פרק מח: רבי יהושע ורבן גמליאל

תולדות התנאים ומשנתם

ב"ה

פרק מח

רבי יהושע ורבן גמליאל

נשיא ישראל לאחר רבן יוחנן בן זכאי היה רבן גמליאל, הוא היה בנו של רבן שמעון בן גמליאל הראשון שנהרג על ידי הרומאים בתקופת החורבן והוא הנהיג את העם מהעיר יבנה. את רבי יהושע הוא כינה רבי בחכמה (מקור בהמשך) וזה מראה על הערכתו הגדולה של רבן גמליאל לרבי יהושע וחכמתו. וכפי שמצינו גם בגמרא מסכת הוריות דף י:

רבן גמליאל ורבי יהושע נסעו יחד בספינה, לרבן גמליאל היה לחם, לרבי יהושע היה לחם וסולת (והסולת מחזיק יותר זמן ולא מתעפש), כשהסתיים הלחם של רבן גמליאל הוא סמך על הסולת של רבי יהושע, הוא שאל אותו וכי ידעת שיהיה לנו עיכוב כל כך גדול בדרך שלכן הבאת סולת?

אמר לו, כוכב אחד יש שהוא עולה לשבעים שנה ומתעה את הספנים, ואמרתי שמא יעלה ויתעה אותנו. ומבאר רש"י: - שכן דרך של ספנים לשעה הפורשין לים רב החובל נותן עיניו [בצפון והכוכב מתהלך לדרום ורואה] בכוכב אחד העומד לימינו או לשמאלו וכל זמן שרואה אותו כוכב לצדו אחר יודע שנהפכה הספינה ומיישרה לדרכה וכוכב שעולה אחת לשבעים שנה פעמים נראה בצפון ופעמים נראה בדרום וכשרב החובל נותן עיניו בו בצפון והספינה תהפך בדרום ורואהו לצדו אחר סבור שנהפכה הספינה ומיישרה אחר הכוכב והוא סבור ליישרה ומהפכה לדרך אחר וכן הוא מתעה את הספנים.

שאל אותו כל כך חכם אתה ואתה נוסע בספינה בשביל לחפש מזונות? אמר לו עד שאתה תמה עלי תמה על שני תלמידים שיש לך ביבשה רבי אלעזר חסמא ורבי יוחנן בן גודגדא שיודעין לשער כמה טפות יש בים ואין להם פת לאכול ולא בגד ללבוש. נתן דעתו להושיבם בראש, כשעלה שלח להם ולא באו, חזר ושלח ובאו. אמר להם כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם - עבדות אני נותן לכם.

שלושה מקרים מיוחדים היו לרבי יהושע עם רבן גמליאל, מקרים אלו אף הביאו להדחה זמנית של רבן גמליאל מהנשיאות מפני כבודו של רבי יהושע. הראשון הוא במסכת ראש השנה פרק ב משניות ח – ט בנוגע לעדות ראיה על הירח בשביל קידוש החודש:

בָּאוּ שְׁנַיִם וְאָמְרוּ: רְאִינוּהוּ בִּזְמַנּוֹ, וּבְלֵיל עִבּוּרוֹ לא נִרְאָה. ְקִבְּלָן רַבָּן גַּמְלִיאֵל. אָמַר רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הַרְכִּינַס. עֵדֵי שֶׁקֶר הֵן! הֵיאָךְ מְעִידִים עַל הָאִשָּׁה שֶׁיָּלָדָה, וּלְמָחָר כְּרֵסָהּ בֵּין שִׁנֶּיהָ? אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: רוֹאֶה אֲנִי אֶת דְּבָרֶיךָ. שָלַח לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל. גּוֹזֵרְנִי עָלֶיךָ שֶׁתָּבֹא אֶצְלִי בְּמַקֶּלְךָ וּבְמָעוֹתֶיךָ, בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנָךְ.

הָלַךְ וּמְצָאוֹ רַבִּי עֲקִיבָא מֵצַר, אָמַר לוֹ: יֶשׁ לִי לִלְמוֹד, שֶׁכָּל מַה שֶּׁעָשָֹה רַבָּן גַּמְלִיאֵל עָשׁוּי, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג, ד) "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם"; בֵּין בִּזְמַנָּן בֵּין שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּן, אֵין לִי מוֹעֲדוֹת אֶלָּא אֵלּוּ.

בָּא לוֹ אֵצֶל רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הַרְכִּינַס, אָמַר לוֹ: אִם בָּאִין אָנוּ לָדוּן אַחַר בֵּית דִּינוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל, צְרִיכִין אָנוּ לָדוּן אַחַר כָּל בֵּית דִּין וּבֵית דִּין שֶׁעָמַד מִימוֹת מֹשֶׁה וְעַד עַכְשָׁיו; שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כד, ט) "וַיַּעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נָדַב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְֹרָאֵל", וְלָמָּה לא נִתְפָּרְשׁוּ שְׁמוֹתָן שֶׁל זְקֵנִים? אֶלָּא לְלַמֵּד, שֶׁכָּל שְׁלשָׁה וּשְׁלשָׁה שֶׁעָמְדוּ בֵּית דִּין עַל יִשְֹרָאֵל, הֲרֵי הוּא כְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל מֹשֶׁה.

נָטַל מַקְלוֹ וּמָעוֹתָיו בְּיָדוֹ, וְהָלַךְ לְיַבְנֶה אֵצֶל רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּיוֹם שֶׁחָל יוֹם הַכִּפּוּרִים לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנוֹ.

עָמַד רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ, אָמַר לוֹ. בּוֹא בְּשָׁלוֹם, רַבִּי וְתַלְמִידִי! רַבִּי בְּחָכְמָה, וְתַלְמִידִי שֶׁקִּבַּלְתָּ אֶת דְּבָרַי.

מקרה שני היה לרבי יהושע עם רבן גמליאל בנוגע לדין בכור בהמה כמסופר במסכת בכורות דף לו:

"רבי צדוק היה לו בכור. הטיל לו שעורים בסלים מנצרים. בתוך שהיה אוכל נקרעה שפתו (מהנצרים). בא לפני רבי יהושע, אמר לו: כלום חילקנו בין חבר לעם הארץ? אמר לו רבי יהושע: הן. אתא לקמיה דרבן גמליאל אמר לו: חילקנו בין חבר לעם הארץ? אמר לו ר"ג: לא. אמר לו: והא רבי יהושע אמר לי הן! אמר לו: המתן עד שיעלו בעלי תריסין לבית המדרש. כיון שנכנסו לבית המדרש, עמד השואל ושאל: כלום חילקנו בין חבר לעם הארץ? א"ל רבי יהושע: לאו, א"ל רבן גמליאל: והלא משמך אמרו לי הן, יהושע עמוד על רגליך ויעידו בך! עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: היאך אעשה, אילמלי אני חי והוא מת יכול החי להכחיש את המת, עכשיו שאני חי והוא חי, היאך חי יכול להכחיש את החי? והיה ר"ג עומד ודורש ור' יהושע עומד על רגליו, עד שריננו כל העם ואמרו לחוצפית המתורגמן: עמוד, ועמד.

ומקרה שלישי במסכת ברכות דף כז, במקרה הזה החכמים כבר לא יכלו להבליג על הנעשה עם רבי יהושע והדיחו את רבן גמליאל מהנשיאות:

ת"ר מעשה בתלמיד אחד (הוא רבי שמעון בר יוחאי) שבא לפני ר' יהושע א"ל תפלת ערבית רשות או חובה? אמר ליה רשות. בא לפני רבן גמליאל א"ל תפלת ערבית רשות או חובה, א"ל חובה. א"ל והלא ר' יהושע אמר לי רשות. א"ל המתן עד שיכנסו בעלי תריסין (תלמידי חכמים שמתנצחים בהלכה) לבית המדרש, כשנכנסו בעלי תריסין עמד השואל ושאל תפלת ערבית רשות או חובה. א"ל רבן גמליאל חובה. אמר להם רבן גמליאל לחכמים כלום יש אדם שחולק בדבר זה? אמר ליה ר' יהושע לאו. א"ל והלא משמך אמרו לי רשות. אמר ליה: יהושע עמוד על רגליך ויעידו בך. עמד רבי יהושע על רגליו ואמר אלמלא אני חי והוא מת יכול החי להכחיש את המת ועכשיו שאני חי והוא חי היאך יכול החי להכחיש את החי.

היה רבן גמליאל יושב ודורש ור' יהושע עומד על רגליו עד שרננו כל העם ואמרו לחוצפית התורגמן עמוד ועמד.

אמרו כמה נצער אותו ונשתוק. בראש השנה שנה שעברה ציערו, בבכורות במעשה דרבי צדוק ציערו, עכשיו גם כן מצער אותו. בא ונעביר את רבן גמליאל מהנשיאות.

את מי נשים במקומו? אם נשים את רבי יהושע, הוא בעל מעשה, ומבאר רש"י שזה יהיה לרבן גמליאל צער גדול ביותר. ולבסוף מינו את רבי אלעזר בן עזריה.

ממשיכה הגמרא ומתארת שלאחר הדחת רבן גמליאל, סילקו את השומר של בית המדרש, שהיה רבן גמליאל אומר רק מי שתוכו כברו יכול לבוא לבית המדרש, ובאותו היום התווספו מאות תלמידים. ועם זאת רבן גמליאל נשאר בבית המדרש:

ולא היתה הלכה שהיתה תלויה בבית המדרש שלא פירשוה. ואף רבן גמליאל לא מנע עצמו מבית המדרש אפילו שעה אחת, דתנן: בו ביום בא יהודה גר עמוני לפניהם בבית המדרש, אמר להם: מה אני לבא בקהל? אמר לו רבן גמליאל: אסור אתה לבא בקהל;

אמר לו רבי יהושע: מותר אתה לבא בקהל. אמר לו רבן גמליאל: והלא כבר נאמר: לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'! אמר לו רבי יהושע: וכי עמון ומואב במקומן הן יושבין? כבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל את כל האומות, שנאמר: ואסיר גבלות עמים ועתודותיהם שושתי ואוריד כאביר יושבים, וכל דפריש - מרובא פריש. אמר לו רבן גמליאל: והלא כבר נאמר: ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון נאם ה' - וכבר שבו. אמר לו רבי יהושע: והלא כבר נאמר: ושבתי את שבות עמי ישראל - ועדיין לא שבו. מיד התירוהו לבא בקהל".

אמר רבן גמליאל הואיל וכך, הלך ואפייס את רבי יהושע, כשבא לביתו ראה את קירות ביתו של רבי יהושע שהיו שחורות, אמר לו מכותלי ביתך אתה ניכר שפחמי אתה (ובגירסת הירושלמי מופיע שראה אותו עושה מחטים בכדי להתפרנס). א"ל אוי לו לדור שאתה פרנסו שאי אתה יודע בצערן של ת"ח, במה הם מתפרנסים ובמה הם נזונים.

אמר לו נעניתי לך מחול לי, לא אשגח ביה – לא ענה לו רבי יהושע, עשה בשביל כבוד אבא – רבן שמעון – ורבי יהושע התפייס.

אמרו מי יילך ויגיד לחכמים שהם התפייסו, אמר הכובס אני אלך. שלח רבי יהושע לבית המדרש, מי שלבש מדים ימשיך ללבוש מדים ומי שלא לבש מדים יאמר ללובש המדים אני אלבש? כלומר מי שהיה נשיא ימשיך להיות נשיא ומי שלא היה נשיא יחזיר את הנשיאות למי שהיה.

ממשיכה הגמרא ומתארת שרבי יהושע עצמו דאג להעביר את המסר הזה לחכמים עד שאמר לו רבי עקיבא:

רבי יהושע נתפייסתף כלום עשינו אלא בשביל כבודך למחר אני ואתה נשכים לפתחו. ומסיימת הגמרא ששאלו מה נעשה, הרי מעלין בקודש ולא מורידין ולכן החליטו שרבן גמליאל ידרוש שלוש שבועות ורבי אלעזר בן עזריה שבוע אחד, וזה מה שהיה שואל, שבת שלי מי.

וכוונת הגמרא למסופר במסכת חגיגה דף ג על רבי יהושע:

מעשה ברבי יוחנן בן ברוקה ורבי אלעזר (בן) חסמא שהלכו להקביל פני ר' יהושע בפקיעין. אמר להם מה חידוש היה בבית המדרש היום אמרו לו תלמידיך אנו ומימיך אנו שותין. אמר להם אף על פי כן אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש. שבת של מי היתה?

שבת של ר' אלעזר בן עזריה היתה. ובמה היתה הגדה היום? אמרו לו בפרשת הקהל ומה דרש בה (דברים לא, יב) הקהל את העם האנשים והנשים והטף אם אנשים באים ללמוד נשים באות לשמוע טף למה באין? כדי ליתן שכר למביאיהן אמר להם מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני.

לאחר פטירתו של רבן גמליאל, רצה רבי יהושע לחלוק עליו בנוגע לאחד מדיני תשעה באב וכמסופר בגמרא מסכת עירובין דף מא:

אחר פטירתו נכנס ר' יהושע להפר את דבריו עמד רבי יוחנן בן נורי על רגליו ואמר חזי אנא דבתר רישא גופא אזיל כל ימיו של רבן גמליאל קבענו הלכה כמותו עכשיו אתה מבקש לבטל דבריו? יהושע אין שומעין לך שכבר נקבעה הלכה כר"ג, ולא היה אדם שערער בדבר כלום.

ביאורי הרבי

בלקוטי שיחות חכ"א עמ' 113 שואל על הרבי על הסיפור שרבן גמליאל ביקש מרבי יהושע לבוא במקלו ובמעותיו ביום הכיפורים שחל להיות בחשבונו, שלכאורה מה הדיוק בכך שיבוא עם מקל ומעות, והרי רבי יהושע היה חי מחוץ לתחום של יבנה ועצם בואו מראה על כך ששמע לרבן גמליאל, שהרי יצא מחוץ לתחום.

ומבאר הרבי, שזה בכדי להראות שהוא לא רק מקשיב לרבן גמליאל, אלא שבשכלו הוא מבין שעל אף שמצד ההבנה שלו בתורה, יום הכיפורים היה אמור להיות ביום זה, מ"מ הוא בשכלו מבין שחייב לשמוע לדברי רבן גמליאל ולבוא עם כל מציאותו, עם כל הפרטים ואפילו פרטים שחוץ ממנו כמקל, ואפילו עם מעות שלגמרי חוץ מהאדם. ובפרט שרבי יהושע הצטיין בחכמת התכונה, כפי שרואים מהסיפור עם הכוכב בספינה, ורבן גמליאל לא הצטיין בזה ולכן קרא לו רבי בחכמה, ובכל זאת הוא היה צריך לקבל את דעת רבן גמליאל.

ומעיר שם הרבי בהערה על הגירסא במשנה "במקלך ובמעותיך", שלכאורה מה עניין המעות כאן, והרי הוא הולך לבית הנשיא ולא לקניות, ובפרט שרבי יהושע בן חנניה היה עני כמתואר בסיפור השלישי בברכות "שפחמי אתה", והיה מתאים לומר יותר "בסעודתו", וכיו"ב. ואכן יש שגורסים במשנה "במקלך ובתרמילך".

ובשיחות ליל ויום שמח"ת תשל"ו הקשה הרבי, שהרי רבן גמליאל היה איש החסד, (וכפי שמתבטא גם בשמו, גמליאל והגמרא אומרת שגמל רומז על גומל חסד, ולכן הרואה גמל בחלום) ואיך מתאים הנהגה כזו עם רבי יהושע שמראה לכאורה היפך החסד? זה שרבי יהושע היה מחוייב ללכת לרבן גמליאל זה ודאי, אבל מדוע ר"ג דרש זאת ממנו, והרי אין חיוב ללכת אף ביום חול עם מקל ומעות. ואם בכדי להראות שאין חילוקי דעות, הרי מספיק שרבי יהושע יכריז ברבים שמקבל דעת רבן גמליאל.

אלא שרבן גמליאל בזה גמל חסד עם רבי יהושע, הוא הביא אותו לדרגה הגבוהה של קבלת עול, ושהיא תחדור לכל מציאותו. כשאדם פשוט עושה בקבלת עול אין בזה חידוש, אבל כשגדול ביותר בחכמה כרבי יהושע, שרבן גמליאל עצמו קרא לו רבי בחכמה, ובפרט בחכמת התכונה כסיפור בספינה, ובכל זאת הוא מבטל את שכלו ומחדיר בכל מציאותו, הרי זה הוכחה לקבלת עול אמיתית.

ובשיחות ו' תשרי וש"פ האזינו תש"מ ביאר הרבי, שרבי יהושע נשאר בדעתו, וא"כ מדוע לא מסר נפשו לשמור את יום כיפורים לפי דעתו? אלא שיש כללים בהלכה, על אף שליחיד יש דעה ודעתו לא מתבטלת, מ"מ למעשה הוא חייב לבטל את דעתו לדעת הרוב, והנשיא מצידו אסור לו לוותר על כך, שהרי יש חיוב לנשיא להיות בתוקף, מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, "נהוג נשיאותך בתלמידים".

והטעם שהכל חייבים לשמע להלכה כי הלכה זה רצון ה' ודבר ה', ובזה הכל שווים ולכן הכרעת ההלכה מחייבת את הכל.

בלקו"ש חכ"ד שיחה לחודש אלול הרבי מבאר כמה מחלוקות שמצינו בין רבן גמליאל לרבי יהושע שהולכים לשיטתם. שרבי יהושע (וחבריו) מחשיבים בעיקר את הכמות ורבן גמליאל את האיכות.

ולדוגמא במעשה של הוצאת רבן גמליאל מהנשיאות, רבן גמליאל סובר שהעיקר האיכות ולכן לא להכניס את כל התלמידים, רק מי שראוי. אך רבי יהושע וחבריו סוברים שהעיקר הכמות ולכן יש להרבות תלמידים.

וכן במחלוקתם לגבי הצדקה של גוי שנחשבת לחטא ובטעם לכך נחלקו, שרבי אליעזר ורבי יהושע סוברים שהגויים עושים זאת בשביל להתגדל ואילו רבן גמליאל סובר שעושים זאת בשביל להתייהר, ומסביר המהרש"א ההבדל, שלפי רבי אליעזר ורבי יהושע אומות העולם עושים זאת בשביל שכר, ואילו לפי רבן גמליאל עצם המעשה מביא להם גאווה ולכן זה חטא. ומבאר הרבי החילוק, שלפי רבי אליעזר ורבי יהושע העיקר זה הכמות, נתינת הצדקה, ואצל אומות העולם הנתינה היא חטא כי עושים זאת בשביל שכר, ואילו לפי רבן גמליאל העיקר זה האיכות, אופן נתינת הצדקה, וכאן אצל האומות זה בצורה של גאווה.

והמקור למחלוקתם, רבי יהושע היה אחד מחברי הסנהדרין ובזה כוחו, ולכן עניינו כמות, שהוא אחד מהסנהדרין, ואילו רבן גמליאל כוחו בנשיאותו, שהוא נשיא שעומד מעל כולם, ולכן עניינו איכות, שהוא איכות אחרת.

ובעזרת ה' בפרקים על רבן גמליאל עוד ביאורים על הסיפורים הנ"ל.