זבחים סט – שיעור דף יומי

הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

לעילוי נשמת ר' יצחק בן יוסף דוד גולדשטיין ז"ל מוינה,
אוהב ומכבד לומדי תורה בכל נפשו

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/zevahim_69.mp3

Download

להורדת חוברת סיכומי הדף היומי על מסכת זבחים לחץ כאן
להורדת תמלול מלא של השיעורים המוקלטים ליחצו כאן

סיכום הגמרא, שיעור דף יומי זבחים סט

(סט. רבע עליון – ע. שליש תחתון)

חלק א – טומאה נבלת עוף שנשחט או נמלק בפסול

א. תזכורת מהמשנה:

1. A. מה מטמא –
   נבלת בהמה מטמאת במגע ומשא, אך לא ישירות בבית הבליעה.
   נבלת עוף טהור – מטמא רק בבית הבליעה,
   נבלת עוף טמא לא מטמא בכלל.
   בהמה/עוף שנשחט (או נמלק) – אינו נחשב נבלה ולא מטמא.
2. B. אם נמלק בפסול –
   מלק בשמאל, לילה, שחט חולין בפנים או קודשים בחוץ – לא מטמא.
   מלק בסכין, מלק חולין, או מלק קודשים בחוץ, בני יונה מבוגרים, יבשה גפה וכו' – מטמא.

מה ההבדל? יש שתי חלוקות:

1. לגבי הקרבנות – תלוי אם פסולו בקודש (זה מפורש במשנה)

פסול שפסולו בקודש (ואז אם עלה – לא ירד) – לא מטמא,

– מלק בשמאל, בלילה.

פסול שאין פסולו בקודש (ואז אם עלה – ירד) – מטמא.

– בני יונה מבוגרים, יבשה גפה, מלק קודשים בחוץ.

2. תלוי בהגדרה שלו כשחיטה/מליקה (לא מפורש במשנה):

שחט חולין בפנים או קודשים בחוץ – אמנם אין פסולם בקודש, אבל סוף סוף נשחטו – לא טמאים.

מלק בסכין, מלק חולין – אפילו שפסולם בקודש, אינו כלום (כמו לתת לה מכה בראש) – טמאים.

ב. מה המקור?

שתי הברייתות לומדות מהיקש בין נבלה לטריפה – "וְכָל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל נְבֵלָה וּטְרֵפָה בָּאֶזְרָח וּבַגֵּר וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב וְטָהֵר" (ויקרא יז, טו) –

ברייתא א – מקור לחלוקה הראשונה –
היקש בין נבילה לטריפה – כפי שטריפה זה פסול מוחלט, כך צריך להיות גם בנבלה. לכן רק דבר שאין פסולו בקודש (שאם עלו ירדו) הוא נבלה.

ברייתא ב – מקור לחלוקה השנייה –
היקש בין נבילה לטריפה: כפי שבטריפה אין הבדל בין בפנים לבחוץ, כך צריך להיות גם בנבילה.

לגבי מליקה (טמא):

לגבי מלק חולין – זה שווה בפנים ובחוץ (בשניהם פסול), ולכן זה נבלה.

לגבי מלק קודשים בחוץ – לכאורה הם שונים (בחוץ כשר, בפנים פסול), אז למה בחוץ זה נבלה?

תשובה: הסברה רק עובדת כשמשווים בין שני דברים פסולים (כמו שחיטת קודשים בפנים ובחוץ).
ולמה מלק בחוץ זה נבלה? אין פסולו בקודש.

לגבי שחיטה (טהור):

לגבי שחיטת חולין בפנים –

תחילה הגמרא מבינה שזה אכן שונה בפנים ובחוץ (בחוץ כשירה בפנים פסולה) – ולכן לא טמאה.
אבל אחר כך נאלץ לדחות, כי כאמור: לא ניתן להשוות כשאחד מהם כשר לגמרי.

ולכן רש"י (בכת"י) מביא הסבר שני:
אם בשחיטת קודשים אין טומאה, קל וחומר שבשחיטת חולין בפנים אין טומאה (שהרי שחיטה לא שייכת כלל בקודשים, שחיטה שייכת בחולין).

לגבי שחיטת קודשים –

תחילה הגמרא מניחה שאין הבדל בין בפנים לבחוץ (שהרי שניהם פסולים), ולכן מביאה סברה אחרת לשחיטה בחוץ:
לשחיטה בחוץ יש משמעות, שמחייבת כרת (משא"כ מי שסתם הורג בחוץ), ולכן אינה נבלה ואינה מטמאת.

אך זה עונה רק על שחיטת קודשים בחוץ. מה עם בפנים?

אחר כך אומרת הגמרא (לפי ההסברים על הגמרא) – בעצם גם כאן לא שווה בפנים ובחוץ – שהרי בחוץ יש כרת ובפנים אין.
(והסברה: שחיטה כשרה בכל מקרה מטהרת, גם אם זה קרבן שנפסל בגלל זה).

שאלה על עצם הסברא שלא להשוות בין כשר לפסול:

הברייתא למדה שפסול יוצא "אם עלה לא ירד" שכן מצינו בבמה שיוצא מותר לכתחילה.
והרי שם למדים את הפסול מהכשר!

תשובה: המקור בברייתא זה רק אסמכתא, ואילו המקור האמיתי ל"אם עלו לא ירדו" הוא מזאת תורת העולה, ומהסברא שכל שפסולו בקודש – לא ירד.

(סט. במשנה)

חלק ב – מלק או שחט ונמצאת טריפה

משנה:

שחט בהמה ונמצאת טריפה: לא מטמאת (כי הרי השחיטה עצמה הייתה כשירה),

מקור: "וְכִי יָמוּת מִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר הִיא לָכֶם לְאָכְלָה הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב" (ויקרא יז, לט). "מן הבהמה" ולא כל הבהמה, לאפוקי נשחטה ונמצאה טריפה – שטהורה.

מלק/שחט עוף (קודשים או חולין בהתאמה) ונמצאת טריפה:

ר"מ – לא מטמאת (לא נבילה)
ר"י – מטמאת (נבלה)
רי"ס – כמו בבהמה: בשחיטה לא נבלה, במליקה נבלה.

מקורות לעוף:

ר"מ –

1. במשנה לומד בשני שלבים:
   לומד קל וחומר מהבהמה לעוף חולין (טומאת נבלת בהמה חמורה יותר מנבלת עוף טהור שמטמאת רק בבית הבליעה),
   2. לומד בניין אב מעוף חולין לעוף קודשים.

אבל מקשה הגמרא – הרי דיו לבא מן הדין להיות כנידון, אז אפשר ללמוד לשחיטה אבל לא למליקה!

1. בגמרא – ר' יוסי בר' אבין: זה שלב אחד, וזה לא קל וחומר אלא היקש: "זאת תורת הבהמה והעוף" (פסוק לגבי נבלת בע"ח, ויקרא יא, מו) – שבשניהם אין טומאה (בין בחולין בין בקודשים).

ר"י –

כתוב לגבי נבלת עוף טהור: "וְכָל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל נְבֵלָה וּטְרֵפָה בָּאֶזְרָח וּבַגֵּר וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב וְטָהֵר" (ויקרא יז, טו).

הנושא הוא נבלה, כלומר בעל חי שמת. למה נכתב גם טריפה (בעל חי שחי ועומד למות)? אלא בא ללמד: בהמה שנשחטה ונמצאה טריפה, שנחשבת נבילה וטמאה.

(סט: שליש תחתון)

אבל מקשה רב שיזבי – "טריפה" כבר נצרך כדי ללמד משהו אחר – את עצם הדין שנבלת עוף מטמאת רק בעוף טהור:

בעוף טהור (שיש במינו טריפה) – יש טומאת נבלה,
בעוף טמא (שאין במינו טריפה) – אין טומאת נבלה.

תשובה – ר"י לומד שאין טומאת בית הבליעה בעוף טמא ממקור אחר: "נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה" (ויקרא כב, ח) – "לטמאה בה" לכאורה מיותר, שהרי כבר למדנו טומאת נבלת עוף בויקרא יז. אלא בא ללמד:

רק מי שאסור רק מצד שהוא נבלה – יש טומאה,
אבל נבלת עוף טמא שאסור גם ככה – אין טומאה.

(ע. שליש תחתון, 11 שורות)

ג. המשך הדיון בין ר"מ ור"י

תזכורת:

ראינו שני פסוקים על נבלת עוף טהור:

ויקרא יז, טו: "וְכָל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל נְבֵלָה וּטְרֵפָה בָּאֶזְרָח וּבַגֵּר וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב וְטָהֵר".

ויקרא כב, ח: "נְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא יֹאכַל לְטָמְאָה בָהּ אֲנִי ה'".

ולמדנו כמה דינים, לגבי נבלת עוף טהור. האחרון היה המחלוקת במלק/שחט עוף ונמצא טריפה:
ר"מ – טהורה, ר"י – טמאה, רי"ס – במליקה טמאה ושחיטה טהורה. ר"י למד את שיטתו מהמילה טריפה בפרק יז. כעת נראה את הפינג-פונג ביניהם.

סימנו בקו תחתון בטולה את מה שכבר ידוע לנו מהחלקים הקודמים.

	א	ב	ג	ד
	שחט עוף קודשים – אינו נבילה (כי צריך שיהיה כמו טריפה – נבילה ששווה בפנים כבחוץ)	מלק/שחט ונמצא טריפה – מחלוקת	רק נבלת עוף טהור ולא נבלת עוף טמא	שטומאת בית הבליעה באכל כזית
ר"מ	לומד מ"טריפה" בפרק יז	לא נבילה. היקש מבהמה

לומד מ"טריפה" בפרק כב – רק עוף שיש במינו טריפה

"נבילה… לא יאכל" – שגם הטומאה תלויה בכזית כמו האכילה.

ולמה לא למד מהפסוק בפרק יז?
לומד גם משם: אחד שהשיעור הוא כזית, ואחד שגם כאן צריך שהכזית יהיה בכדי אכילת פרס (ולא אומרים שכיוון שזה חידוש נחמיר יותר).

ר"ילומד מ"טריפה" בפרק כבנבילה.
לומד מ"טריפה" בפרק יז.

(ועל זה רב שיזבי הקשה שזה נצרך ל-ג', וענינו שלומדים מפרק כב).לומד מאותו פסוק של ר"מ, אבל לא מ"טריפה" אלא מ"נבילה… לא יאכל" – שדווקא בדבר שהאיסור היחיד שלו הוא נבילה, ולא עוף טמא (כפי שענינו לרב שיזבי אתמול בדעת ר"י)[1].אולי ילמד את זה מהפסוק בפרק יז, ולא צריך שני פסוקים לכזית ובכדי אכילת פרס.

[1] ר"מ לא לומד כך כי לדעתו איסור חל על איסור, לכן אין סיבה שהנבילה תהיה האיסור היחיד.

השיעור זבחים סט – שיעור דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.