פרק 47- הסכסוכים בקווקז - חלק ה'- מלחמת 2008 בין רוסיה וגיאורגיה- יתוש מנסה לעקוץ פיל בחנות חרסינה

העולם הגדול עם אורי הראל

בארבעת הפרקים הקודמים בסדרה הצגתי את אזור הקווקז, ייחודיו, הפאזל האתנוגרפי והגיאופוליטי שלו והכוחות הפועלים בו. הקדשתי פרק לסכסוך ולקרע בין הארמנים והאזרים בחבל נגורנו- קרבאך שכבר גרם לשתי מלחמות.

בפרק החמישי והאחרון אדבר על הסכסוך ההיסטורי והאלים בין גיאורגיה לרוסיה, שהתפתח למלחמה בשנת 2008, ומקורו בשליטה על שני מחוזות אסטרטגיים, שמהווים יחד כחמישית משטח גיאורגיה כולה. אך למעשה המלחמה שימשה "בדיקה" עד כמה "המערב" סובלני מול תוקפנות רוסית. מעין "ניסוי כלים" של רוסיה מול המערב.

על מלחמה שהתקיימה לפני 14 שנים ועד היום קיימים לה הדים חזקים כאשר רוסיה מאיימת כיום בפלישה לשטחי אוקראינה.

על חוסר השוויוניות וחוסר הסימטריה בין רוסיה לגיאורגיה לאורך מאות השנים האחרונות ועל היחס הפטרוני והמזלזל של הרוסים כלפי הגיאורגים ואולי גם כלפי כל שאר עמי הקווקז. ועל החשש הכבד של רוסיה שעוד מדינות ברה"מ לשעבר יראו את הדוגמא הגיאורגית, יקבלו ממנה תמריץ ו"יתנתקו" מהחיבוק של "אימא רוסיה", ומכאן אבני הדומינו יתגלגלו הרחק מהאינטרסים הרוסיים.

וגם כמה מחשבות על האידיאליזציה האמריקנית המניפולטיבית שרובנו חוו מילדותם לאהוד את ערכי "המערב" ולראות את רוסיה כ"אויב" או כ"הצד השני", מה שגורם לנו בדר"כ לסלוד מרוסיה באופן אוטומטי ולאהוד את יריבותיה, למרות שמבחינה היסטורית העולם "הנאור" חב חוב גדול לרוסים על הלחימה בנאצים במלחמת העולם השנייה.

להאזנה רציפה וברורה בצורה מיטבית, אני ממליץ להאזין לחלקי הפרק לפי הסדר.

בתמונה: אנדרטת הידידות רוסיה- גיאורגיה. מימין הצד הרוסי ומשמאל הצד הגיאורגי.

Music by audionautix.com

וכמחווה מכל הלב למאות אלפי כבדי- השמיעה בארץ, להלן תמלול מלא של הפרק.

שלום מאזינות יקרות, מאזינים יקרים, וברוכים הבאים, ברוכות הבאות לפודקאסט "העולם הגדול", פודקאסט שמביא אליכם עד האוזניים ומעבר להן את המקומות המרתקים בעולם, חוויות מסעירות, תרבויות רחוקות, גיאופוליטיקה, היסטוריה, אישים מרתקים ועוד ועוד. זו שוב הזדמנות לומר תודה לכל המגיבים והמגיבות על הפרקים הקודמים, על מכתבי תודה שמגיעים למערכת הפודקאסט, שזה למעשה בואו נהיה כנים, רק אליי. תודה רבה על רוח גבית ותמיכה ליצירת הפודקאסט.

והפעם, הפרק האחרון בסדרה, "הסכסוכים בקווקז - חלק ה'- מלחמת 2008 בין רוסיה וגיאורגיה- יתוש מנסה לעקוץ פיל בחנות חרסינה". להאזנה רציפה וברורה בצורה מיטבית, אני ממליץ להאזין לחלקי הפרק לפי הסדר.

אני מקליט את הפרק הזה ב- 19 בפברואר, שנת 2022. התאריך חשוב כי בשעה זו שאני מקליט עדיין מנשבות רוחות מלחמה בין רוסיה לאוקראינה. האם תהיה פלישה רוסית לאוקראינה? או, מנקודת המבט הרוסית, חזרה לנחלות העבר ולשטחים הרוסים העתיקים שבהם רוסיה החלה, מנסיכות קייב במאה התשיעית, שהיום חלק ממנה הוא אוקראינה. כך שכל צד מביט מנקודת מבט אחרת ומאינטרס אחר. ובכל אופן ועניין, גם אם לא מסכימים עם הגישה הרוסית או עם "הראש הרוסי", אם רוצים להעמיק פנימה, חשוב להבין את מקור הדברים, מהיכן הם מגיעים ולמה הם מגיעים ומהן הסיבות לתביעות הטריטוריאליות של רוסיה, אולי ללא שיפוטיות כלפיה, למרות שרובנו, שהתחנכו במערב, מגיעים מגישה שרואה ברוסיה אויב, "הצד השני", או מעבר ל"מסך הברזל". אחד מידידיי, עולה מאחת ממדינות חבר העמים, טוען שהראש הישראלי לעולם לא יבין את הרוסים ואת החשיבה שלהם.

גיאורגיה התברכה במגוון גדול מאד של נופים מרהיבים. מי שעוקב אחרי פודקאסט "העולם הגדול" כבר שמע אותי לא אחת מדבר בשבחה של הארץ היפיפייה הזו, ואפילו הקדשתי את הפרק הפותח לחבל סוואנטי היפיפה בצפון- מערב גיאורגיה. אחד האתרים התיירותיים המפורסמים במדינה הוא עיירת הסקי גודאורי שמצפון לעיר הבירה טביליסי. כמה ק"מ מן העיירה, בנוף קדומים של פסגות תלולות, שבחודשים רבים מהשנה הן גם מושלגות, בגובה של יותר מ- 2000 מטרים מעל פני הים, ניצבת מאז שנת 1983 אנדרטת הידידות רוסיה- גיאורגיה. את האנדרטה בנה האמן והאדריכל הגיאורגי- רוסי המפורסם בכל העולם, זוראב צרטלי, לציון 200 שנה ל"חוזה גיאורגייבסק", הסכם שלום שנחתם בין הצארית, קיסרית רוסיה, יקטרינה הגדולה, לבין מלך גיאורגיה, ארקלי השני, ב-1783. לא אכנס לנבכי הפרטים ההיסטוריים של החוזה, רק אציין שבהסכם זה, למעשה, גיאורגיה נכנסה רשמית תחת כנפיה של האימפריה הרוסית, לטוב ולרע, וזאת כדי שתשרוד באקלים גיאופוליטי רגיש מאד באותם ימים, כשצבאות פרס והאימפריה העות'מנית קרובים מאד ומאיימים על קיומה. אבל אם הרוסים התחייבו באותו הסכם להגן על הגיאורגים, מספר שנים מאוחר יותר, כשהשליט הפרסי נכנס לתוך גיאורגיה, הם לא עשו דבר כדי לעזור.

אנדרטת הבטון הפנורמית נבנתה בצורת גליל שכמעט סוגר מעגל עם ציורי אריחים צבעוניים לכל היקף המבנה וקשתות- אבן הפונות לנוף המרהיב. הציורים מחולקים לשני חלקים עם מוטיבים מההיסטוריה הרוסית והגיאורגית כשהמסר המרכזי הוא ש"אמא רוסיה" היא האומה הגדולה והחזקה והעם הגיאורגי קטן ותלותי. בצד הרוסי ציורים בצבע בהיר ומואר עם לוחמים אמיצים ללא- חת רוכבים על סוסים גדולים כשהרוח נושפת בעורפם, הורגים בחניתות ארוכות את הדְּרָקוֹן, סמלו של ג'ורג', קדוש- העל של הנצרות האורתודוקסית, ו"אבא סטלין" מפקח עליהם מן הצד. הדמויות נמצאות בתנועה, נראות דינמית, פעלתניות, והשמש החמה והמיטיבה משקיפה ממעל. בעוד שבצד הגיאורגי הצבעים כהים ואפלים יותר, הדמויות נראות קטנות ומפוחדות, כנועות, אולי מפחדות מהקרב, אולי לא "מספיק ראויות" להיות חלק מהאימפריה הרוסית הגדולה. כלומר, בצד הרוסי מאירה השמש את האימפריה, ממלכת האור. בצד הגיאורגי רק כוכבי הלילה נראים ממעל, בממלכת האפילה. אגב, עפ"י האנדרטה, הרוסים מנכסים לעצמם את סמלו של אותו ג'ורג' הקדוש שהזכרתי, שהוא, כמה אירוני, הקדוש שעל שמו, בין היתר, נקראת גיאורגיה.

ולכן האנדרטה, שנבנתה לבקשת ההנהגה הסובייטית ומעטרת גם את תמונת הפרק שלנו כאן, היא הדוגמא המוחשית והאמנותית ביותר לדעתי לתאר את חוסר השוויוניות וחוסר הסימטריה בין רוסיה לגיאורגיה לאורך מאות השנים האחרונות, ואת היחס הפטרוני והמזלזל של הרוסים כלפי הגיאורגים ואולי גם כלפי כל שאר עמי הקווקז.

(פאוזה מוזיקלית)

אוגוסט 2008. רוב אזרחי העולם המערבי היו עסוקים במשבר הכלכלי הקשה באותה שנה, שהשפיע על רוב כלכלות תבל. וגם מי שלא היו עסוקים בכלכלה באותה עת צפו במסכי הטלוויזיה באולימפיאדת בייג'ינג, שהובטחה להיות האולימפיאדה המסקרנת והיקרה ביותר בהיסטוריה, ולכן רוב עיני תושבי העולם היו נשואות לאירוע הספורטיבי החשוב. אף מנהיג מדינה ב"עולם הנאור" לא "מצמץ" כשהחלה הלחימה בין רוסיה לגיאורגיה. זמן טוב לתקיפה, בדומה למה שהתרחש במהלך המלחמה בחבל נגורנו- קרבאך בין ארמניה לאזרבייג'ן, שאירעה בקיץ הראשון של שיא מגפת הקורונה בעולם ב- 2020, כשגם אז תשומת- הלב הגלובאלית של מרבית מדינות העולם לא הייתה אל המלחמה. Timing is everything. תזמון הוא הכל בחיים.

לכאורה, המלחמה בין רוסיה לגיאורגיה נראתה מלחמה אזורית- טריטוריאלית שארכה "רק" חמישה ימים, על שני שטחי מחלוקת היסטוריים בין רוסיה וגיאורגיה- עוד נגיע אליהם- אך הפוטנציאל האלים של המלחמה היה רב מאד. רוסיה, החזקה ועשירה עשרות מונים מגיאורגיה, לא התכוונה לוותר על דרישותיה ולפי הערכות רבים, הייתה עלולה לגרום לנזק והרוגים רבים יותר בצד הגיאורגי אם לא התערבות זרה דיפלומטית של האמריקנים, הצרפתים והבריטים, התערבות שגם היא הייתה באיחור ניכר ובאופן רפה. התערבות מאוחרת זו נתנה לרוסיה רוח גבית לפלוש גם לחצי האי קרים באוקראינה בשנת 2014 ולספח חלקים ממנה, סיפוח שקיים עד היום. למעשה, עד היום, חודש פברואר שנת 2022, קיימים הדים חזקים לאותה מלחמה בין רוסיה לגיאורגיה כשרוסיה מאיימת גם כרגע על המערב- זה מופיע בכותרות העיתונים הבוקר- בפלישה לחלקים נוספים על אדמת אוקראינה, שוב, לֶקַח מ- 2008.

לכאורה, מלחמה קצרצרה שנוגעת ישירות רק לשתיים ממדינות הקווקז. בפועל, ומאחורי הקלעים, הייתה פה סכנה למלחמה כוללת ונפיצה מאד, כשארה”ב, יחד עם בעלות בריתה מאירופה, ובסיוע ותמיכה של שאר מדינות ברית נאט”ו, היו קרובות להתערבות פעילה, ואז, מי יודע איך המלחמה הייתה מסתיימת. הסכנה להתדרדרות הייתה גדולה. והסיבה לכך במילה אחת: השלכות. למלחמה היו השלכות גיאופוליטיות מרחיקות- לכת על האזור. זו הייתה המלחמה הראשונה של רוסיה נגד מדינה ריבונית מאז התפרקות ברה”מ ב- 1991. כלומר, רוסיה תוקפת מדינה ריבונית שכנה שאפילו הייתה חלק מברה”מ לשעבר, חלק מבשרה עד לא מזמן, ונסיבות התקיפה, לפי הרוסים, הן הגנה על שטחי מולדת, על שני מחוזות אוטונומיים ששייכים לרוסיה, ולפי הטענה הרוסית הגיאורגים השתלטו עליהם. ולמעשה, זה היה ניסוי כלים מול המערב, בדיקה "בקטן", בשטח שרוסיה העריכה שתקיפתו לא תגרום לאמריקנים, ובכלל למדינות המערב ונאט"ו, לצאת מכליהם. בדיקה עד כמה "המערב" סובלני מול תוקפנות רוסית. את שם הפרק- "גן ילדים ללא גננת"- זוכרים? כי מבחינת רוסיה, גיאורגיה משמשת "סוכנת" מערבית. הצלחת המעבר של גיאורגיה, תוך כשני עשורים, ממדינה כושלת, מושחתת ובעלת כלכלה נחשלת לדמוקרטיה צעירה ומבטיחה בעלת מוסדות מדינה חזקים ושקופים, והשאיפות שלה להצטרף למרחב האירופי, לברית ההגנה של נאט"ו ולמרחב האירופי-אטלנטי- ואולי בהמשך גם לאיחוד אירופה- כל אלה נתפסים בעיני הקרמלין כאיום ביטחוני ואסטרטגי גדול. ולכן רוסיה השתמשה נגד גיאורגיה מאז תחילת שנות התשעים בתעמולה, מה שנקרא פרופגנדה, במסעות הסברה רבים, בלחץ כלכלי חזק, וכן, בטח ניחשתם כבר, גם בפייק ניוז ובמתקפות סייבר, כל זאת כדי לזרוע בלבול וכאוס בתוך גיאורגיה, בקרב תושביה וההנהגה שלה. רוסיה גם פעלה רבות כדי לגרום ללחץ דיפלומטי ולדעת- קהל אנטי גיאורגית בקרב מדינות המערב כך שבבוא היום הן לא יחושו לעזרתה. והיום הזה אכן הגיע. באוגוסט 2008.

רוסיה גם חששה מאד מהחיבור הכלכלי, הדיפלומטי והצבאי הישיר בין ארה"ב למשטרו של נשיא גיאורגיה באותה תקופה, מיכאיל סקאשווילי, חיבור עליו דיברתי בהרחבה בפרקים הקודמים של סדרת "הסכסוכים בקווקז". רק זה היה חסר לרוסיה בתחילת שנות התשעים, שעוד מדינות ברה"מ לשעבר יראו את הדוגמא הגיאורגית, יקבלו ממנה תמריץ ו"יתנתקו" מהחיבוק של "אימא רוסיה", ומכאן אבני הדומינו יתגלגלו הרחק מהאינטרסים הרוסיים.

מבחינת הרוסים, עם עוצמתם הצבאית והפוליטית, גיאורגיה היא כמו, סליחה על הביטוי, "יתוש" שניתן למחוץ בקלות. כלומר, ברמה העקרונית, בכל עת שרוסיה תחפוץ לצאת ללחימה נגד גיאורגיה בעילה כזו או אחרת, בעיתוי כזה או אחר, היא תוכל לעשות זאת, כמובן לא במידה עוצמתית מידי כדי לא לעורר נגדה התנגדות רבה של מעצמות המערב, ולכן חוסר השוויוניות וחוסר הסימטריה בין רוסיה לגיאורגיה ברמה הבסיסית ביותר ולדעתי גם חוסר הכבוד, העוינות והמתיחות התמידית בין שתי המדינות.

באופן אישי, יש לי אני חושב כמו לרוב האנושות, איזו חיבה לגדול, למוצלח, לנשגב, למוכר לנו מילדות מהטלוויזיה ומהקולנוע, למדינות הגדולות האלה ששולטות, גם ברמה הפסיכולוגית, במחשבה שלנו, ב"סטייט אוף מיינד" שלנו.

אני חושב שעבורנו (כל תושבי מה שנקרא העולם המערבי) איזו אידיאליזציה לאהוד את ערכי "המערב" ולשנוא את רוסיה. לדעתי עשו לנו את זה באופן קצת מניפולטיבי ומאד שחור- לבן- הטובים מול הרעים. זה עושה איזה סדר בראש. רובנו הישראלים אוהבים את אמריקה הגדולה, רוצים לגור בניו יורק, ישמחו לגרין קארד, ישמחו מאד אם ארה"ב תפתח שעריה לישראלים ללא ויזה, משתמשים במושג "תפס אמריקה" וכו'. מצד שני אני הייתי בעד האינדיאנים במערבונים- אלה גם לא אינדיאנים- ובכלל הייתי נגד הקרבות האלה ואף- פעם לא באמת אהבתי והבנתי את הסגידה לאמריקה. לא מרגיש איתה בנוח. הסגידה הזו מרגישה לי קצת מלוקקת, מזויפת, גם היא פטרנליסטית ואפשר לראות את זה במדיניות החוץ האמריקנית עם "הרצון בדמוקרטיה בכוח" במדינות ערב, אנחנו נגיד לכם מה טוב לכם. בעירק, באפגניסטן, בלוב, בסוריה וכו'. שתפו אותי מה דעתכם.

מנהיגי רוסיה לדורותיהם, בהכללה כמובן, מגלים חוסר רגישות היסטורית לצרכיהם של מרקם העמים המסובך של הקווקז ופאזל עשרות הקבוצות האתניות החיות באזור. הם מתנהגים, לדעתי, כמו "פיל בחנות חרסינה": העם הרוסי, כמכלול, כעם, הוא עם קשוח, חסון, עוצמתי מאד, עם "עור עבה" כמו של פיל. כלומר יכולים לספוג כעם כמעט הכל. אמנם עברו כבר הרבה שנים, אבל יש לזכור לזכות הרוסים כי זהו עם שספג עשרות מיליוני הרוגים במלחמת העולם השנייה, חיילים ואזרחים, ובכל זאת הצליח לעמוד על הרגליים ולגבור על האויב הנאצי. זהו עם שהצליח לעמוד בגבורה אפילו מול כמעט שנתיים וחצי של מצור מזעזע ועל סף הבלתי- אנושי שהפעילו עליו הגרמנים בלנינגרד בתחילת שנות הארבעים של המאה שעברה, ולמרות כשלושת- רבעי מיליון הרוגים אזרחים, העם הרוסי השתקם והמשיך בחיים. והעיר לנינגרד, שחזרה לשמה המקורי, סנט פטרסבורג, חזרה לרחוש חיי תרבות, אמנות וחברה, וזו, אגב, לדעתי, העיר היפה בעולם. ובאותה מידה של קשיחות העם הרוסי, שוב, בהכללה, גם ההנהגה הרוסית נוטה למגושמות ולסרבול, ולניתוק רגשי של המנהיגים שלה אם מצב מסוים לא מיטיב עם האינטרסים הגאופוליטיים המיידים של רוסיה. זוכרים את המשפט המיוחס לסטלין, "מותו של אדם אחד הוא טרגדיה, מותם של מיליונים הוא סטטיסטיקה"?

שורשי המלחמה במאבק ההיסטורי בין רוסיה לגיאורגיה על שליטה בשני מחוזות אוטונומיים, דרום אוסטיה ואבחזיה. המאבק החל עם קבלת העצמאות של גיאורגיה בשנת 1991 והחריף למלחמת אזרחים בין סוף שנת 1991 לשנת 1993 שהובילה לפרישתם בפועל של שני המחוזות מגיאורגיה.

מחוז דרום- אוסטיה נמצא בצפון- מרכזה של גיאורגיה וסמוך גיאוגרפית לריכוזי השליטה הגיאורגיים, לא רחוק משתי הערים הראשיות, הבירה טביליסי והעיר החשובה קוטאיסי, מה שמסביר את משמעותו האסטרטגית מבחינת גיאורגיה. צורת המחוז מזכירה אליפסה, כאילו נגסה ביס ממרכז גיאורגיה, כשהביס למעשה גדול יותר וכולל גם את צפון- אוסטיה שנמצא בשטח רוסיה. האוסטים מונים כשלושת- רבעי מיליון איש והם צאצאי שבטים נודדים המהווים מיעוט אתני המדבר בשפה ייחודית שהיא השפה ממקור פרסי היחידה באירופה.

מחוז אבחזיה, לעומתו, נמצא בצפון- מערב גיאורגיה, ושולט בחלק מחופי הים השחור, וגם לעובדה זו משמעות אסטרטגית חשובה. האבחזים הם קבוצה אתנית קווקזית המונה סך- הכל כ- 150,000 איש המדברים בשפה האבחזית ויש להם קשר היסטורי הדוק עם הצ'רקסים.

שני המחוזות, דרום- אוסטיה ואבחזיה, נחשבים עצמאיים רק ע"י רוסיה, ניקרגואה, סוריה, נאורו וונצואלה. שאר מדינות העולם רואות את שני המחוזות כחלק מגיאורגיה למרות הניתוק בפועל מגיאורגיה לאחר המלחמה ב- 2008.

בפרק 20 בפודקאסט, פרק שנקרא "גיאורגיה- בין הפטיש הרוסי לסדן האירופי" אני מדבר על מצבה הגיאופוליטי של גיאורגיה, ושם תוכלו לשמוע ביתר- הרחבה איך מדינה קטנה באופן יחסי הופכת לבעלת חשיבות גיאופוליטית כל- כך גדולה.

במהלך המלחמה בשנת 2008 כוחות בדלניים דרום- אוסטיים ופרו- רוסיים החלו בתקיפות של מטרות גיאורגיות באזור התפר שבין גיאורגיה למחוז דרום- אוסטיה. נשיא גיאורגיה ביקש מהבדלנים לנצור נשקם אך ההתקפות על אוכלוסייה גיאורגית במחוז התגברו, וכתוצאה מכך הגיאורגים הפציצו באכזריות ובאלימות את בירת המחוז, צחינוואלי. רוסיה, בשילוב לוחמים דרום- אוסטים וכוחות אבחזים שהצטרפו ללחימה, ראתה בכך הזדמנות לתקוף את גיאורגיה באופן חסר- פרופורציות ובשתי חזיתות במקביל. היא שלחה קדימה טנקים, ארטילריה וכוחות רגלים כשמטוסי- קרב רוסיים הפגיזו מהאוויר תשתיות צבאיות בגיאורגיה. המצב החל לצאת משליטה. הרוסים כבשו כמה ערים מרכזיות בגיאורגיה למשך מספר ימים והתקדמו עד מרחק של כ- 55 ק"מ מבירת גיאורגיה, טביליסי, בזמן שהגיאורגים, מצד אחד, מנסים לתקוף מטרות רוסיות כתגובה, ומצד שני חוששים מהסלמה ומבינים היטב שרוסיה חזקה בהרבה ולא כדאי באמת להכעיס אותה. אז הלוחמה בפועל ארכה 5 ימים אבל העימות המשיך כמעט חודש, כשבסוף חודש אוגוסט החל משא- ומתן להפסקת- אש, בזמן שרוסיה מכירה בפועל בשני המחוזות הבדלניים כעצמאיים. בתגובה, גיאורגיה ניתקה את קשריה עם רוסיה ועד היום יש מתיחות רבה ביחסים הרשמיים בין גיאורגיה לרוסיה, ולתקופה מסוימת לא היו יחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות ולא הופעלו טיסות ישירות בין טביליסי למוסקבה. רק כחודשיים אחרי התחלת הלחימה, בחודש אוקטובר, הסתיימה המלחמה רשמית, כאשר רוסיה הסיגה את כל כוחותיה משטחי גיאורגיה. הנתונים אינם חד- משמעיים לגבי מספר האבדות שהמלחמה גבתה אבל, לפי מיטב ההערכות, נהרגו בצד הגיאורגי כ- 400 חיילים ואזרחים וכ- 1500 נפצעו, ובצד הרוסי- דרום- אוסטי- אבחזי נהרגו כ- 150 חיילים ואזרחים וכ- 350 נפצעו.

וכמו כמעט בכל אירוע דרמטי שמתרחש בעולם, גם למלחמה בגיאורגיה ישנה זווית ישראלית קטנה- צדוק יחזקאלי, כתב "ידיעות אחרונות" שסיקר את המלחמה בדרום אוסטיה, נפצע קשה מירי של טיל בליסטי שנחת בכיכר המרכזית בעיר גורי, ממש ליד בית- העירייה. היה לו מזל גדול מאד כי ממש לידו נהרגו שלושה עיתונאים אחרים וצלם הולנדי. האירוע הזה סמלי, לדעתי, כי הוא קרה ממש מול פסלו של סטלין, הגיאורגי המרדן שנולד בגורי והפך למנהיג ברה"מ המוכר והדומיננטי ביותר, אותה ברה"מ שרוסיה ירשה ומשטחה נורה הטיל. יש אירועים שאם לא היו טרגיים היו קומיים. אגב, זה היה אחד מפסלי סטלין האחרונים בעולם ושנתיים מאוחר יותר גם הוא הוסר מהכיכר.

גם כיום, 14 שנים אחרי המלחמה, לא פחות מ-20 אחוזים משטח גיאורגיה, שטחם המשותף של דרום- אוסטיה ואבחזיה, נמצאים תחת כיבוש רוסי לא חוקי באופן רשמי, לפי רוב עמי העולם, או, אם תרצו, תחת שליטה רוסית לגיטימית ומוצדקת. הכיבוש מעניק לרוסיה נוכחות צבאית משמעותית בדרום הקווקז. במקביל, רוסיה ממשיכה ב"תהליך הגבול" שלה, שבו היא "תופסת" אדמות נוספות ליד קו הכיבוש בדרום- אוסטיה על ידי הזזת "הגבולות" הלאה לתוך שטחי גיאורגיה הבלתי- מעורערים. המצב סביב קו הכיבוש הוא דוגמה קלאסית ל"שיטת השקשוקה" הרוסית. כלומר, מוסקבה יכלה לחזק את קווי הגבול המנהליים לאחר מלחמת 2008, ולהראות שהיא נגד "השתלטות זוחלת", אבל במקום זה היא זורעת סלעי מחלוקת חדשים מתחת לעיני הרדאר העולמי ובלי לעורר תגובה צבאית כלשהי.

כבר בתחילת שנות התשעים הרוסים, כאמור, הביטו מהצד באומה הגיאורגית וחששו מאד שהיא נוטה "להתמערב" והתחושה הזו התחזקה מאז בזמן שלטונו של מיכאיל סאקאשווילי הפרו- מערבי. בשנת 2003 התרחשה "מהפכת הוורדים" בגיאורגיה, החלפת השלטון באופן דמוקרטי וללא שפיכות- דמים, ומכאן הרוסים נקטו בגישה ללא פשרות בסכסוכי הגבולות ובסכסוכים האידיאולוגיים מול גיאורגיה.

לסיכום, לדעתי, למרות שבמלחמה הקצרה רוסיה כפתה את כוחה והדגישה היטב ועוד יותר את נוכחותה הצבאית והפוליטית באזור הקווקז, עדיין ולדימיר פוטין לא רק נכשל להשיג תמיכה וגיבוי בינלאומיים לטענותיו הריבוניות על שני המחוזות, אלא גם יצר אנטי מערבי כלפיו שישפיע על היחסים איתו לשנים הבאות. מלחמה קרה חדשה כבר אמרתי?

ומה עם הסכסוכים בקווקז בהקשר לארה"ב? החלפת השלטון מהרפובליקנים (טראמפ) לדמוקרטים (ביידן), שנעשתה בתחילת שנת 2021, עשתה שינוי גם ביחסי החוץ של המעצמה (עדיין) מספר אחת בעולם כשהנטייה היא למעורבות דיפלומטית עדינה על בסיס הבנה וקביעה שארה"ב היא הכוח העולמי החזק ביותר אבל לא כוח אגרסיבי וללא החלטות חד- צדדיות, כלומר נטייה לפשרות בין הצדדים ולגישה ליברלית מקבלת, דמוקרטית ומכילה באופן יחסי. כלומר, אחרי 4 שנות שלטונו של דונלד טראמפ, ישנה חזרה לתקופת יחסי- החוץ של הנשיא שלפני טראמפ, ברק אובמה.

אבל לא ניתן לקבוע בוודאות איך השלטון האמריקני החדש- יחסית יגיב במקרה של התלקחות חריפה מאד בקווקז, כזו שתגרום גם לרוסיה להתערב. ההימור שלי הוא שביידן יהסס מאד מלהתערב ולנקוט ביד תקיפה ויעדיף להפעיל דיפלומטיה. הסיכוי שיבצע מהלך צבאי הוא יחסית מזערי, האמריקנים לא עשו זאת במלחמת רוסיה- גיאורגיה בשנת 2008 ולא במלחמות בנגורנו קרבאך. ארה"ב למדה על בשרה בעשורים האחרונים, ובאופן הקשה ביותר, את לקחי מלחמת וייטנאם, אם זה בעירק, אם זה נגד כוחות דאע"ש, אם בסוריה ואם באפגניסטן, שלעיתים עדיף לנהל סכסוכים באופן דיפלומטי ומרחוק ולא לשלוח חיילים אל אי- שם לנהל מלחמה ולהיהרג עבור עקרונות של שמירה על השלום, על הצדק, על הסדר או על הדמוקרטיה, עקרונות די אמורפיים.

הכי הרבה שיכולים לעשות הוא לקדם החלטה על הטלת סנקציות כלכליות או להשתמש בזכות הווטו במועצת הביטחון של האו"ם. על פניו, אין אינטרס מובהק לארה"ב בקווקז, ואחרי הטראומות של האמריקנים בהתערבויות הצבאיות באפגניסטן ובעירק, ועם ההסתבכות בסוריה, התחושה היא שאם אין אינטרס ברור ומובהק עבורם, האמריקנים עקרונית מחוץ למשחק. אבל הסייג כאן הוא שרוסיה במשחק, והאמריקנים חוששים שאם הם לא יהיו במשחק, רוסיה תגביר השפעתה ותנצל את הוואקום שייווצר, ולכן האמריקנים מביטים בסכסוכים בקווקז ממרחק אלפי ק"מ אך בשימת- לב רבה. או במילים אחרות, נראה שלמרות עשרות השנים מאז שהסתיימה "המלחמה הקרה", אמנם לשמחתנו היא עדיין קרה, אבל כאילו דבר מאז לא קרה ואנחנו חוזרים לאותה תקופה של חשדנות, איבה, פחד ו"מחנאות" בין שני הגושים המרכזיים בהנהגת רוסיה וארה"ב. אז מלחמה חדשה קרה כבר אמרתי?

(פאוזה מוזיקלית)

עד כאן חמשת הפרקים על הסכסוכים בקווקז. תודו שאחרי ששומעים על ענייני הקווקז המורכבים, הבעיות שלנו, פה במדינת ישראל, נראות קצת פחות מאיימות...

אני יודע שיש עוד סכסוכים רבים, וגם נושאים רבים בהקשר לקווקז, שעליהם לא דיברתי בחמשת הפרקים ושעליהם אדבר בפרקים עתידיים. כבר קיבלתי בקשה ממאזינים להקליט פרק על יהודי הקווקז, אותם אגב ציינתי במשפט קצר בחלק על הדתות, על כך שבאזרבייג'ן קיים הכפר היהודי- לחלוטין היחיד בעולם מחוץ לישראל, וקהילה יהודית בת כ- 2500 שנים, המכונה "קהילת יהודי ההרים". אז על הקהילה, וגם על השפה הייחודית שלהם, שנקראת ג'והורי, שפה יהודית שמזכירה את הפרסית, קצת כמו הלדינו שהתפתחה מן הספרדית או היידיש שהתפתחה מן הגרמנית, בפרק עתידי של הפודקאסט.

וייתכן וייכתבו בעתיד עוד חלקים נוספים שקשורים גם לסכסוכים בקווקז. אבל, בינתיים, מקווה שנתתי תמונה מרתקת ומעמיקה מספיק כדי להבין את אחד האזורים המסוכסכים והמורכבים בעולמנו. כמובן שהיו עוד סכסוכים ועוד מלחמות באזור הקווקז, אבל כאן בהסכת, ציינתי את המרכזיים והחשובים ביותר, לפחות לדעתי. מקווה שכעת קל לכם יותר, המאזינים והמאזינות היקרים והיקרות, להבין את המרכיבים ההופכים את הקווקז ל"גן ילדים ללא גננת" עם פוטנציאל לסבך בו את הכוחות העולמיים הגדולים ביותר. וכעת ברור יותר למה הקווקז הוא אחד האזורים החשובים בעולם לא רק היום, אלא לאורך ההיסטוריה.

ואני מזכיר לכם את מה שנאמר בתחילת הפרק- הפרק הזה מוקדש לתושבי הקווקז, לאנשים "השקופים" שמנהלים את הסכסוכים בקווקז על גבם, תרתי משמע. לרוב הדומם שנקלע לסכסוכים ומשלם עליהם בגופו ובנפשו, לפליטים, לעקורים, לנשים, לגברים, לצעירים ולזקנים, לפצועים ולהרוגים, שנאבקו ועדיין נאבקים למצוא מקום להניח בו את הראש. לחיות את החיים. לגדל משפחות. לעבוד. לאהוב. לתת לילדים שלהם תקווה לעתיד טוב ומכובד יותר מההווה שלהם כיום. לאנשים שהסכסוכים והמלחמות גרמו להם לאבד את האמונה בטוב שבאדם. מי ייתן ולא תדעו עוד צער ומלחמות.

זו ההזדמנות לומר תודה רבה לכם ולכן, מאזיני ומאזינות פודקאסט "העולם הגדול", על שהאזנתם לפרק הזה ולפרקים אחרים במסגרת הפודקאסט, על ששלחתם לי תגובות ופידבקים, ביקורות ומחמאות. בלעדיכם לא היה הפודקאסט קיים. וכתמיד, אשמח אם תשלחו לי תגובות גם לפרק הזה למייל

[e-mail]