פרק נא: המפגש

תולדות התנאים ומשנתם

ב"ה

פרק נ"א המפגש המיוחד

בפרק הקודם למדנו על סיפור המפגש המיוחד של רבי יהושע עם חכמי אתונה. בפשט זה היה מפגש של התנצחויות שהסתיים בנצחונו של רבי יהושע, אך ברור לכולם שזה לא רק זה. יש כאן סודות גדולים שעומדים מאחרי מפגש זה שמעמידים את הכל באור אחר לגמרי.

הספרי אומר "רצונך שתכיר מי שאמר והיה העולם, למוד אגדה", בתניא מובא שיש ללמוד את חלק האגדה שבתורה שרוב סודות תלויים בה. הרבי כמה וכמה פעמים ביאר את חלק האגדות שבתורה, שהם "הנשמה של התורה", וחלק בלתי נפרד מתורת ה'.

אם זה כך בכל אגדה, בסוגיה שלנו זה במיוחד, שהיא סוגיה ש'זועקת' שיש בה סודות. אם כן צריכים להבין מה היה במהות המפגש.

ראשית כל המפגש היה בין רבי יהושע בן חנניה, עליו למדנו שחכמתו הייתה מרובה ביותר, היה גדול אף בתורת הנסתר כמו שכתוב במסכת חגיגה דף ה', ורבו העיד עליו החוט המשולש לא במהרה ינתק, אם כן הוא מסמל את חכמת עם ישראל - לבין חכמי אתונה שהיו הגדולים ביותר בחכמות הלעומת זה ומסמלים את חכמת האומות.

המהרש"א בספרו חידושי אגדות (עליו נאמר בהיום יום שכתב את ספרו ברוח הקודש) מסביר את המפגש, שהיו כאן 12 שאלות בהמשך אחד בעניינים מהותיים שבין ישראל לעמים, ובעיקרם: שאלות שקשורות למעמד עם ישראל לאחר חורבן בית המקדש והמשך היותו עם הנבחר. חכמי אתונה העלו גם את טענות הדת החדשה – הנצרות ועל כך ענה להם רבי יהושע בן חנניה ולבסוף שאלו אותו על אחרית הימים וביאת המשיח.

השאלה הראשונה:

אמרו לו אדם זה שהולך ומבקש אישה ממשפחה אחת ולא נתנו לו, מה הוא סבור, שהוא הולך למקום שהוא גבוה ממנו? ודאי שיילך למקום שהוא נמוך ממנו.

בזה טענו חכמי אתונה, הקב''ה הציע קודם לאומות העולם את התורה, כשהם לא הסכימו הוא הלך לעם ישראל, מכאן שאומות העולם גבוהים יותר.

על כך רבי יהושע ענה במעשה: לקח יתד ונעץ אותה למטה בקיר ולא נכנסה, נעץ אותה למעלה — נכנסה, והסביר כי אולי שם יהיה לו מזל. מדוע לא תקע את היתד למטה יותר – כי אז ליתד לא היה שימוש, אי אפשר לתלות בה כשהיא למטה ועל כן אין ברירה אלא לתלות אותה למעלה. כך התורה היא יתד שכל העולם תלוי בו, נמוך מהגויים לא שייך לתלות כי לא יהיה בזה שימוש, אבל למעלה מהגויים זה עם ישראל, שהם למעלה מהעולם ומזלם לא מסודר כמזל הגויים אלא הם למעלה מהמזלות כי מזלם הוא ה', ולכן ה' תלה את התורה למעלה, כי למעלה יש לו מזל.

השאלה השניה:

אדם שמלוה לחבירו לצורך עיסקה, ואין הלה פורע את חובו, והמלוה טורף, נוטל את קרקעותיו כדי לגבות את חובו, ויש בכך טורח גדול, מדוע שהוא ילווה שוב?

טענתם של אנשי אתונה שהתורה היא לא של עם ישראל לנצח חלילה, אלא זמנית אצלם כהלוואה, ולכן, היות שלא קיימו את התורה ולכן קרתה הגלות (זמן קצר לפני זה), וכעת בגלות אינכם יכולים לקיים מצוות רבות התלויות בבית המקדש ובארץ, ומדוע שהקב"ה יכרות אתכם שוב ברית כשיבוא המשיח? בכך הם טענו שהפסוק בנביא שה' יעשה ברית חדשה, הוא חלילה עם הנוצרים.

ועל כך ענה רבי יהושע: כן דרכם של אנשים, הולך לאגם, חותך בתחילה משא של קנים ולא יכול להרים אותו, אינו מפסיק לחתוך קנים, אלא חותך עוד ומניח עליו, עד שיזדמן אדם שירים אותו על כתפיו, והוא נושאו לביתו. כלומר, אנחנו עם ישראל עושים ככל יכולתנו כעת, לומדים התורה ומקיימים המצוות. את המצוות שאנחנו לא יכולים לקיים כי הם תלויות בבית המקדש ובארץ, להם אנחנו מחכים שיבוא אדם, הוא מלך המשיח, והוא יביאנו לארץ ולבית המקדש. והברית החדשה היא חידוש הברית הישנה שהיא רק עם עם ישראל לנצח.

השאלה השלישית:

אמרו לו, אמור לנו דברי כזב!

אמר להם היתה פרדה אחת שילדה, והיה תלוי לו, לעגל פתק על צוארו, וכתוב בו שחייבים לו בבית אביו מאה אלף זוז. אמרו לו ופירדה האם היא יולדת? פירדה זה חיה שעשו אותה הכלאה ואין בה יכולת ההולדה. אמר להו הם אלו דברי כזב, שדבר זה לא ייתכן כלל.

בזה הוא הלך בעקבות דבריהם, אתם שאמרתם שחלילה יש ברית חדשה ויותר ה' לא ילווה לנו, אז למי ה' ילווה, למי שאין לו ילדים, שהרי הגויים ילדיהם אינם נקראים בתורה על שם אביהם ולכן לא הגיוני שה' יתן ברית חדשה לילדים שלהם. אבל עם ישראל שנקראים על שם אביהם, לעולם בעדות ה', הגיוני שהברית איתם תהיה נצחית ותחודש עם הבנים.

ולכך הביא להם משל מפרדה שאינה יולדת שכתוב על הילד שיש חוב, שהרי ברור שאדם לא ילווה למי שאין לו ילדים ובכך מסתכן שהלוואתו לא תחזור. ובזה התכוון אליהם, אבל הם לא הבינו את משלו, ולכן אמרו שזה לא יתכן ועל כך ענה, אכן זה לא יתכן. ובזה הוא ניצח אותם, אבל מכיון שהם ראו שהם לא הבינו את משלו, לכן הם באו אליו במשל כזב משלהם, במחשבה שהוא לא יבין את המשל שלהם.

השאלה הרביעית:

ולכן הם שאלו אותו מלח כאשר הוא מסריח, במה מולחים אותו?

מלח מסמל ברית, ברית מלח שהוא לעולם לא מסריח, ועל כן הם שאלו אותו מה קורה אם המלח בכל זאת מסריח, הברית עצמה הסריחה, ובזה רומזים שכביכול הברית של עם ישראל עם הקב''ה חלילה נפגמה, והוא עשה ברית איתם במקומנו.

ועל כך ענה להם בשיליה של פירדה? שהרי את הגויים הוא המשיל לשליה של פירדה ובזה רצה להסביר להם שלהם ודאי שאין ברית לה', שהרי אין להם המשכיות כאמור, אין להם שליה של הריון. אמרו לו לא ייתכן הדבר, יש שיליה לפירדה? אמר להם גם מה ששאלתם לא ייתכן, וכי מלח האם הוא מסריח? לכן ה' את הברית איתנו לא הפר.

השאלה החמישית:

אמרו לו בנה לנו בית באויר העולם!

טענו לו חכמי אתונה, בעבר היה לכם בית מקדש ובזכות זה הייתם דבקים בה', כעת אין לכם האפשרות שהרי הרומאים כבשו את הארץ, האם שייך שתעשו בית מקדש באויר? הרי זה לא שייך וממילא כיצד תהיו דבוקים בה' בזמן הגלות?

אמר שם משמותיו של הקדוש ברוך הוא, ונתלה בין השמים לארץ, בזה הראה להם שעם ישראל תמיד יש לו את שם ה', תמיד דבוק עם הקב"ה, גם באויר העולם ה' איתם. "עמו אנכי בצרתם". אבל הגוים אכן צריכים בית ולזה אמר להם העלו לי אתם לבנים וטיט, ואבנה לכם בית. אתם באמת חייבים גשמי, כי אתם רוחני לא נדבק בכם.

השאלה השישית:

שאלו אותו אמצעו של העולם היכן?

טענו לו חכמי אתונה, ירושלים שהיא אמצעו של עולם, היא מקור חכמתכם, כעת אין לכן מקור חכמה.

הושיט את אצבעו ואמר להם כאן. בזה הסביר להם שהקב"ה נמצא בכל מקום ואין העולם מקומו, בכל מקום הוא נמצא והוא מקור חכמתנו. אמרו לו ומי יאמר שדבריך נכונים? אמר להם הביאו חבלים ומדדו! אתם שאתם חושבים שאלוקים דבר גשמי ותלוי במקום תביאו חבלים ותמדדו, אבל אנחנו מאמינים שהקב"ה אין לו גוף ונמצא בכל מקום.

השאלה השביעית:

אמרו לו, יש לנו באר בשדה, הכנס אותו לעיר!

טענו לו חכמי אתונה, הבאר שלכם מחוץ לעיר, מקור החיות שלכם שמשם אתם שאבתם רוח הקודש הוא עזב את העולם ונמצא מחוץ אליו, כי השכינה עזבה את העולם בזמן החורבן. ואתם לא יכולים להכניס אותו לעיר, לא יכולים להכניס את ההשפעה לעולם. אבל הבאר שלנו, בתוך העיר, המזלות שלנו קיימות כסדרם.

אמר להם הפשילו, עשו לי חבלים עשויים מסובין (גרגירי חיטה) ואני אעלה את זה.

לנו יש חבלים מצויינים שמקשרים אותנו למקור החיות, הם הצדיקים כמו שנאמר "יעקב חבל נחלתו", אבל לכם אי אפשר לעשות מקור חיות מחוץ לעיר כי לכם יש חבלים חלשים, הרשעים שלכם. ולכן לכם ממשיך כסדרם.

השאלה השמינית:

ועוד אמרו לו יש ריחיים שנשברו, תפור אותם.

טענו לו חכמי אתונה, בעבר היה לכם את המזבח עם הקורבנות, ומזה הייתם גם אוכלים ומקבלים השפעה גשמית, אתה יכול לתפור אותם? האם אפשר כעת לקבל השפעה.

ועל זה ענה להם: עשו לי ממנה חוטים ואתפור אותם. לנו יש צדיקים שיכולים לשנות הטבע והם יכולים להמשיך השפעה גם במצב כזה, כמו רבי חנינא בן דוסא שהיה בן דורו וכתוב עליו שכל העולם ניזון בזכותו, אבל אתם, אינכם יכולים לעשות בזכות מעשיכם ניסים, אתם לא יכולים לעשות חוטים מריחיים.

השאלה התשיעית:

שאלו אותו שדה של סכינים במה קוצרים אותה?

טענו לו חכמי אתונה, יש לכם כל כך הרבה צרות ומכשולים, כיצד אתם יכולים לבוא לשלימות?

אמר להם בקרן של חמור. קרן זה יוסף "בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו", חמור זה יששכר "יששכר חמור גרם", והגמרא מביאה שמי שעוסק בתורה ובגמילות חסדים זוכה לנחלת יששכר ויוסף, ואם כן בזכות התורה ובזכות גמילות החסדים ניתן להתגבר על המכשולים. ועוד רמז להם שבעתיד יבוא לנו מלך המשיח שהוא יוציא אותנו משדה המכשולים – מהגלות, והמשיח יבוא על חמור ויתקע בקרן.

השאלה העשירית:

הביאו לו שתי ביצים, אמרו לו איזו היא של תרנגולת שחורה ואיזו של תרנגולת לבנה?

הגמרא מביאה שתרנגולת מולידה לעשרים ואחד יום, אמרו לו יש לכם שתי חטיבות של עשרים ואחד יום, אחת לבנה ואחת שחורה. הלבנה זה עשרים ואחד יום של כפרה שהלבן הוא צבע הכפרה, ויש עשרים ואחד הימים שמראש השנה ועד הושענא רבה. והשחורה זה עשרים ואחד יום של אבלות, שלושת השבועות מי"ז בתמוז ועד תשעה באב.

ועל כך הביאו שתי ביצים, אחת מהלבנה ואחת מהשחורה, רצונם לומר שגם השחורה מולידה ביצה לבנה, ואם כן אתם לא יכולים לדעת מתי באה פורענות ומתי באה ישועה כי זה אותו דבר ואותו מניין.

על כך ענה להם רבי יהושע בהבאת שתי גבינות, אמר להם איזו מהם של עז שחורה ואיזו של עז לבנה? כלומר, בבית המקדש היו שני שעירי עיזים ביום הכיפורים, אחד הלך לה' והוא הלבן והשני הלך לעזאזל והוא השחור, אבל שניהם כיפרו לנו על עוונותינו יחד ובשווה, שניהם גבינתם לבנה. כך גם הביצים שניהם לבנים – גם ימי הפורענות ושלושת השבועות הם מכפרות לנו על העוונות שהרי גלות מכפרת.

השאלה האחת עשר:

שאלו אותו רצוצא - אפרוח שמת בביצה, מהיכן יוצאת רוחו?

אלו מעם ישראל ששבורים ורצוצים בגלות, ובעקבות כך מתו, כיצד רוחם תצא ויבואו לשלימותם?

אמר להם ממקום שהיא נכנסת משם יוצאת. כלומר, אנחנו מאמינים בנשמה שהיא נצחית, היא יוצאת מתחת כסא הכבוד ולשם היא חוזרת וממתינה עד זמן בוא המשיח ותחיית המתים אז תבוא לשלימותה.

השאלה השתים עשר:

אמרו לו הראה לנו כלי שאינו שווה את נזקו שהוא גורם! אמר להם הביאו מחצלת, פרשו אותה, לא נכנסה בשער, אמר להם הביאו מעדרים ושברו את השער, כדי שתוכלו להכניס אותה; היינו כלי שאינו שווה את נזקו.

בשאלה זו האחרונה הם אמרו לו, ידועים דברי הנביאים, שכשיבוא המשיח, הגויים יאבדו ורק היהודים ישארו, האם זה הגיוני שה' יהרוס את כל העולם בשביל עם ישראל, הרי עם ישראל הוא כמו כלי אחד לעומת העולם כולו.

אמר להם הביאו לי מחצלת, אתם הגויים המשולים לקש באמת לא שווה להרוס את כל העולם כולו בשבילכם, אבל אנחנו עם ישראל, הם כלי חביב בשביל ה', עלינו נאמר "ואתם תהיו לי סגולה מכל העמים", כמו אוצר חביב שטמון בקיר ואדם שובר את הקיר בשביל האוצר. כך ה' יסתור ויאבד את כל העולם כולו בשביל ישראל.

אז כשיבוא המשיח ה' יראנו נפלאות מתורתו. אמן.

עד לכאן מהמרש"א.

שאלת הנחש

אך השאלה הקודמת לכל השאלות, שהיא מתחילה את הדיון, שאלת הנחש לא התבארה בדברי המהרש"א.

הרבי בשיחת ש"פ עקב תשל"ד ביאר את שאלה זו:

זה היה הרי זמן קצר לאחר החורבן, רבי יהושע בא לרומי, רבי יהושע והזקנים הם תוקף הקדושה והם באים לרומי שזה הקליפה בהתגלמותה לאחר החורבן. ובאים לדון על שורש הקליפה. הנחש הוא שורש הקליפה והרע, שהרי הנחש מסמל את יצר הרע, וכמו בסיפור של חטא עץ הדעת שהוא סמל הרע והרוע. ואם כן השאלה איך נחש מוליד: כיצד הקליפה יכולה להתחדש וללדת. הרי כל עניין החידוש והלידה זה קדושה.

ועל כך ענה רבי יהושע בזמן העיבור, שעל ידי פרטי העיבור ניתן ללמוד את מציאות הדבר, כך על ידי עיבור הנחש ניתן להבין את עניינו.