יצחק זמיר חלק ב׳: יועץ משפטי לממשלה צריך קודם כל שלא יהיו לו שלדים בארון #10

אפרכסת

החוק נותן את הסמכות ליועץ המשפטי לממשלה. כל אלה שמסביבו הם מסייעים. האחריות היא שלו בלבד. מה שעושה את התפקיד הזה לכל כך מעניין וכל כך קשה.
על פרשת שמואל פלאטו שרון:
״במקרה של פלאטו שרון לא היה שום תקדים. רוב המשתתפים חשבו שאין בסיס. אני התחלתי ללמוד את התיק הזה והחלטתי להעמיק את החקירה, לגבות עוד עדויות. התיק היה מאוד בעייתי, אבל הייתי צריך להחליט. היו המון עדויות שהוא נתן הבטחות בכל האסיפות וזאת הייתה שאלה עקרונית: האם באמת אסור לעשות את זה? האם זה שוחד בחירות? לא היה שום תקדים ולא היה דרך לצפות מה בית המשפט יחליט. כאן פלוני אלמוני חושב שהוא יקבל דירה או עבודה מפלאטו שרון שזה כמו כסף. אני כבר לא זוכר את הראיות, אבל העובדות האלה היו ברורות. הייתה שאלה משפטית קשה ללא תקדים. אני חשבתי שאם זה עובר בשקט, כשהעובדות ידועות וכל הפוליטיקאים מודעים לזה, חשבתי שזה מדרון חלקלק. אמרתי אני חייב לקחת את הסיכון כדי לעצור את הדבר הזה. הפוליטיקאים אמרו לי: זאת הפרקטיקה. אני אמרתי שזאת פרקטיקה שגובלת בשחיתות, אז אני חייב להגיש אישום כדי להפסיק אותה. אני ידעתי שאם הייתי נכשל בדבר הזה, אם בית המשפט היה מזכה אותו, זה היה צובע את כל הקריירה שלי. זה היה סיכון מאוד גדול, אבל לקחתי את הסיכון הזה. שמחתי שהוא הורשע״.
בג״צ אלון מורה:
מבחינת היועמ״ש זה היה לכאורה, בהתחלה, תיק מאוד פשוט. הממשלה עם הצבא, החליטו להקים את ׳אלון מורה׳, זאת הייתה הפעם השנייה שהייתה עתירה לבג״צ בנושא הקמת התנחלות (המקרה הראשון ׳בית אל׳). ביהמ״ש אישר את הקמת ההתנחלות, אמר זה משרת צורך ביטחוני. הייתה חוות דעת של הרמטכ״ל או אלוף הפיקוד. ׳אלון מורה׳ היה נראה לי מקרה פשוט. הבעיה נוצרה תוך כדי הדיון. קרו שני דברים לא צפויים. התיק הקודם של ׳בית אל׳ היה בנוי על המשפט הבינלאומי. המשפט הבינלאומי אמר שמותר לריבון בשטח, צה״ל, לתפוס רכוש פרטי כדי לשרת צורך ביטחוני לתקופה מוגבלת. תקופת הכיבוש. הדבר הראשון הלא צפוי היה שהרמטכ״ל אמר זה לא משרת שום צורך צבאי. זה אולי מטיל עומס על הצבא. הצורך הוא לאומי. זה לא ביטחון. הדבר השני היה שבאו אנשי ההתנחלות ואמרו אנחנו לא מקימים יישוב זמני מצורך ביטחוני, אנחנו כאן לתמיד. כלומר מנוגד למשפט הבינלאומי. השופט לנדאו היה איש ימין והוא ציווה על פינוי ׳אלון מורה׳. זה סתר את פס״ד שניתן שנה קודם לכן.
על הכור בעיראק:
לא שותפתי בהתייעצויות. לא ידעתי, אבל כשבועיים קודם לאירוע, בגין הודיע את זה לממשלה. אז הייתי שותף ידיעה. באותן שנים, הכל דלף מהממשלה, מה שמאוד הכעיס את בגין. הוא נקט צעד מאוד לא שגרתי והוא הכריז על ישיבות הממשלה כולן כוועדת שרים לענייני ביטחון. לפי החוק הן ישיבות סודיות. זה לא עזר. הכל דלף החוצה. כאן שבועיים לפני האירוע, ידעו על זה 20 ומשהו שרים, וזה לא דלף. קודם לכן הדברים דלפו משום שכמה שרים חשבו שאין הצדקה לסודיות. הם חשבו ששום אינטרס של הציבור לא ייפגע. כשהיו עניינים סודיים באמת, כולם גילו אחריות.
על מלחמת לבנון הראשונה:
במוצאי שבת ישיבה בבית ראש הממשלה ברחוב בלפור. אני משתתף כיוון שאני משתתף בכל ישיבות הממשלה. מציגים תוכנית של לא מלחמה, מבצע צבאי מוגבל ל40 ק״מ ל-48 שעות. כמה שאני זוכר לא היה דיון, לא הייתה הסתייגות. פה אחד אישרו את המבצע הזה שהתפתח אחר כך למלחמת לבנון.
על אריק שרון ז״ל:
יחסים קצת מורכבים, הוא לכאורה התייחס אליי בכבוד. בישיבות הממשלה הוא היה אומר ׳מורי ורבי הפרופסור זמיר׳, משום שבאופן פורמלי הייתי מורה שלו ב׳בית הספר למשפט וכלכלה׳. פרונטלית הייתי מורה שלו. היה מישהו מקורב אליו שהקים בית על אדמה חקלאית. מא׳ עד ת׳ לא חוקי. הגיעה לשולחני הידיעה הזאת. אני אמרתי זה בלתי חוקי, צריך להרוס אותו. אריק שרון אמנם היה תלמיד משפטים, אבל הכבוד שלו למשפט היה בעירבון מוגבל, והוא נלחם בשבילו. חשבתי שאין לי ברירה וחייבים להרוס את הבית, והיו לי כמה עימותים קשים איתו. באותה תקופה כבר היה ברור ומוסכם שבהחלטות האלה היועמ״ש עצמאי, זה נקבע כבר שנים קודם לכן. זה היה מאוד מורכב, משום שהיה צריך ממש מבצע צבאי.
וגם: פרשת קו 300, ראש הממשלה יצחק שמיר, המינוי לבית המשפט העליון.
לעקוב אחרי אמיר אורן: https://bit.ly/3iiiBpA
לעמוד פייסבוק של Allin הבית של הפודקסטים: https://bit.ly/3inT9PD