פרק 56 - אני ועצמי

מעלה בטוב

לתוכנית "איך לפעול באיזור הגאונות שלך" https://danaregev.ussl.co.il/danaregev/#form פעם אני ועצמי חיינו בתוכי. אני רדתה בעצמי, הגדרתי לי מה לאכול וכמה, איך להראות, ביקרתי אותי על חולשות, דרבנתי אותי לעשות עוד ועוד ועוד. ועצמי - כנועה וחפויית ראש, ניסיתי. ממש. להתיישר לימין. לרוץ. להספיק. לעשות. להראות. להשיג. מדי פעם השפריץ לעצמי. בעלבון או בעצבים. וכל הזמן הייתי (היינו) בלחץ. מדי פעם עצמי התעלפתי. כבר לא יכולתי להתמודד עם כל הלחץ זה, אז shut down מערכתי. פעם ב.. עצמי לא התעוררתי אחרי שצברתי מחסור חמור בשעות שינה. ובכל לילה, לעצמי היה ממש קשה להרדם מרוב שאני חשבתי. בקיצור שמייח. אבל ככה זה אצל כולם, לא? קשקשת בלתי נגמרת, סימפוניה דיסהרמונית של קולות סותרים, מלקים, ביקורתיים. לא? איזה מוזר היה לגלות באמצע החיים את לחצן ה mute לכל הקקפוניה הזו. כשנתתי לגוף מקום, ונשמתי לראשונה (ביער אודם) – יכולתי לראות אותי לראשונה. אותי התדמית, ואותי הגרעינית. אותי השכלית ואותי הלבבית. אותי הגופנית. אותי הרודנית אותי הנרצעת, המושתקת. אותי שלפעמים מתמרדת. אני זוכרת, שהבנתי משהו מיקרו שסיפר על המאקרו. אי אפשר לחיות בצד הליברלי של העולם, ללבוש חולצה שתפרה ילדה סינית בת 12 במפעל, ולהתפלא שבניינים מתפוצצים בבנגלדש או בבאלי. מה הקשר? לי הוא נהיה נורא ברור. שנים אחר כך, אחרי חקירה עצמית שתי וערב, נסעתי לסדנת נשימות מיוחדת באי סמוטרקי ביוון. במסגרת הסדנה, תרגלתי ויפסאנה. תענית דיבור, אכילה. אני ועצמי, בלי שום מתווך, לא טלפון נייד ולא ספר. התעוררתי בבוקר, הלכתי ברגל לטבול במעיין חם על מצוק מול הים, משם המשכתי להכין מדורה של עצמי על שפת הים. שיחקתי חמש אבנים, שכבתי לאחור והתבוננתי בעננים. נרדמתי קצת. כשהתעוררתי, עשיתי את הדרך חזרה למלון הקטן שבמעבה היער. הצל שלי ליווה אותי. ושרתי לעצמי בקול רם. מי זאת? עברה לי מחשבה. מי זאת שנמצאת בחברת עצמה בסבבה? בשקט? בנוכחות עכשווית? מתי זה קרה? תמורות. הן קורות בתהליכים ארוכים, אורגניים, בלתי מהונדסים. ויום אחד, את מביטה לאחור ומבינה שאת לא אותה את. כלומר, את אותה אחת, אבל פחות. פחות רצינות, פחות משוריינת, פחות מתפתלת, פחות קורבנית, פחות דופקת חשבון. ואת יותר. יותר קלילה, יותר אותנטית, יותר רגועה. יותר טובה לעצמך. יותר נדיבה לאחרים. איך זה קרה? בשיחה פרטית גילינו נעמה קמינר מבורך ואני, שעשינו דרכים מקבילות שהביאו לתמורות חיוביות ביחסים שלנו עם עצמנו. כל אחת עם אסטרטגיית החיים שלה, כל אחת עם המחירים שנגבו ממנה. כל אחת סביב אותו גיל "בינה". חשבנו לנסות לדבר תמורות ותובנות בשיח שוות, שאולי אולי ישפוך אור על היחסים שבין אני ועצמי. נעמה קמינר מבורך היא יועצת למערכות יחסים וזוגיות באמצעות הפסיכולוגיה החיובית. זה פרק אחר. יומרני אולי. מורכב. חושפני קצת. שעה לא הספיקה. פרק ב' כבר על שולחנה של נעמי העורכת.