פרק נ"ג: מפגש רבי יהושע ואנשי אלכסנדריה. 12 השאלות וביאורם

תולדות התנאים ומשנתם

ב"ה

פרק נ"ג, רבי יהושע ואנשי אלכסנדריה

לאחר שבפרק נ' נ"א למדנו על מפגשו של רבי יהושע עם חכמי אתונה, בפרק הזה נלמד על מפגש מיוחד נוסף מעניין שהיה לרבי יהושע, הפעם עם חכמי הקהילה היהודית באלכסנדריה שבמצרים.

במרכז שנות בית המקדש, השני מצרים הייתה ממלכה יוונית תלמית, בתחילה כבש אלכסנדר מוקדון את מצרים והפך אותה לחלק מיוון הגדולה. אך לאחר מותו יוון התחלה לשלוש ממלכות, אחת מהם בראשות תלמי הייתה במצרים.

אלכסנדר הקים עיר נמל מפוארת על שמו ושמה אלכסנדריה. באלכנסדריה הייתה קהילה יהודית מפוארת ולהם בית כנסת גדול ומפואר. גם תרגום השבעים הנודע נערך באלכסנדריה על ידי המלך תלמי השני. לאחר הכיבוש הרומי המשיכה הקהילה להתקיים, והמפגש עליו נלמד היום היה בין חכמי הקהילה באלכסנדריה, לבין רבי יהושע בן חנניה, בו הם שאלו 12 שאלות את רבי יהושע.

וכפי שנראה בסוף הפרק, חלק משאלות אלו היו בעומקם, משל על עצם התגוררתם באלכסנדריה.

וכה מספרת הגמרא במסכת נידה דף סט:

שנו חכמים, שנים עשר דברים שאלו אנשי אלכסנדריא את רבי יהושע בן חנניה:

ג' דברי חכמה (- הלכה). ג' דברי הגדה. ג' דברי בורות (-שטות). ג' דברי דרך ארץ.

ג' דברי חכמה: הזב והזבה והנדה והיולדת והמצורע שמתו עד מתי מטמאין במשא אמר להן עד שימוק הבשר.. וכאן הגמרא דנה בשלושת דברי ההלכה וממשיכה:

שלשה דברי אגדה:

כתוב אחד אומר (יחזקאל יח, לב) כי לא אחפוץ במות המת וכתוב אחד אומר (שמואל א ב, כה) כי חפץ ה' להמיתם?

ענה להם: כאן בעושין תשובה, כאן בשאין עושין תשובה.

כתוב אחד אומר {דברים י } כי לא ישא פנים ולא יקח שוחד, וכתוב אחד אומר (במדבר ו, כו) ישא ה' פניו אליך?

ענה להם: כאן קודם גזר דין, כאן לאחר גזר דין.

כתוב אחד אומר (תהלים קלב, יג) כי בחר ה' בציון וכתוב אחד אומר (ירמיהו לב, לא) כי על אפי ועל חמתי היתה העיר הזאת למן היום אשר בנו אותה עד היום הזה?

כאן קודם שנשא שלמה את בת פרעה, כאן לאחר שנשא שלמה את בת פרעה: ומבאר המהרש"א שעד אז ירושלים הייתה מקום קדושה בלעדית, אך לאחר נישואי בת פרעה חדרו גם כוחות כישוף וטומאה בעולם וכפי שהתבטא בכך שהמלאך נעץ קנה ונבנה כרך גדול ברומי.

שלשה דברי בורות: אשתו של לוט מהו שתטמא, הרי היא נהפכה להיות נציב מלח, אמר להם מת מטמא ואין נציב מלח מטמא.

בן שונמית מהו שיטמא, הרי הוא חזר לחיים, אמר להן מת מטמא ואין חי מטמא.

מתים לעתיד לבא צריכין הזאה שלישי ושביעי או אין צריכין? אמר להן לכשיחיו נחכם להן איכא דאמרי לכשיבא משה רבינו עמהם:

שלשה דברי דרך ארץ: מה יעשה אדם ויחכם? אמר להן ירבה בישיבה וימעט בסחורה. אמרו הרבה עשו כן ולא הועיל להם, אלא אמר רבי יהושע: יבקשו רחמים ממי שהחכמה שלו שנאמר (משלי ב, ו) כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה. תני ר' חייא משל למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו ומשגר לאוהביו ממה שלפניו – ממה שהוא אוכל, אותו דבר הקב"ה מביא מהחכמה שלו לאוהביו. שואלת הגמרא, אם דרך קבלת החכמה זה בתפילה מה', אז מה בא להגיד רבי יהושע שירבה בישיבה וכו'?

עונה הגמרא, זה בכדי להסביר שצריך גם את זה וגם את זה, גם להרבות בישיבה וגם לבקש מה'.

מה יעשה אדם ויתעשר? אמר להן ירבה בסחורה וישא ויתן באמונה. אמרו לו הרבה עשו כן ולא הועילו, אלא אמר רבי יהושע: יבקש רחמים ממי שהעושר שלו שנאמר (חגי ב, ח) לי הכסף ולי הזהב.

שואלת הגמרא, אם דרך קבלת העושר זה בתפילה מה', אז מה בא להגיד רבי יהושע שירבה בסחורה וכו'?

עונה הגמרא, זה בכדי להסביר שצריך גם את זה וגם את זה, גם להרבות בסחורה וגם לבקש מה'.

(מכאן לומדים את השילוב הנכון בין הביטחון בה' לבין חובת ההשתדלות בפרנסה. לדעת שהשם הוא מקור הפרנסה ולא המסחר ומצד שני חובה להתעסק במסחר).

מה יעשה אדם ויהיו לו בנים זכרים אמר להם ישא אשה ההוגנת לו ויקדש עצמו בשעת תשמיש אמרו הרבה עשו כן ולא הועילו אלא אמר רבי יהושע: יבקש רחמים ממי שהבנים שלו שנאמר (תהלים קכז, ג) הנה נחלת ה' בנים שכר פרי הבטן.

שואלת הגמרא, אם דרך קבלת הבנים זה בתפילה מה', אז מה בא להגיד רבי יהושע שיקדש עצמו?

עונה הגמרא, זה בכדי להסביר שצריך גם את זה וגם את זה, גם לקדש עצמו וגם לבקש מה'.

המהרש"א מבאר בחידושי אגדות על 12 השאלות שלהם:

יראה בזה שבחר כאן ד' חלוקות בתורתנו הקדושה: חלק הא' הוא הנגלה ממצות התורה והוא הנקרא כאן דברי חכמה. ועוד ב' חלקים שהם נסתרים הא' הוא בדרכי הש"י ובמדותיו שקראו כאן דברי אגדה לפי שענין זה מסתירים בדברי אגדותיהם, והב' הוא בחכמת היצירה והטבעיים ולפי שבזו רבים מן הפלוסופים טעו כמו שאפרש שגם אנשי אלכסנדריא טעו בחלק הזה ע"כ אמר דברי בורות לפי טעותם. ועוד חלק אחד והוא דרך ארץ איך יתנהג האדם עצמו במדותיו שיש ללמדו ג"כ מתוך התורה.

ביאורי הרבי

בהתוועדות כ"ד בטבת תשי"א, זמן קצר לפני שהרבי קיבל על עצמו ההנהגה באופן רשמי ביום י' שבט, ערך הרבי סיום על הש"ס ובחר להגיד "הדרן", על סיפור זה שנמצא קרוב לסיום הש"ס, מפני שמדובר בו על עניין ההסתלקות.

השיחה נדפסת בלקו"ש חי"ח עמוד 239, ובאופן שונה קצת ברשימות.

ראשית כל הקדים הרבי, שעל אף שאילו דברי בורות. הנה כל השאלות שיש בגמרא, כולל הויכוחים בין חכמי ישראל לחכמי הצדוקים והביתוסים, יש להם מקום על פי שכל, כי אם לא, הגמרא לא הייתה מביאה זאת. ואפילו על דברים שנאמר עליהם בגמרא שהם דברי שטות, יש מה ללמוד מהם על ידי הבנת הטענות או ההקשר, כי לולא זו הגמרא לא הייתה מביאה את זה.

וגם בנושא שלנו, זה שקוראים לזה דברי בורות אין הכוונה שהכל דברי שטות, אלא בגלל שיש בהם פרט מסויים שלא נכון, לכן הם דברי בורות לעומת התורה שלנו ותשובות רבי יהושע בן חנניה. אבל ודאי שיש ללמוד את זה, וכפי שמצינו דיונים בדבריהם, והשאלה בדברי בורות השלישית נשארה עד לימינו.

והנה, בסיפור זה צריך להבין: מדוע הקשו מבן השונמית לאחר שכבר ענה להם ש"מת מטמא", והרי בן השונמית אינו מת וא"כ מובן שאינו מטמא. ומדוע הקשו מבן השונמית שהחיה אלישע ולא מבן הצרפית שהחיה אליהו?

והביאור בזה: הטעם שיש טומאת מת ניתן לבארו בשני אופנים, או בגלל שהייתה הסתלקות של הנשמה מן הגוף, או בגלל שיש פה עכשיו מציאות של גוף מת.

וזה השאלה שלהם, אשתו של לוט טמאה או לא, אם זה בגלל הסתלקות הנשמה, הרי היא טמאה, שהייתה הסתלקות נשמה. ואם זה בגלל גוף מת, היא לא טמאה, שהרי אין כאן גוף מת כעת.

[ברשימה הרבי ביאר באופן שונה, האם הנס שנהפכה להיות נציב מלח זה היה שינוי קבוע, שנעשה נס חד פעמי והיא הפכה להיות מלח רגיל, וא"כ לא מטמאה או שזה היה נס מתמשך, שהיא נשארה עם תכונות הגוף שלה רק שלקתה במלח ולכן היא מטמאה ואת צדדי שאלה הנ"ל ביאר על בן השונמית].

אך בין כך ובין כך זה דברי בורות כי אין נציב מלח מטמא.

השאלה השניה, "בן השונמית מהו שיטמא": פה השאלה היא רק בנוגע לסילוק הנשמה, (שהרי פשוט שהגוף קיים) ואם כן השאלה כאן, באם הטומאה נובעת מסילוק הנשמה, הנה כאן שהיה סילוק נשמה, והגיעה נשמה חדשה על ידי אלישע, האם הוא מטמא בגלל סילוק הנשמה שהיה, או לא.

ולכן מקשה דוקא מבן השונמית ולא מבן הצרפית שהרי שם ביקש אליהו "תשב נא נפש הילד", כלומר שהנשמה שהייתה תחזור והמוות יתבטל, וממילא זה לא נוגע לשאלתם. אבל בן השונמית זו נשמה חדשה שהמשיך לו אלישע, ועל כן מצד אחד יש מקום לומר שהוא מטמא כי הנשמה שלו הסתלקה ממנו ולא חזרה, ומצד שני יש מקום לומר שלא מטמא כי יש לו כעת נשמה.

אמר להם מת מטמא ואין חי מטמא. אין זה נוגע, כי זה דברי בורות בכל מקרה, כי בפועל הוא חי וגוף חי אינו שייך לגדר טומאת מת.

השאלה השלישית: "מתים לעתיד לבוא צריכים הזאה או לא צריכים הזאה'", פה השאלה אינה מצד טומאת מת שהרי כבר השיב להם "אין חי מטמא", אלא השאלה היא האם צריכים הזאה מפני טומאת מגע שהרי הגוף שקם לתחיה נגע באותו גוף עצמו בהיותו מת.

ושאלה זו תלויה באיזה אופן תהיה התחיה, האם הגוף יבנה מהנשאר מהגוף שמת, זאת אומרת שיתוסף על הגוף הראשון ואז צריכים הזאה. או שלא ישאר מהגוף הראשון ואזי אין צריכים הזאה.

ועל זה ענה "לשיבואו נחכם להם" - שאז נדע באיזה אופן היה התחיה, זו לא הייתה התחמקות, אלא תשובה, שאכן זה תלוי כיצד הם יקומו.

והנה כל השאלות האלו נשאלו על ידי אנשי אלכסנדריה ולא סתם. ההלכה אומרת שאסור לחזור למצרים, ואין להשתקע שם, והרמב"ם מבאר שהאיסור כולל גם את העיר אלכסנדריה.

ובשאלות האלו אנשי אלכסנדריה רוצים לשאול את רבי יהושע על מצבם שלהם: מצד אחד הם באו למצרים בהיתר, שלא על מנת להשתקע שם, מצד שני הם השתקעו בפועל ולא יצאו משם, לכן הם רצו לשאול, האם המצב שלהם נקבע על פי ההתחלה, שבאו לא להשתקע שם, או לפי הבפועל – שהשתקעו שם.

וזה היה עומק השאלות שלהם בדברי בורות, שכולם תוכנן הוא, האם המציאות עכשיו קשורה למציאות הקודמת או לא. גם לגבי אשת לוט, גם לגבי בן השונמית, וגם לגבי תחיית המתים.

יהי רצון שנזכה לתחיית המתים במהרה בימינו.