אכילת בשר אדם בראי השואה - שמירת הנפש אל מול שמירת הגוף

הלל➕

עלי מרורות:

הרב יהושע משה אהרונסון היה מרבני פולין בזמן השואה. יומנו האישי, תשובותיו, ומאמריו מתקופת השואה ולאחריה מהווים תיעוד אותנטי ונותנים מבט ייחודי על מאורעות השואה מנקודת מבט של רב. בסוף השואה בשנת 1945 הגיע אליו שאלה אותה תיעד ביומנו, אשר הפך מאוחר יותר לספר שו"ת הנקרא עלי מרורות:

רקע היסטורי

"בתחילת חודש אייר תש"ה (1945) הוליכו אותנו מבוכנוולד לטרזינשטאט בסודעטין-געביט. עמדנו תחת השמים בשדה ניר ארבעה עשר יום, מוקפים מכל צד מהגסטאפו ומז'נדמריא אשכנזית, בכל יום כשהרעב גבר מאד התחלנו לאכול העשבים המרים הגדלים באגם במקום שעמדנו. אבל גם זאת הייתה תחת עונש מוות, כי האשכנזים באו וצעקו כי אנחנו אוכלים כל הדשא ולא יהיה מרעה לבהמות. ולסיבת הרעב והצימאון מתו בכל רגע כמה וכמה אנשים למאות...".

השאלה

"אז פנה אלי אחד מידידי ז.פ. בשאלתו, להיות שאצלו הרגעים האחרונים כי מרגיש אפיסת הכוחות מסיבת הרעב, ורק עצה אחת עלתה ברעיונו להציל חיותו, והוא: לחתוך חתיכת בשר מגוף אדם מת ולאוכלו להשיב נפשו, וידבר על לבי לעשות מעשה כי באופן זה נוכל להציל כמה מאות ממוות בטוח ביותר, שהיו אז הימים האחרונים של המלחמה והחירות עומדת תחת כתלינו, וחבל על כל אדם שמת או נהרג ברגע אחרון זה, אחר עבור עלינו כל משברי שנות המלחמה".

הפסיקה

"עוד נשמתי בי טרם יצאה מרעב ושברון הלב נבהלתי למשמע אוזני ובמענה לדבריו הנאמרים באמת מלב צדק, התחלתי לבכות ונהמתי מקירות לבו "רבש"ע, קח את נפשי - ואל תביאני למדרגה נמוכה זו ח"ו". והשבתי לו אמת כי הצדק אתך, ואפשר דמדינא מותר ומצוות פיקוח נפש נמי איכא, הרי מצינו במדרש בזמן החורבן, אבל שמע נא: יראתי כי יבואו לידי רציחה, שימצאו הרבה שיהרגו לחלשים ביותר, כדי להמציא להם אוכלם בהיתר ובהצנע. עוד זאת שבלי ספק ירגישו הס.ס. בזה, ויהיה להם עלילה נכונה להרוג הכל באמתלא שהוא נגד צד וחוק העולם "אוכלי אדם" פראים וברברים... דברי נכנסו לאוזניו, ופרש. וכעבור שעה אחת קבלו הס.ס. פקודה להוליכנו לטרזין, ונצלנו".

הסבר התשובה: ראשית, האם היתר כזה לא יביא לידי רצח, שמא יהיו אנשים שמחמת ההיתר יתירו לעצמם גם את אלו שהינם חלשים מאוד, אך עדיין בגדר חיים. שנית, ייתכן שדווקא מעשה כזה עלול להגביר את רצח שארית היהודים ע"י הנאצים, ולהחמיר את סכנת החיים: אם יראו אותם הנאצים כ"אוכלי אדם", תחריף הדה-הומניזציה של היהודים הנותרים בעיני הנאצים, ועל ידי כך עשויה להביא ללגיטימציה של רצח כל הנותרים.

ממעמקים:

הרב אפרים אושרי היה תלמיד חכם, פוסק וראש ישיבה. עסק רבות בשואה, וחיבר ספר שו"ת שעסק בשאלות הלכתיות שנגעו לשואה, בשם ממעמקים.

במשך מלחמת העולם השנייה שהה הרב אשרי בגטו קובנה, שם שימש יד ימינו של רב העיר - הרב אברהם דוב כהנא שפירא - ועמד בראש הארגון "תפארת בחורים" בגטו קובנה. בתקופה זו רוב רבני הגטו נרצחו בידי הנאצים והליטאים, והרב שפירא עצמו כבר היה חולה וחלש ונבצר ממנו לתפקד כפוסק באופן מלא, ועל כן הרב שפירא ביקש מהרב אשרי שיענה על שאלות הלכתיות במקומו. את הדפים בהם נכתבו התשובות שמר הרב אשרי טמונים באדמה, ורק לאחר המלחמה קיבץ אותם לספר שאלות ותשובות "ממעמקים".

"אם באותה תקופה הרת צרות בשנות הכיבוש הגרמני... אם קרה אז מקרה שאחינו הכלואים יאכלו את בשר אחיהם שמתו... כדי להחיות את נפשם... אם באמת מותר מצד הדין לבן ישראל להחיות את נפשו בבשר אדם במקום פיקוח נפש כזה".

אף כי מסקנת הדיון ההלכתי להתיר אכילה זו, מעיד גם אושרי כי לא קרה מקרה כזה בקובנה ובמחנות הסמוכים, וכן בדק לגבי טרזינשטאט. ומסיים:

"ועל ישראל גאוותו, ובצדק, שהרי אין לשער ואין לתאר את גודל הרעב ששרר במחנות ההסגר... ורעב קשה מכול, ואף על פי כן לא ירדו ישראל מקדושתם, קדושת אנוש, ולא אכלו אף פעם בשר אדם, ידענו מה שנאמר בתורה "ואנשי קודש תהיון לי...".