פרק חמישים וחמש: התנא שלא ידוע עליו הרבה. פרק על רבי יוסי הכהן החסיד

תולדות התנאים ומשנתם

ב"ה

פרק נה. רבי יוסי הכהן החסיד

התלמיד השלישי מתלמידי רבן יוחנן בן זכאי, שרבו העיד עליו שהוא חסיד, הוא רבי יוסי הכהן.

לא הרבה ידוע עליו, וגם כמעט אין דברים שנאמרו בשמו, אך בפרק הבא מלוקט כל המובא עליו בחז"ל ויחד ניתן לראות תמונה מסויימת עליו.

יש לציין שסתם רבי יוסי שמוזכר במשניות ובגמרות ללא תואר נוסף אין הכוונה לרבי יוסי הכהן אלא לרבי יוסי בן חלפתא.

תלמיד רבן יוחנן

המשנה במסכת אבות פרק שני אומרת: חמשה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי ואלו הן. רבי אליעזר בן הורקנוס, רבי יהושע בן חנניה, רבי יוסי הכהן, רבי שמעון בן נתנאל ורבי אלעזר בן ערך. הוא היה מונה שבחם. . . רבי יוסי הכהן חסיד.

ובהמשך לכך: אמר להם צאו וראו איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם. . . רבי יוסי אומר שכן טוב. אמר להם צאו וראו איזו היא דרך רעה שיתרחק ממנה האדם . . רבי יוסי אומר שכן רע.

הם אמרו שלושה דברים.. רבי יוסי אומר, יהי ממון חברך חביב עליך כשלך, והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך, וכל מעשיך יהיו לשם שמים.

ובאבות דרבי נתן מסופר שרבן יוחנן שיבחו ואמר עליו שהוא "חסיד שבדורו".

הגמרא במסכת חגיגה דף יד מספרת על שבחים מיוחדים שאמר עליו רבו – רבן יוחנן בן זכאי:

כשנאמרו הדברים לפני ר' יהושע, היה הוא ורבי יוסי הכהן מהלכים בדרך אמרו אף אנו נדרוש במעשה מרכבה. פתח רבי יהושע ודרש, ואותו היום תקופת תמוז היה, נתקשרו שמים בעבים, ונראה כמין קשת בענן, והיו מלאכי השרת מתקבצין ובאין לשמוע, כבני אדם שמתקבצין ובאין לראות במזמוטי – בשמחת - חתן וכלה.

הלך רבי יוסי הכהן וסיפר דברים לפני רבן יוחנן בן זכאי, ואמר אשריכם ואשרי יולדתכם, אשרי עיני שכך ראו. ואף אני ואתם בחלומי מסובין היינו על הר סיני, ונתנה עלינו בת קול מן השמים: עלו לכאן עלו לכאן, טרקלין גדולים ומצעות נאות מוצעות לכם, אתם ותלמידיכם ותלמידי תלמידיכם, מזומנין לכת שלישית – שמקבלת פני שכינה.

אזכור נוסף של רבי יוסי בקשר לרבו למדנו בפרקים על רבן יוחנן בן זכאי, שנכנסו תלמידיו וביניהם רבי יוסי לנחמו לאחר פטירת בנו של רבן יוחנן בן זכאי.

כל זמן שרבו היה חי הוא הלך אחריו, אף לברור חיל שבדרום. לאחר פטירת רבן יוחנן הוא חזר ליבנה לישיבה הגדולה, וכפי שמסופר במדרש קהלת רבה: חמשה תלמידים היו לו לרבי יוחנן בן זכאי, כל זמן שהיה קיים היו יושבין לפניו, כשנפטר הלכו ליבנה.

מדת חסידותו

חסיד הוא מי שמחמיר על עצמו יותר ממה שדורשים ממנו על פי ההלכה. הגמרא במסכת שבת דף יט מספרת על החמרתו של רבי יוסי:

תנו רבנן: לא ישכיר אדם כליו לנכרי בערב שבת, ברביעי ובחמישי מותר. כיוצא בו, אין משלחין איגרות ביד נכרי בערב שבת, ברביעי ובחמישי מותר. אמרו עליו על רבי יוסי הכהן, ואמרי לה על רבי יוסי החסיד, שלא נמצא כתב ידו ביד נכרי מעולם – בכדי שלא יקח את זה בשבת.

הזהירות בכבוד החבר.

מלבד המימרא המופרסמת שלו בפרקי אבות: יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך, מצינו גם סיפור ואמרה בשמו ממנה ניתן ללמוד הזהירות בעבירות שבן אדם לחבירו, וכפי שמופיע בגמרא מסכת ראש השנה דף יז:

שאלה בלוריא הגיורת את רבן גמליאל: כתוב בתורתכם אשר לא ישא פנים, וכתוב ישא ה' פניו אליך? כלומר ה' נושא פנים או לא?

נטפל לה רבי יוסי הכהן, אמר לה: אמשול לך משל, למה הדבר דומה - לאדם שנושה בחבירו מנה, וקבע לו זמן בפני המלך, ונשבע לו בחיי המלך. הגיע זמן ולא פרעו, בא לפייס את המלך. ואמר לו: עלבוני מחול לך, לך ופייס את חבירך. כך גם כאן - בעבירות שבין אדם למקום – ה' נושא פנים ומוחל, בעבירות שבין אדם לחבירו – ה' לא מוחל עד שירצה את חבירו.

הלכה בשמו

ההלכה היחידה המוזכרת בשמו, היא עדות שהעיד על תינוקת מאשקלון בדיני סוטה, עדות זו נאמרה ביום שבו הוציאו את רבן גמליאל מהנשיאות בגלל מה שעשה לרבי יהושע, אז שנו את כל מסכת עדיות, וביניהם עדותו של רבי יוסי הכהן שהעיד יחד עם רבי זכריה בן הקצב כפי שמופיע במסכת עדיות פרק ח משנה ב:

העיד רבי יוסי הכהן ורבי זכריה בן הקצב על תינוקת שהורהנה באשקלון ורחקוה בני משפחתה ועדיה מעידים אותה שלא נסתרה ושלא נטמאה.

לאחר הסתלקותו

הגמרא בסוף מסכת סוטה אומרת על רבי יוסי הכהן: משמת ר' יוסי קטנתא פסקו חסידים ולמה נקרא שמו קטנתא שהיה קטנתא של חסידים. ומבאר שם רש"י: קטנותם של חסידים - שהיו החסידים הולכים וכלים והוא היה מקטניהם וסופן.

ביאורי הרבי

ראשית כל, בשיחת שבת פרשת דברים תשמ"ב הרבי ביאר שחמשת תלמידי רבן יוחנן הם כנגד חמשה חומשי תורה, ורבי יוסי כנגד חומש ויקרא, שהרי הוא כהן וחומש זה נקרא תורת הכהנים.

עליו ועל משנתו שבפרקי אבות ביאר הרבי בשיחת שבת פרשת מטות מסעי תש"מ:

רבי יוסי אומר, יהי ממון חברך חביב עליך כשלך, והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך, וכל מעשיך יהיו לשם שמים.

שלכאורה מה החידוש כאן, הרי מי שממון חבירו לא חביב עליו הוא גזלן? ולאידך התורה היא כן ירושה לנו, "מורשה קהילת יעקב". ובמיוחד מה הקשר לאיש שאמר את זה – רבי יוסי הכהן.

ראשית כל מבהיר הרבי שאין הכוונה לרבי יוסי הרגיל, שהוא רבי יוסי בן חלפתא, אלא לרבי יוסי הכהן שהיה חסיד. ועליו הכוונה בסוף מסכת סוטה "רבי יוסי קטנתא", (אגב, בזה יש דיון בין המפרשים, וכאן הרבי מכריע שזה אכן אותו אחד).

והביאור בזה:

אותו רבי יוסי מופיע בשני התוארים, חסיד וכהן. חסיד זה מי שעושה דברים שהוא אינו מחוייב בהם, כהן הוא איש החסד שמברך את עם ישראל באהבה. וזה תוכן משנתו של רבי יוסי - "רבי יוסי אומר", המשנה הזו היא המוטו שלו.

יהי ממון חברך חביב עליך כשלך, אין הכוונה על גזל, שזה ודאי אסור, אלא כתוב על צדיקים שממונם חביב עליהם יותר מגופם, ומכיון שיש להתנהג באהבת ישראל, כך גם על האדם להסתכל על ממון השני כממון חביב של אדם צדיק!

והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך – התורה עצמה ירושה, אבל ההתקנה לכך אינה ירושה, ואת זה האדם צריך לעשות, מה היא ההתקנה? יש בפרק שישי של פרקי אבות 48 דרכים שהתורה נקנית בהם, וחלק נכבד בהם הם ענייני אהבת ישראל, ולכן האדם צריך להתקין עצמו להיות באהבת ישראל וזה הדרך ללימוד התורה.

אז שני המימרות האלו הם על אהבת ישראל, וקשורות לכך שהוא כהן איש אהבת ישראל ובעיקר שהוא חסיד שמוסיף על מה שהוא מחוייב.

המימרא השלישית היא כל מעשיך יהיו לשם שמים, זה קשור לאהבת ה', שמצד מידת חסידות אדם צריך להזכיר בכל מעשיו את שם שמים. לדעת שהכל מה' יתברך ולהזכיר זאת תמיד. והאמת היא שאהבת השם ואהבת ישראל אחד הם, כי אוהב את מי שהאהוב אוהב.

ובספר השיחות תשמ"ח ח"ב עמ' 563 הוסיף הרבי לבאר בזה, שהחידוש בדברי רבי יוסי הוא להתנהג עם הזולת באהבת ישראל, לא רק כלפי הוא עצמו של , אלא גם כלפי דברים שהם מחוץ למציאות הזולת כממונו, ולא לעשות זאת רק במעשה אלא גם עם רגש "חביב עליך כשלך".

וזה שייך לרבי יוסי, רש"י מביא על הגמרא בסנהדרין דף נ"ו, שיוסי הוא גימטריא של שם אלוקים (שניהם 86). אלוקים זה המגן על שם הוי', וגימטריא היא הקשר לדבר בבחינה התחתונה ביותר, אם כן רבי יוסי שמרמז על הבחינה התחתונה בשם ה' – המגן בלבד וגם זה מתוך גימטריא – מדבר על הכבוד שיש לתת על הבחינה התחתונה ביותר של כל אדם.

משפטו כל מעשיך לשם שמים נתבאר רבות בתורת הרבי, מצד אחד זו בחינה נמוכה יותר מכל דרכיך דעהו, כי כל מעשיך מורה שעדיין נשאר מעשה האדם כדבר חולין, רק שיעשה זאת לשם שמים, אך לאידך דווקא בזה יש מעלה גדולה, כי זה מראה על קידוש המעשים הגשמיים כפי שהם, ואת כל המעשים כולם יש לעשות לשם שמים, לא רק כל המעשים בכללותם, אלא גם את כל המעשה עצמו. (ראה בביאורים לפרקי אבות פרק ב משנה יב)