פרק חמישים ושש: רבי שמעון בן נתנאל. ירא חטא

תולדות התנאים ומשנתם

ב"ה

פרק נ''ו. רבי שמעון בן נתנאל, תורתו אומנתו וירא חטא

כבפרק הקודם, אף על נשוא פרקנו, רבי שמעון בן נתנאל לא ידוע הרבה, המעט שידוע עליו, נלמד בעזרת ה' בפרק הבא שלפנינו.

יש לציין שסתם רבי שמעון במשנה זה, רבי שמעון בר יוחאי, אך כפי שנלמד בהמשך, רבי שמעון בן נתנאל היה בדוגמת רבי שמעון בר יוחאי, גם היה תורתו אומנתו וגם היה מבעלי קבלה.

תלמיד רבן יוחנן בן זכאי

המשנה במסכת אבות פרק שני אומרת: חמשה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי. ואלו הן: רבי אליעזר בן הורקנוס, רבי יהושע בן חנניה, רבי יוסי הכהן, רבי שמעון בן נתנאל ורבי אלעזר בן ערך. הוא היה מונה שבחם. . . רבי שמעון בן נתנאל ירא חטא.

ובהמשך לכך: אמר להם צאו וראו איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם. . . רבי שמעון אומר הרואה את הנולד.

אמר להם צאו וראו איזו היא דרך רעה שיתרחק ממנה האדם . . רבי שמעון אומר הלוה ואינו משלם, אחד הלוה מן האדם כלוה מן המקום שנאמר לוה רשע ולא ישלם, וצדיק חונן ונותן.

איזכור נוסף של רבי שמעון בקשר לרבו למדנו בפרקים על רבן יוחנן בן זכאי, שנכנסו תלמידיו וביניהם רבי שמעון לנחמו לאחר פטירת בנו של רבן יוחנן בן זכאי, והוא אמר לפניו דברי תנחומים מדוד המלך.

כל זמן שרבו היה חי הוא הלך אחריו, אף לברור חיל שבדרום. לאחר פטירת רבן יוחנן הוא חזר ליבנה לישיבה הגדולה, וכפי שמסופר במדרש קהלת רבה: חמשה תלמידים היו לו לרבי יוחנן בן זכאי, כל זמן שהיה קיים היו יושבין לפניו, כשנפטר הלכו ליבנה.

בעל קבלה

הגמרא בירושלמי מסכת חגיגה פרק ב הלכה א, מספרת את הסיפור על רבי אלעזר בן ערך שדרש במעשה המרכבה לפני רבן יוחנן בן זכאי, ובהמשך לזה רבי יוסי הכהן ורבי שמעון בן נתנאל פתחו אף הם ודרשו:

וכיון ששמעו ר' יוסף הכהן ור"ש בן נתנאל אף הם פתחו במעשה המרכבה, אמרו יום א' בתקופת תמוז היה ורעשה הארץ ונראת הקשת בענן, ויצאה בת קול ואמרה להן הרי המקום פנוי לכם והטריקלין מוצע לכם אתם ותלמידיכם מזומנין לכת שלישית ואתיא כמ"ד (תהילים טז) שובע שמחות את פניך שבע כיתות של צדיקים לעתיד לבוא.

(בבבלי מוזכר רבי יהושע ורבי שמעון לא מוזכר. כמו כן, רבי יוסף הכהן הוא רבי יוסי הכהן, וראה לקו"ש חלק י"ז עמ' 361 הערה 54)

על כך שנראתה הקשת בענן, שואל הרבי בלקו"ש שם, שלכאורה זה לא מעלה, אדרבה העילוי שהגמרא אומרת על רבי יהושע בן לוי, שבימיו לא נראתה הקשת בענן, כלומר שראיית הקשת זה לא דבר טוב.

ומבאר הרבי שבקשת מצינו דבר והיפוכו, מצד אחד זה אות ברית שלא יהיה מבול, וזה סימן לא טוב, כי מראה שהיה צורך במבול ובכל זאת לא בא בגלל האות. לאידך הקשת היא כבוד ה' ולכן אסור להסתכל בקשת, ובפרט כמו שכתוב במעשה מרכבה, "כמראה הקשת בדמות הענן", שזה מראה על גילוי שכינה ביותר.

אלא כשהקשת באה בימי עננים, שענן מראה על דינים קשים זה אכן סימן לא טוב, אבל כשהקשת באה ביום בהיר, בתקופת תמוז כשדרשו על מעשה מרכבה, זה רק סימן טוב ונעלה של גילוי שכינה.

זיהויו כחתן הנשיא

סדר הדורות כותב שרבי שמעון בן נתנאל היה כהן והיה חתנו של נשיא ישראל רבן גמליאל הזקן, ומקורו מהתוספתא עבודה זרה פרק ג הלכה ג:

לוקחין מעם הארץ עבדים ושפחות . . אין נותנין להן בנות - לא גדולות ולא קטנות - דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: נותן לו גדולה, ופוסק עמו על מנת שלא תעשה טהרות על גביו.

ומעשה ברבן גמליאל הזקן שהשיא את בתו לשמעון בן נתנאל הכהן, ופסק עמו על מנת שלא תעשה טהרות על גביו.

אבל הרבי בלקו"ש שם הערה 65 לא מקבל את הדברים, וכותב שבפשטות זה לא אותו אחד, ורבי שמעון בן נתנאל הוא לא שמעון בן נתנאל הכהן המוזכר בתוספתא, שהרי בתוספתא הוא מוזכר כעם הארץ, הסיפור הרי בא כהוכחה שיש להתנות עם הארץ, ואם כן אין זה אותו אחד.

וגם משמע קצת שהוא לא כהן, מכך שרבי יוסי מוזכר כרבי יוסי הכהן, והוא לא מוזכר כרבי שמעון הכהן, ומוסיף הרבי בשולי הגיליון, ואין לומר שרבי יוסי היה נזכר בפי הבריות תמיד בכינוי רבי יוסי הכהן, ולכן גם רבי שמעון כהן, רק שזה לא היה שמו, כי מצינו בפרקי אבות שמוזכר רבי יוסי ללא הכהן, אם כן זה לא היה חלק משמו, ובכל זאת הוא מוזכר כרבי יוסי הכהן משמע שדווקא הוא היה כהן, ומכאן אפשר להוכיח שרבי אליעזר גם לא היה כהן.

אך מ"מ הראיה השניה אינה ראיה מוכחת, כי ניתן לומר שהיו באותו מעמד עוד שמעון והיה כהן, ולכן לא הוזכר בשם שמעון הכהן, אך בכל מקרה זה לא אותו אחד, כי רבי שמעון בן נתנאל לא היה עם הארץ.

משנתו

רבי שמעון אומר, הוי זהיר בקריאת שמע ובתפילה.

וכשאתה מתפלל, אל תעש תפלתך קבע, אלא רחמים ותחנונים לפני המקום ברוך הוא, שנאמר (יואל ב יג) כי חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה.

ואל תהי רשע בפני עצמך.

ביאורי הרבי

בלקוטי שיחות חלק יז עמוד 356 יש שיחה שלימה על רבי שמעון בן נתנאל ומשנתו (ממנה הבאנו גם לעיל).

ראשית כל הרבי לומד, מכך ששמו במשנה הוא רבי שמעון סתם, וכל פעם שכתוב רבי שמעון סתם הכוונה לרשב"י, מכאן יש לומר שהוא היה בבחינת ובדוגמת רשב"י בתורתו אומנתו ובהיותו בעל קבלה. ועל אף שמובן שהכוונה היא לרבי שמעון בן נתנאל, מכל מקום, מזה שהמשנה בוחרת לקרוא לו בכינוי של רבי שמעון בר יוחאי, זה בכדי לרמז על כך שאף הוא היה תורתו אומנתו.

וזה שייך לשמם המשותף – שמעון, מלשון שמיעה, הבנה והשגה, שזה קשור לתורתו אומנתו, תורתו אומנתו זה התאחדות של האדם עם התורה באופן שהתורה נעשית אומנתו וזה אפשרי רק על ידי שמיעה והבנה כראוי.

ובפרט שבזהר מבאר שתורתו אומנתו הם כאלה שלא זזים שכינה מהם כל הזמן ונעשים דירה לשכינה, ומבאר הזהר שצריכים להיות "מארי קבלה" – בעל קבלה, ואם כן תורתו אומנתו של רבי שמעון בר יוחאי ושל רבי שמעון בן נתנאל קשורה עם היותם מארי קבלה.

וכפי שמצינו בירושלמי דלעיל שרבי שמעון בן נתנאל היה ממארי קבלה. שהרי לאחר שרבי אלעזר בן ערך דיבר לפני רבם במעשה מרכבה, אף הוא פתח בדברי קבלה יחד עם רבי יוסי הכהן, עד שנרעשה הארץ ונראתה הקשת בענן בחודש תמוז.

[ובזה יש מעלה לרבי שמעון על חבריו. כי רבי אלעזר בן ערך רק חזר על דברי רבו, רבי יוסי הכהן היה כהן ובכך קיבל כוחות לשרת את השם בירושה, אך רבי שמעון חידש בקבלה בכח עצמו בלבד].

ומסדר המשנה רומז על כך שהוא בבחינת רבי שמעון בר יוחאי, ולכן קורא לו בשם רבי שמעון סתם כפי שקוראים לרבי שמעון, בכדי לבאר שמשנתו באה בעקבות היותו תורתו אומנתו.

ביאור המשנה

הוי זהיר בקריאת שמע ובתפילה – זו אזהרה לתלמידים, על אף שאתם רואים את אלו שתורתם אומנותם שפטורים מקריאת שמע ומתפילה, מכל מקום, אתם התלמידים, היו זהירים בזה מאד ואל תזלזלו בזה.

וכשאתה מתפלל אל תעש תפילתך קבע אלא רחמים ותחנונים – זו אזהרה לאלו שהם תורתם אומנותם, ועל אף שפטורים מקריאת שמע ומתפילה, מ"מ מפעם לפעם גם הם היו צריכים להתפלל, ועל כך מזהיר את חבריו, שתפילתם לא צריכה להיות בחטף בכדי לחזור ללימוד, אלא כרחמים וכתחנונים.

ואל תהי רשע בפני עצמך – רשב"י העיד על עצמו שיכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין, ועד"ז רבי שמעון בן נתנאל יכול לפטור, כי יכולת הפטירה מן הדין מגיעה מדרגת תורתו אומנתו. ובא רבי שמעון להזהיר – על אף שהוא פוטר מהדין וכעת אין זרז לאדם החוטא לעשות תשובה, מכל מקום יעשה תשובה, ואל יאמר שהוא רשע ואינו יכול לעשות תשובה, אלא כל אחד יכול וצריך לעשות תשובה.

ובספר השיחות תנש"א ח"ב עמ' 718 מבאר הרבי שרבי שמעון משתמש בלשון "הוי זהיר", זהיר זה מלשון אור, ובכך רוצה רבי שמעון לומר, שגם אלו שעדיין לא תורתם אומנותם וחסר להם ב"תורה אור", מכל מקום הם צריכים להשתדל להכניס את האור הזה על ידי קריאת שמע ותפילה, כפי שהוא עצמו עושה בכך שמאיר על ידי תורתו אומנתו.

ירא חטא

בלקוטי שיחות חלק ד' (עמוד 1198) ביאר הרבי שתוארו על ידי רבו היה ירא חטא, והנה יש ירא מהעונש ויש ירא חטא, והמעלה במי שהוא ירא חטא, כי הוא חושש מעצם החטא ללא קשר לעונש. אם האדם ירא רק מהעונש, הנה יכול הוא להיכנע ליצר בכך שהעבירה היא מיידית ואילו העונש עתידני, אך כאשר האדם ירא מהחטא, הוא לא חוטא ולא רוצה להתנתק לרגע אחד מהקב"ה על ידי עשיית החטא.

ומפני היותו ירא חטא, כשרבו רבן יוחנן שולחו למצוא דרך טובה, הוא עונה הרואה את הנולד. המפרשים מבארים שכל אחד ענה לרבן יוחנן במידה שבה הוא עצמו נשתבח. ואכן הרואה את הנולד קשור לירא חטא, כי כשהאדם רואה בהפסד שיצא מהחטא בעתיד, לא רק ההפסד ההגיוני, אלא גם ההפסד על השכלי, ורואה זאת בראיה, בצורה ברורה ביותר, זה יגרום לו לא לעשות חטא עכשיו.

ובשיחת ש"פ דברים תשמ"ב ביאר הרבי שחמשת תלמידי רבן יוחנן הם כנגד חמשה חומשי תורה, ורבי שמעון הוא כנגד חומש במדבר הנקרא חומש הפקודים – חומש המניין. כי הדרך להיות ירא חטא היא על ידי ספירה ומניין, לספור את הימים כל העת שלא יהיה רגע פנוי, כי אם יהיה כזה, זה כבר חסרון וחטא.

ועיין עוד בשיחת ש"פ בלק תשכ"ח סיפור מעניין, על כינויו בתואר רבי שמעון סתם.