתם, אבל כל העומד על שפת הבור, מחוץ לבור, שומע רק הד ולא קול ישיר ולכן לא יוצא ידי חובה.