ביצה כ - י"ד בתשרי, 20 בספטמבר

דף יומי לנשים - הדרן

דף נלווה ביצה כ

הלימוד החודש מוקדש לרפואת נועם אליעזר בן יעל חיה ואיתן יהושע.

הלימוד היום מוקדש על ידי דניאל ברטה לעילוי נשמת חברתה מישל דמן וסרמן, גיטל פריידא בת שרה.

ר' אלעזר בר' שמעון לא התיר להשתמש בקרבן תודה לצאת ידי חובת שלמי חגיגה אפילו אם התנה כך בפירוש כשהפריש בהמתו. למה לא? כשאומרים משהו עם תנאי כגון שכיב מרע שאמר למישהו "תנו ארבע מאות זוז לפלוני ויתחתן עם בתו," הוא יכול לקחת את הכסף אבל לא חייב להתחתן עם בתו בגלל צורת אמירת התנאי. רק אם הקדים את התנאי למעשה, התנאי תקף. תלמיד הביא ברייתא לפני ר' יצחק בר אבא שבא דורשים לסמיכה על עולת חובה מעולת נדבה. ר' יצחק מקשה עליו שדבריו כבית שמאי בלבד שלא דורשים שלמי חובה משלמי נדבה לעניין סמיכה (ואין סמיכה בשלמי חובה ולכן סמיכה לא דוחה יום טוב כפי הופיע במשנתינו) ולכן יש צורך בפסוק לגבי עולת חובה. אבל לבית הלל, אם נלמוד שלמי חובה משלמי נדבה, ברור שאפשר ללמוד גם עולת חובה מעולת נדבה. בסוף, מצליחים להסביר את הברייתא גם כבית הלל. דברי ר' יצחק התבססו על כך שהסיבה שבמשנה לבית שמאי לא סומכים ביום טוב זה בגלל שזה לא חובה. האם אכן זה הסיבה ולא כפי שהופיע בברייתא שהמחלוקת זה בעניין תכף לסמיכה שחיטה! הגמרא עונה שיש שתי מסורות שונות לגבי הסיבה למחלוקת בין בית שמאי ובית הלל במשנה. יש סיפורים על מעשים עם שמאי/הלל ותלמידיהם במקדש במחלוקת לגבי האם מותר להקריב עולת ראייה בחג והאם מותר לסמוך. גם מסופר על טיעונים שכל אחד מהם הביא לשיטתם בעניין עולת ראייה למה שיהיה מותר/אסור להקרבה. לתנא קמא ואבא שאול יש מסורת שונה לגבי הטיעונים שלהם וזה בגלל שחלקו בעניין האם מדרים ונדבות מותרים/אסורים להקריב ביום טוב לפי בית הלל. רב הונא סובר שמי שאומר נדרים ונדבות לא קרבים ביום טוב, יש בו איסור מדאורייתא ולא רק משום גזירה דרבנן. אם סוברים שנדרים ונדבות לא קרבים ביום טוב, מה אם עבר ושחט, האם אפשר לזרוק את הדם? מחלוקת רבא ורבה בר רב הונא לגבי ההיתר לזרוק את הדם - לאיזה תכלית?