פרק נט: פרק מרתק כפול. רבי טרפון גל של אגוזים

תולדות התנאים ומשנתם

ב"ה פרק נט. רבי טרפון גל של אגוזים

לאחר שבפרק הקודם למדנו על תולדות חייו של רבי טרפון, בפרק הזה נלמד על משנתו ותורתו של רבי טרפון.

גל של אגוזים

על גדלותו בתורה של רבי טרפון מספרת הגמרא במסכת גיטין דף סז: איסי בן יהודה היה מונה שבחן של חכמים. . רבי טרפון גל של אגוזים.

ובאבות דרבי נתן פרק יח מסופר: ולנגדן היה ר' יהודה הנשיא מונה שבחן של חכמים, לרבי טרפון היה קורא גל אבנים, וי"א גל של אגוזים, כיון שנוטל אדם אחד מהן כולן מתקשקשין ובאין זה על זה, כך היה ר' טרפון דומה, בשעה שתלמיד חכם נכנס אצלו וא"ל שנה לי, מביא לו מקרא משנה מדרש הלכות ואגדות, כיון שיצא מלפניו, היה יוצא מלא ברכה וטוב.

בבית המדרש

רבי טרפון היה דורש ברבים בבית המדרש, וכפי שמסופר במסכת עירובין דף מה:

תניא א"ר יהודה מעשה ברבי טרפון שהיה מהלך בדרך וחשכה לו ולן חוץ לעיר, (בגלל כניסת השבת) לשחרית מצאוהו רועי בקר, אמרו לו רבי הרי העיר לפניך הכנס, נכנס וישב בבית המדרש ודרש כל היום כולו, אמרו לו משם ראיה, שמא בלבו היתה (שמראש תכנן להכנס לבית המדרש) או בית המדרש מובלע בתוך תחומו היה (וזה היה בתוך תחום שבת).

ובתוספתא שבת ה מסופר על לימודו בליל שבת בבית המדרש:

אמר ר' יהודה מעשה בר' טרפון שיצא בלילי שבת לבית המדרש ונתנו לו סדין ואחזו בשתי ידיו ויצא מפני הגשמים.

וכשפעם לא בא לבית המדרש בגלל שהתעסק בתרומות ובמעשרות, שאלו רבן גמליאל מדוע הוא לא בא, כמסופר במסכת פסחים דף עב: מעשה בר' טרפון שלא בא אמש לבית המדרש, לשחרית מצאו רבן גמליאל אמר לו מפני מה לא באת אמש לבית המדרש?

עם חבריו

הגמרא במסכת קידושין דף מ מספרת על אסיפה של תלמידי החכמים בראשות רבי טרפון ורבי עקיבא:

וכבר היה רבי טרפון וזקנים מסובין בעליית בית נתזה בלוד, נשאלה שאילה זו בפניהם, תלמוד גדול או מעשה גדול, נענה רבי טרפון ואמר מעשה גדול, נענה ר"ע ואמר תלמוד גדול, נענו כולם ואמרו תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה.

ובהגדה של פסח: מעשה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, וְרַבְּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן, שֶהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק, וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה, עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם: "רַבּוֹתֵינוּ, הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית!"

ובביאורי הרבי להגדה של פסח מביא הרבי את קושית התוספות במסכת עבודה זרה דף ע"ז, מדוע מקדים את רבי עקיבא לרבי טרפון, והלא רבי טרפון היה רבו של רבי עקיבא, ומבאר הרבי שזה מפני שזה היה בבני ברק ורבי עקיבא היה המרא דאתרא של בני ברק (כמוכח מסנהדרין לב), אך את רבי יהושע כן מקדים לרבי עקיבא, כי רבי יהושע היה רק רבו של רבי עקיבא, משא"כ רבי עקיבא בתחילה היה תלמיד אבל אחר כך נעשה לחבר. (וכפי שלמדנו בפרק הקודם. וראה בהגדה שם ביאור נוסף).

עם תלמידיו

בכמה מקורות מצינו על דרכו בלימוד עם תלמידיו, וכיצד אמר לפניהם גם דברי אגדה:

בילקוט שמעוני (אות תקכז): מעשה ברבי טרפון שהיה יושב בצלו של שובך בשבת במנחה הביאו לפניו דלי של צונן א"ר טרפון לתלמידיו השותה מים לצמאו כיצד הוא מברך א"ל למדנו רבינו א"ל בורא נפשות רבות וחסרונן. אמר להן אשאל אמרו לו למדנו אמר להם הרי הוא אומר וישבו לאכל לחם וישאו עיניהם והלא אין דרכן של ערבים להיות נושאין אלא עורת ריח רע ועטרן אלא שנתנו צדיק ההוא בין דברים החביבין והרי דברים קל וחומר ומה אם בשעת כעסן של צדיקים מרחמים עליהן בשעת הרחמים על אחת כמה וכמה. כיוצא בו ויקרבו וישאום בכתונותם והרי דברים קל וחומר ומה אם בשעת כעסן של צדיקים מרחמים עליהן בשעת הרחמים עאכ"ו. כיוצא בו לא אכל האריה את הנבלה שבר את החמור והרי דברים קל וחומר ומה אם בשעת כעסן של צדיקים מרחמים עליהם בשעת הרחמים עאכ"ו:

פעם כשישב עם תלמידיו התעסק גם עם מעשי חסד, כמסופר באבות דרבי נתן מא: מעשה בר טרפון שישב ושנה לתלמידים ועברה כלה לפניו, צוה עליה והכניסה בתוך ביתו ואמר לאמו ולאשתו רחצוה וסכוה וקשטוה ורקדו לפניה עד שתלך לבית בעלה.

עוד על דרכו עם תלמידיו מסופר במדרש רבה בראשית צא: ר' חנינא ור' מרינוס אומרים שניהם בשם אבא נהוראי, בשעה שהיה אדם אומר דבר מתוקן לפני ר' טרפון היה אומר כפתור ופרח, ובשעה שהיה אומר דבר של בטלה היה אומר לא ירד בני עמכם.

מתלמידיו

אחד מתלמידיו המובהקים היה רבי יהודה, כפי שמצינו במסכת נדרים דף מט:

ר' יהודה היה יושב לפני ר' טרפון. אמר לו ר' טרפון: היום פניך צהובין - טובים. אמר לו: אמש יצאו עבדיך כלומר, אנו, התלמידים, לשדה, והביאו לנו תרדין, ואכלנום בלא מלח ומשום כך פנינו צהובים, ואם אכלנום במלח — כל שכן שהיו פנינו צהובין.

ושם דף נב: אמר רבי יהודה מעשה ואסר עלינו רבי טרפון.

ובמסכת יבמות דף קא: א"ר יהודה פעם אחת היינו יושבין לפני רבי טרפון ובאה יבמה לחלוץ, ואמר לנו ענו כולכם חלוץ הנעל.

ובירושלמי סוטה י: תני אמר רבי יהודה שבתי היתה והלכתי אחר רבי טרפון לביתו, אמר לי יהודה בני תן לי סנדלי, ונתתי לו, ופשט ידו לחלון ונתן לי ממנה מקל, אמר לי יהודה בני בזו טיהרתי שלשה מצורעין, ולמדתי בה שבע הלכות.

תלמיד נוסף שלו היה רבי עקיבא, כמסופר בגמרא מסכת כתובות דף פד, שפסקו דין כרבי טרפון וריש לקיש ביטל הדין ופסק כרבי עקיבא, והעיר לו על כך רבי יוחנן. ושואלת הגמרא מפני מה פסק כרבי עקיבא, ומבארת ג' אפשרויות:

לרבי יוחנן הלכה כרבי עקיבא מול חבריו אבל לא מול רבו ורבי טרפון היה רבו. אך לריש לקיש הלכה כרבי עקיבא גם מול רבו. או שהלכה כרבי עקיבא מול חבריו בלבד וכאן נחלקו רבי יוחנן וריש לקיש אם רבי טרפון היה רבו או שהיה חבירו. לרבי יוחנן היה רבו ולריש לקיש היה חבירו. או אפשרות שלישית שלפי כולם היה חבירו רק נחלקו בהכרעת ההלכה אם זה פסק או "מטין" – הטיה.

ומבאר על כך הרבי בהגדה של פסח שם, שהפשט הוא שרבי טרפון היה רבו בתחילה, ואחר כך נעשה לחבירו, ולכן הדיון כאן היה על כיצד מגדירים אותו, כרב או כחבר.

רבן של כל ישראל

בירושלמי מסכת הוריות נאמר על רבי טרפון שהיה רבן של כל ישראל.

רבי טרפון שימש אף בדיינות, כמסופר בסיום מסכת יבמות:

מעשה באדם אחד שבא להעיד על האשה שמת בעלה לפני ר' טרפון. אמר לו: "בני, היאך אתה יודע בעדות אשה זו?" אמר: "אני והוא האיש שמת היינו הולכים בדרך יחד, ולא היינו מכירים זה את זה. ורדף אחרינו גייס (איש צבא גוי) ונתלה החבר בייחור של זית ופשחו (ושברו) ונמצא בידו מקל כבד, והחזיר את הגייס לאחוריו באיום המקל.

לאחר מכן אמרתי לו בהתפעלות על גבורתו: אריה! יישר כחך. אמר לי: מנין אתה יודע שאריה שמי? שאכן, כך קורין אותי בעירי בכינוי זה: "יוחנן בר' יהונתן, אריה מכפר שיחיא". ולימים חלה ומת אותו אדם, ועל ידי כך ידע מה שמו, ויכול היה להעיד עליו. והשיא ר' טרפון את אשתו בעדות זו.

ושואלים: וכי ר' טרפון אינו צריך לדרישה וחקירה בענין זה? והתניא : מעשה באדם אחד שבא לפני ר' טרפון להעיד עדות אשה. אמר לו ר' טרפון: "בני, היאך אתה יודע עדות זו?" אמר לו אותו מעשה: "אני והוא היינו הולכין יחד בדרך ורדף אחרינו גייס, ונתלה בייחור תאנה ופשחו. והחזיר את הגייס לאחוריו. אמרתי לו: יישר כחך אריה! אמר לי: יפה כוונת לשמי, שכך קורין אותי בעירי: "יוחנן בן יונתן אריה מכפר שיחיא". לימים חלה ומת.

ואמר לו ר' טרפון כדי לבודקו: לא כך אמרת לי ששמך יוחנן בן יונתן מכפר שיחיא הקרוי אריה? אמר לו: לא, אלא כך אמרתי לך, שאמר לי שקוראים לו: יוחנן בן יונתן אריה מכפר שיחיא. ודקדק עליו ר' טרפון שנים ושלשה פעמים בחקירות מעין אלה, וכיון המעיד את דבריו, והשיא ר' טרפון את אשתו. משמע מאותו מעשה עצמו שאין די בסיפור דברים בלבד, ויש צורך בחקירה! ומשיבים, שיש מחלוקת תנאים בענין זה. דתניא: אין צורך שיהיו בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה, אלו דברי ר' עקיבא. ר' טרפון אומר: בודקין.

ובמסכת מכות דף ז, מצינו על דרכו בדיינות: רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים אילו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם.

ובמסכת סנהדרין דף לג מסופר, שפעם דן דין לחומרא על פרה שהיא טריפה, ולכן יש להאכילה לכלבים, ולאחר ששמע שהחכמים ביבנה התירוה, רצה לשלם את הפרה שהוא הטריף, אבל רבי עקיבא אמר לו שאין צורך, מכיון שהוא מומחה ודן בהתר, לכן טעותו פטורה מתשלום:

ואכן שמעו יצא כדיין שכל דרכיו אמת ויושר, אך מכיון שהיה מקבל תרומה ככהן ריננו הבריות אחריו, ולכן קיבל על עצמו שלא לקחת אלא במקרים מיוחדים כמסופר בתוספתא חגיגה פרק ג:

מעשה בר' טרפון שהיה מהלך בדרך מצאו זקן אחד אמר לו מפני מה הבריות מרננות אחריך והלא כל דרכיך אמת וישר הן אלא שאתה מקבל תרומה בשאר ימות השנה מכל אדם, אמר ר' טרפון אקפח את בניי אם אין הלכה בידי מרבן גמליאל יוחנן בן זכאי, מאימתי מותר אדם לקבל תרומה בשאר ימות השנה מכל אדם, ועכשיו הבריות מרננות אחריי, מקבל אני עלי שלא אקבל תרומה בשאר ימות השנה מכל אדם אלא אם כן נאמר לי יש בתוכה רביעית קודש.

סיפור נוסף בו רואים הוראתו לכל ישראל היא בגמרא מסכת חגיגה דף יח:

מעשה ומת אלכסא בלוד ונכנסו כל ישראל לסופדו ולא הניחם רבי טרפון מפני שיום טוב של עצרת היה, ומבארת הגמרא שזה היה יום טבוח, יום שחיטת הקרבנות לאחר חג השבועות. (בנוגע לסיפור זה ראה בארוכה בלקוטי שיחות חלק כח שיחה לחג השבועות, שבעניין זה נפסקה הלכה כבית שמאי).

החמיר כבית שמאי

המשנה במסכת ברכות פרק א מספרת על מחלוקת בין בית שמאי לבית הלל, לפי בית הלל כל אדם קורא קריאת שמע כדרכו, לפי בית שמאי בערב יש לשכב ולהטות בקריאת שמע, כי כתוב "ובשכבך", ובהמשך לזה מספרת המשנה: א"ר טרפון אני הייתי בא בדרך והטתי לקראות כדברי בית שמאי, וסכנתי בעצמי מפני הלסטים, אמרו לו כדאי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי בית הלל.

סיפור מעניין נוסף הקשור לזה יש בירושלמי מסכת שביעית דף י:

רבי טרפון ירד לאכול תאנים מתוך שלו שלא בטובה כבית שמאי, (היה מחמיר על עצמו ולנהוג כב"ש לאכול פירות שביעית שלא בטובה, וירד לאכול תאנים משלו, ונתנכר לפני אנשיו שלא יכירו אותו כדי לקיים דברי ב"ש לאכול שלא בטובה).

ראו אותו השומרים שלו וחשבו אותו לאיש זר, והכו אותו, כאשר ראה שהם גורמים לו סכנה, אמר להם בחייכם, אמרו לביתו של טרפון שיכינו לו תכריכים. כאשר שמעו שזה הוא השתטחו על אפיהם ואמרו לו, רבי תמחל לנו. אמר להם יבואו עלי, על כל מקל ומקל שהיה נוחת עלי כבר מחלתי לכם על הראשונות.

ומסכמת הגמרא: באותם שני דברים בלבד היה רבי טרפון נוהג כבית שמאי והסתכן, בזה ובקריאת שמע. אמר ר' אבהו בשם רבי חנינא בן גמליאל כל ימיו של ר' טרפון היה מתענה על הדבר הזה, ואמר אוי לי שנתכבדתי בכתרה של תורה.

לאידך במסכת יבמות דף טו בנוגע למחלוקות בית שמאי ובית הלל על צרת הבת, אמר רבי טרפון "תאבני מתי תבוא צרת הבת לידי ואשיאנה", ומבאר שם רש"י "רבי טרפון, מתלמידי בית שמאי היה".

אם כן משמע שאכן היה תלמיד בית שמאי. ומבאר הרבי בשיחת נשא תשכ"ג (ראה גם תורת מנחם חל"ז עמ' 44) שניתן לפרש הגמרא בירושלמי, שבשני דברים אלו בלבד סיכן עצמו לעשות כבית שמאי, אבל גם בשאר דברים נהג לעצמו כבית שמאי.

עוד ניתן לומר שזה מחלוקת בבלי וירושלמי, שהרי הסיפור בבבלי על אריסין (אותו למדנו בפרק הקודם), דומה לסיפור זה וניתן לומר שלבבלי היה תלמיד של בית שמאי אבל לירושלמי היה תלמיד בית הלל ורק עשה בשני דברים כבית שמאי. אבל מסתבר לומר שזה אכן שני מקרים נפרדים שהיו כי יש להימנע ממחלוקת בבלי וירושלמי גם במקום דוחק. ובכל מקרה בין כך כך, ניתן לומר שהיה תלמיד בית שמאי.

ובשיחת י"ג תשרי תשמ"ה ביאר הרבי, שכל זה בנוגע לסברות של בית שמאי, אבל בנוגע להלכה בפועל אין מקום לשתי דעות, ולכן המשנה אומרת "אמרו לו כדאי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי בית הלל", כלומר, למרות שרבי טרפון היה מתלמידי בית שמאי, לאחרי שנפסקה הלכה כבית הלל, היה מחוייב לעשות כבית הלל כי יש תורה אחת.

(וראה גם בנוגע לכוס חמישי בשיחת אחרון של פסח תשמ"ה. תורת מנחם ח"ג עמ' 1848).

משנתו

בפרקי אבות פרק ב בסופה: רבי טרפון אומר, היום קצר והמלאכה מרובה, והפועלים עצלים, והשכר הרבה ובעל הבית דוחק. הוא היה אומר, לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין לבטל ממנה, אם למדת תורה הרבה נותנים לך שכר הרבה, ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך, ודע שמתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא.

ביאורי הרבי

הרבי מבאר על אישיותו של רבי טרפון בקשר למשנה זו, בספר השיחות תש"נ ח"ב עמ' 512:

רבי טרפון נקרא בשם לועזי, שהרי שמו הוא לא בלשון הקודש אלא בלע"ז, ותמוה, מפני מה קראו לו בשם לע"ז והרי "לא שינו את שמם", ובפרט שידוע שהשם מורה על מהות האדם, ועד שזה יכול לגרום למהות האדם, וגם אם נתנו לו, הרי האדם בעל הבית על שמו, וביכולתו לשנותו, אלא שזה מראה על עבודתו וכללות עבודתו (ובפרט שרבי טרפון היה אביהן של כל ישראל ורבן של כל ישראל, והיה כהן ואמו היתה בת כהן, וכפי שראינו המקורות לכך בפרק הקודם).

אלא יש לומר: שמו של תנא בלשון הקודש מראה על סדר העבודה הרגילה. שמו של תנא בלשון האומות מורה על סדר העבודה שלא בדרך הרגילה, כמו עבודת התשובה, להפוך מלעומת זה לקדושה. ולכן רבי טרפון, שמו מראה על כך שבעבודתו היה לרדת למקומות שהם לא קדושים מצד עצמם ולהפוך אותם לקדושה. ובפרט שבשם טרפון יש אותיות טרף, כמו "זאב יטרף", ועבודתו היא לטרוף את ענייני העולם ולהופכם לקדושה.

העבודה בלהפוך את הלעומת זה לקדושה אפשרית על ידי שהאדם עובד למעלה מכוחו ומשנה מרגילותו, ולכן אומר במשנה, "היום קצר", יש להכיר בכך שהיום קצר והמלאכה מרובה ולעבוד את ה' למעלה מהרגילות והטבע וכך ניתן לבוא להפיכת העולם לקדושה.

וברשימת המנורה ביאר הרבי על כך שרבי טרפון היה ארוך וגבוה מכל בני דורו, שזה מראה שהוא היה במדריגה גבוהה מכולם, גובהו בגשמיות הוא בגלל גבוהו ברוחניות, ומזה השפיע לכולם, אף לאלו הנמוכים, ולכן נקרא "ארוך", ארוך מראה שהדבר יורד ממקום גבוה למקום נמוך.

וכפי שראינו היה עשיר והתעסק עם אריסין, ומבאר הרבי ברשימות חוברת לח, שאף זה מראה על כך שעבודתו הייתה להמשיך קדושה בעולם.

וניתן לקשר זאת גם למחלוקתו עם רבי עקיבא בנוגע למעשה גדול או תלמוד גדול, וכפי שמבאר הרבי בלקוטי שיחות ח"ט עמ' 84, שלרבי עקיבא תלמוד גדול כי סובר שההמשכה מלמעלה היא העיקר, ולרבי טרפון מעשה גדול כי סובר שההמשכה למטה ועבודת האדם היא העיקר.