פרק 49 | מרים קדן

ד’’ר אמא

לא אכפת לי שזה הפרק הכי ארוך בפודקאסט, (ואולי הכי ארוך שהוקלט אי פעם 😊)

כי ככה בדיוק זה היה, נפגשנו ודיברנו, לא הסתכלתי על השעון, נשאבתי לתוך החשיבה הספיראלית, החכמה והנשית של מרים.

ולכן, זה לא יהיה הוגן מצידי לקצר.

יש הרבה דרכים להשיג ידע, אבל ברור שהתודעה שלנו תסכים להיפתח להקשבה כאשר הידע מוגש בלב שלם.

כך בדיוק אני מרגישה מול מרים – המסרים שלה עוברים בלב שלם.

שלא תטעו לחשוב שמדובר בלב מושלם, כי "מושלם" עושה לה פריחה. היא לא מסכימה לחיות את האידיאל, אלא את הדרך אליו.

היא מדברת על מה שכולנו נוטים להרחיק, להדחיק ולדחות. בתפיסתה אין טוב בלי רע ואין אהבה בלי שנאה.

ואם לא נדבר על רגשות הם יזיזו לנו את הבית (כמו בספר "דרקון אין דבר כזה").

על הורות היא אומרת: 'תפקיד ההורה הוא להיות אדמה. אדמה לא נותנת מה שאתה רוצה, היא נותנת מה שאתה צריך'.

על הקשר עם הילדים היא אומרת: 'ככל שאני מחזיקה אותם יותר חזק יש להם יותר כוח לעוף'.

מרים יקרה, תודה שהגעת! ותודה על היכולת המתמשכת שלך לקום ולהמשיך ללכת. כולנו מרוויחים מזה המון.

שיתפת אותנו במסלול האימהי שלך שהתחיל מפוכח וצמח להיות עשיר ומלא באמפתיה.

קפיצת ההכרה שעשית בזמן כל כך קצר היא מרתקת. התחלת בטבלת חיבוקים ונשיקות, המשכת דרך ההבנה שכל אדם זקוק למישהו שיראה אותו בעיניים טובות, והגעת לחמלה עצמית וידיעה שאם את מכאיבה זה אומר שמשהו בך כואב.

היכולת שלך לשוחח עם השופטת הפנימית ולעסוק בתיקון עצמי מיצרים רצון להצטרף. להצטרך לדרך, להצטרף ל״שפה״.

והנה כל כך הרבה חוטים נקשרו לשיחה מרתקת שהיא השיחה שלך, עלייך.

אימהוּת, חינוך ביתי, חסידות ברסלב, פייסבוק, תקשורת מקרבת, גישת ההיקשרות, ברנה בראון וכמובן – ה"שפה".

את כל אלו את יוצרת, חיה ומחברת עם הלב.

לקורס המקיף והמלא על חינוך ביתי

לקורס תהליך הגשת בקשה לחינוך ביתי

לאינסטגרם שלי

לפייסבוק שלי

לאתר

להרשמה לרשימת תפוצה, לקבלת עדכונים בזמן אמת