להוציא לאור להתמודד עם אוטיזם-טור דעה

שימו לב: כל תכני הרשת

מה קרה לילד שדיבר עם כוכבים? באה היועצת, נתנה לו ריטלין, ואמרה לו שבסוף הכל ייסתדר.

קבלו כמה מסקנות אישיות שלי בתור קורא צעיר. הקריאה על אחריותכן-

הספריה היא מקום מוגן

בתור ילד הספרייה היתה הבית השני שלי. תמיד היה שם שקט יחסי, ומבוגר אחראי שיכל להגן עליי במידה והתלמידים מכיתה ג' ינסו למרוח עליי צמר פלדה.

כשביקשתי להצטרף למשחקים של הילדים הם הציעו לי להיות קהל. כשרציתי לקחת חלק בחוג ג'אז עם הבנות – שוב, הציעו לי לשבת בתור קהל, וכך גם כשהצטרפתי למקהלת בית הספר.

במשך הזמן התרחקתי כי לא היה לי שווה לספוג את המולת החצר אם ממילא לא משתפים אותי.

אותה המולה תמיד הקשתה עליי את ההימצאות במקומות הומים, אבל גם כאן הספרות הגיעה כפיתרון. התחלתי להאזין לספרים. המידע והאוזניות הגנו עליי. ההאזנה לספרים מרכזת אותי בכל משימה מורכבת, ומשככת את הרעש באוטובוסים ומקומות צפופים. כמעט והפסקתי להאזין למוזיקה.

2. ספרים לימדו אותי לדמיין מציאות אחרת.

אהבתי את הספריה אבל התקשיתי בקריאה לכשעצמה. העיניים שלי התרוצצו בין פסקאות.

למרות הכל המדפים היו מקום מיסטי, והעניקו לי שייכות. עוד לא ידעתי שיש דבר ספקטרום, ושאני חג סביבו כמו כוכב פלוטו בקצה מערכת השמש אבל בינתיים היה לי מקלט.

תמיד עודדו את הילדים והילדות בכיתה שלנו לקרוא כדי שידמיינו את עצמם לוחמים או נסיכות. אבל אני קראתי כי ספרות הוכיחה לי שאפשר לעשות משהו מבלי להיות הכי מוכשר, ספורטיבי או פופולארי. המילים נתנו לי תקווה שיש משהו שאני טוב בו למרות כל הנכשלים במתמטיקה ובמדעים.

מעולם לא הגעתי עם רשימת הספרים והמחברות הנכונים ליום הלימודים הנכון (ופעם אחת גם לא לבית הספר הנכון), אבל ידעתי איפה למצוא ציטוטים מספרים גם שנים לאחר מכן.

3. ילדים כמוני הפכו להיות הסופרים שאת הספרים שלהם אני קורא

במשך השנים ערכו בבית הספר שלנו מפגשים עם סופרים. כשתיארו את עצמם בתור ילדים הרגשתי שהם מספרים עליי. כולם התחבאו בספריות, והסתרבלו בכבלי הדמיון שהשתלשלו מהמוח שלהם בזמן שהתבקשו למלא מבחן בהנדסה.

בכיתה ט' המורה לחשבון אמרה לי שאם היו מכנסים את המוח שלי לציפור – היא הייתה עפה אחורה. כעבור שנים גיליתי שאותו הדבר קרה גם לאגי משעול.

4. סופרים הם אנשי מקצוע שנוטים לחבוש שני כובעים

הרבה לפני שהוצאתי עוסק פטור, הייתי בטוח שרק סופרים עוסקים בשני מקצועות. בכל מפגשי הסופרים הם סיפרו על עיסוקים בתחומים נוספים בזמן שהספרות נשארה איתם, ותמיד היה להם לאן לחזור.

כבר בתור ילד הבנתי את הגדולה האמיתית של סופרים, הם שונים משחקנים שמחכים לאודישנים בבית או שוטרים שמפסיקים את עבודת המשטרה ברגע שהמדים חוזרים לארון.

סופרים היו נערצים בעיני מכיוון שהקדישו את עצמם לכתיבת ספרים לילדים כמוני ואף אחד לא התרברב בתמורה שקיבל.

[

5. בספרות יש מקום לכולם

ספרות הייתה עבורי הבטחה לכך שכל משוכה תהפוך לנשק כי אנשים כמונים ההופכים בסוף לסופרים.

קראתי, אף על פי שאף רומן לא שיקף את הזהות הקווירית שלי, ושום סופר לא טרח לתאר התמודדות עם פער בין דיסלקציה לגאונות.

למרות שהייתי מסונוור מכדי להבחין בהעדר הבבואה של עצמי בין הספרים בספריה, תמיד קראתי מתוך ידיעה שאכתוב את הספרים שחסרים לי על המדף.

6. אומנות המבע הספרותי

השוטטות בין הספרים והחזרה אליהם לימדה אותי את אומנות המבע הספרותי. לא הכתיבה לכשעצמה אלא מלאכת סיפור המאפשרת הבנייה ברורה יותר של המציאות, דבר אשר עלול להיתפש בעיני הזולת כתמוה.

רוב האינטראקציות שלי עם העולם החיצון מבוססות בעיקר על אינפורמציה, רשמים ואנקדוטות. אנשים מתקשרים אחד עם השני באותה האגביות בה הם מדליקים סיגריות ואני ומצית שיחות כמו עם אבני צור.

אומנות המבע הספרותי לימדה אותי שיש דרך אחרת, לספר בכל פעם סיפור אחד שאלף אנשים שונים יבינו באלף דרכים שונות. לא מדובר בתחליף לאף קשר חברתי, אבל הוכחה לכך שיש מקום ומשמעות גם לקולות שאין להם דרכים אחרות להישמע.

7. ייעד בהישג יד?

קריאה בספרים נתנה לי מענה עבור התודעה שלי המתנסחת בינה ובין עצמה במשפטים מורכבים.

לא יכולתי להבדיל בין כעס לאדישות בפניהם של הזולות, ובטח שלא להביע את עצמי תוך הפרדת התפל מהעיקר; אבל מילים עזרו לי לנסות.

במשך השנים התגבשו לי שלושה רומנים במגירה, אבל המחיר עבור ההוצאה שלהם – הלך ותפח, עריכה לשונית, עריכה ספרותית והגהה- ועוד לא לפני שפונים ללקטור. הייתי זקוק לעוגן שיאפשר לי את כלי הייעוץ היקרים, אך ההכרחיים, להם זקוקים סופרים מודרניים.

8. מה קורא כשקורה מילאניילי מחפש מקצוע?

אחרי שנים במחיצת ספרים ידעתי שאין בהם תוחלת והייתי צריך למצוא דרך לתעל את הידע שצברתי.

שלוש הכוונות תעסוקתיות שלחו אותי לכיוון של מידענות, הרי מה יותר טבעי עבורי מאשר ספריה?.

בפועל הסילבוס לא עניין אותי, המרצים שחיפשתי ביוטיוב נשמעו טרחניים ובמדשאות של בר אילן כולם הביטו בי כאילו מעולם לא ראו גבר במכנסי זברה.

הכרחתי את עצמי להתפשר או להודות בפני עצמי שאני חסר תקנה. שלעולם לא אוכל להתמקד בתחום אחד ולהפסיק להיות עבד לגחמות שלי.

מאז ומתמיד הייתי בטוח בעצמי מול כל המפקפקים אבל פעם אחת נתתי לספק מקום.

אף אחד לא היה שם כדי להרים אותי מהשירותים של בר אילן בהתקפי בכי קבועים בהפסקות.

אומנם הייתה לי הזדמנות לעזוב את הלימודים אחרי שנה כשקיבלתי הצעה להוצאה לאור בהשתתפות עצמית בעלות נמוכה אבל הייתי מוכרח להמשיך. ספרים אולי קדושים, אבל המסגרת קדושה יותר.

ה

9 . הדור הישן של הסופרים חלף

קראתי עשרות ביוגרפיות של סופרים כדי להבין איך להמשיך. הקריאה גרמה לי להבין את תהום הדורות שנפערה מתחת לרגליי. במשך שנים שמעתי ציטוטים נפלאים על אלתרמן, דוסטוייבסקי שלונסקי או ביאליק. כשקראתי את הביוגרפיות שלהם לעומק הבנתי שזו לא הספרות שגדולה אלא התנאים שאפשרו לסופרים בעבר להפוך אותה לכזאת .

טעיתי לחשוב שאני צריך להגביר את קצב הקריאה או להתנער ולראות יותר עולם כדי לספק לעצמי חומרי גלם ראויים . הייתי משוכנע שסופר מוצלח צריך רק עורך שיאמין בו או לקטור שיבחין בו.

10. ספרות לא נועדה לאנשים כמוני

במשך השנים בדקתי כמה אפשרויות של מימון המונים והוצאתי אלפי שקלים בניסיון להתקרב לקו ההתחלה. אבל אין לי את היכולת השכלית להבין מאין להתחיל. התהליך הזה משקף את המגרעות האיומות ביותר שלי. כישורי מיקוד ושיווק שאין לי לגיטימציה להתרשל בהם, ואין לי איך להסביר את הקושי להבין.

הוצאות לאור דורשות מסופרים מתחילים להיות בקיאים במימון, הפצה, לוגיסטיקה, ושיווק.

בכל ניסיון להוציא לאור הובהר לי היטב שאין לי את הלגיטימציה להיות כושל בניהול אסטרטגיית שיווק והפצה.

ניסיתי להוכיח אחרת והמשכתי לשכור בעלי מקצוע נוספים שמיהרו לייעץ לי על הוצאה לאור בטרם קראו ולו שורה אחת שכתבתי. במקום עצות לקטוריות קיבלתי המלצות על פרסום של הספרים בקטעים בסטורי או להפוך אותם לפואטרי-סטורי בקינדל.

הגעתי למפגשים עם סופרים או לקטורים והצעתי להם את כתב היד שלי אבל הם נרתעו כאילו הגשתי להם מעטפת אנתרקס. המשכתי ליצור קשרים בדרכים אחרות עם אנשים מהתחום. במקרה הטוב הם לא יכלו לעזור. במקרה הרע והרווח הם הציעו לי להיות קהל בסדנאות שלהם.

חזרתי לנקודת ההתחלה. שוב הילדים האחרים לא משתפים אותי במשחק ומציעים לי לשבת בתור קהל. במקום להבין מה קורה סביבי אני בוחר להיעלב, מונה עשר סיבות למה מגיע לי להוציא לאור ספר, ולמה אני ראוי לסימפטיה כי גיליתי שאני תלוי בכישורים שחסרים לי כדי להגשים מטרה שאין לי ציפיות לגביה.

ספרים היו ההגנה שלי אבל כיום הם תזכורת לכך שאדם צעיר שקורא – נחשב נבון .

לעומת זאת אדם צעיר שכותב הוא מגלומן .

הייתי קורא צעיר, אבל היום, אחרי הקורונה, אני לא יכול להכנס לחנות ספרים מבלי להרגיש שכל המדפים צועקים לי- אינך רצוי כאן.