פרק סה. רבן גמליאל מיבנה

תולדות התנאים ומשנתם

ב"ה

פרק ס"ה רבן גמליאל מיבנה

הפרקים הבאים הם על רבן גמליאל מיבנה, נשיא ישראל בדור שלאחר החורבן. את הפרקים נחלק. בפרק הנוכחי על הנהגותיו ומשפחתו. ובפרקים הבאים על רבן גמליאל כנשיא הסנהדרין ועם חבריו.

רבן גמליאל נולד לאביו רבן שמעון בן גמליאל הזקן בירושלים שלפני החורבן, הוא הספיק להיות בבית המקדש השני, וללמוד תורה מפי אביו רבן שמעון בן גמליאל. כפי שנכתב בהקדמת הרמב"ם וכפי שמצינו בגמרות רבות שמביא דברים משמו.

הוא אף למד מפי סבו רבן גמליאל הזקן נכדו של הלל הזקן, כמסופר במסכת ראש השנה דף כה בקשר לקידוש החודש: אמר להם רבן גמליאל לחכמים כך מקובלני מבית אבי אבא דפעמים שבא בארוכה ופעמים שבא בקצרה. וכן במסכת יבמות דף קכב: מתוך הדברים נזכר ר"ג שנהרגו הרוגים בתל ארזא והשיא ר"ג (הזקן) נשותיהן על פי עד אחד.

רבן גמליאל אף למד תורה מפי רבן יוחנן בן זכאי. כמוכח ממסכת בבא בתרא דף י: "אמר להן רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו", ואחד התלמידים המנויים שם זה רבן גמליאל.

בתקופת החורבן אביו של רבן גמליאל נהרג על ידי הרומאים והוא הראשון מעשרה הרוגי מלכות. ככל הנראה רצו הרומאים להרוג את השושלת כולה, לכן הגמרא במסכת גיטין דף נו מספרת שרבן יוחנן בן זכאי ביקש מאספסיינוס קיסר "תן לי יבנה וחכמיה, ושושילתא דרבן גמליאל", ומפרש רש"י: ושושילתא דרבן גמליאל - משפחת הנשיא שלא תהרגם שלא תכלה שולטנות בית דוד. ( בהמשך השנים ניסו הרומאים שוב להורגו, כמסופר במסכת תענית דף כט וכפי שנראה בהמשך הפרקים בעזרת ה).

ואכן רבן גמליאל ניצל, אך הוא עצמו לא נהיה נשיא לאחר החורבן, כנראה בגלל גזירות הרומאים, ומי שירש את הנשיאות היה רבן יוחנן בן זכאי. לאחר שהתאפשר, רבן גמליאל מונה לנשיא ביבנה ושושלת הנשיאות מהלל חודשה.

ביבנה היו בוועד גדולי תלמידי רבן יוחנן בן זכאי: רבי אליעזר בן הורקנוס, רבי יהושע, ולאחר מכן גם רבי עקיבא. ורבן גמליאל היה הנשיא מעליהם, הוא איחד את העם וקבע הלכה כבית הלל, וכיבדו אותו כולם כמסופר בגמרות רבות וכפי שנראה לקמן.

בני משפחתו

על רבן גמליאל מסופר במשניות רבות, מהם יכולים ללמוד על חייו ובני משפחתו.

בניו

ראשית במסכת ברכות במשנה הראשונה, במחלוקת עד מתי קוראים קריאת שמע של ערבית, לדעת חכמים עד חצות, לדעת רבן גמליאל עד עלות השחר, ובהמשך לזה מספרת המשנה:

מַעֲשֶֹה שֶׁבָּאוּ בָּנָיו מִבֵּית הַמִּשְׁתֶּה; אָמְרוּ לוֹ: "לא קָרִינוּ אֶת שְׁמַע" אָמַר לָהֶם: "אִם לא עָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר חַיָּבִין אַתֶּם לִקְרוֹת.

וְלא זוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא כָּל מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמִים "עַד חֲצוֹת" עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר; . . אִם כֵּן, לָמָּה אָמְרוּ חֲכָמִים "עַד חֲצוֹת"? כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵירָה".

בניו היו רבן שמעון בן גמליאל השני, שירש אותו בנשיאות, ובן נוסף היה לו בשם רבי חנינא בן גמליאל שמוזכר בגמרא מסכת נידה דף ח.

על חתונת בנו מסופר במשנה כריתות דף טו: אמר רבי עקיבא שאלתי את רבן גמליאל ואת ר' יהושע באיטליס של עימאום שהלכו ליקח בהמה למשתה בנו של רבן גמליאל.

ובמסכת קידושין דף לב מסופר על סעודת החתונה, שם רבן גמליאל הנשיא שימש את אורחיו וגיסו רבי אליעזר נזעק על כבודו:

מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי צדוק שהיו מסובין בבית המשתה בנו של רבן גמליאל, והיה רבן גמליאל עומד ומשקה עליהם, נתן הכוס לר' אליעזר ולא נטלו, נתנו לר' יהושע וקיבלו, אמר לו רבי אליעזר מה זה יהושע? אנו יושבין ורבן גמליאל עומד ומשקה עלינו?

אמר לו מצינו גדול ממנו ששמש, אברהם גדול הדור היה וכתוב בו (בראשית יח, ח) והוא עומד עליהם, ושמא תאמרו כמלאכי השרת נדמו לו? לא נדמו לו אלא לערביים, ואנו לא יהא רבן גמליאל ברבי (ברבי זה כינוי כבוד) עומד ומשקה עלינו?

אמר להם רבי צדוק עד מתי אתם מניחים כבודו של מקום ואתם עוסקים בכבוד הבריות, הקב"ה משיב רוחות ומעלה נשיאים ומוריד מטר ומצמיח אדמה ועורך שולחן לפני כל אחד ואחד, ואנו לא יהא רבן גמליאל ברבי עומד ומשקה עלינו?

מכאן לומדת הגמרא, נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול. (וראה רשימת שמחת בית השואבה תרצ"ב בביאור גמרא זו).

כשבנו חלה שלח לרבי חנינא בן דוסא שיתפלל עליו שיבריא, כמסופר במסכת ברכות דף לד:

ת"ר מעשה שחלה בנו של ר"ג, שגר שני תלמידי חכמים אצל רבי חנינא בן דוסא שיבקש עליו רחמים, כיון שראה אותם עלה לעלייה ובקש עליו רחמים, בירידתו אמר להם לכו שחלצתו חמה, אמרו לו וכי נביא אתה, אמר להם לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי, אלא כך מקובלני אם שגורה תפלתי בפי, יודע אני שהוא מקובל, ואם לאו יודע אני שהוא מטורף, ישבו וכתבו וכוונו אותה שעה וכשבאו אצל ר"ג אמר להן העבודה לא חסרתם ולא הותרתם, אלא כך היה מעשה, באותה שעה חלצתו חמה ושאל לנו מים לשתות.

בנותיו

גם על בתו של רבן גמליאל ועל אחיו "אבא" למדנו מהגמרא במסכת יבמות דף טו, בקשר לסוגיית צרת הבת:

סוגיית צרת הבת היא סוגייה שהעסיקה רבות את חכמי ישראל בתקופת החורבן ונחלקו בה בית שמאי ובית הלל, המקרה הוא מקרה שבעבר היה יכול להיות נפוץ, כשדוד מתחתן עם אחיינית שלו, ויש לו אשה נוספת, וכעת הוא נפטר ללא ילדים, מצד העניין האח צריך לייבם את אשת אחיו, אבל כאן האח הוא אבי האשה, אז לייבם את בתו בוודאי שהוא לא יכול, השאלה אם מותר לו לייבם את צרת בתו – את האשה השניה של אחיו ובזה נחלקו.

בהמשך לזה מספרת הגמרא במסכת יבמות דף טו: מעשה בבתו של רבן גמליאל שהיתה נשואה לאבא אחיו ומת בלא בנים וייבם רבן גמליאל את צרתה'; ומבארת הגמרא את הפשט בזה, שהרי לא יתכן לומד ש"רבן גמליאל מתלמידי בית שמאי הוא".

ובמדרש רבה בראשית כד מסופר על בת נוספת של רבן גמליאל, שבעת חתונתה ביקשה ברכה מאביה רבן גמליאל, והוא בירך אותה "אל תחזרי לכאן". ובעת לידת בנה בירך אותה "שתמיד תשמעי אוי", אמרה לה הבת, פעמיים בשעות שמחתי אתה כך מברך אותי? והסביר לה אביה, בירכתי אותך שיהיה לך שלום בית ולכן את לא תחזרי לכאן, ובירכתי אותך שתמיד תשמעי קול כנהוג אצל האמהות, אוי הוא עדיין לא אכל בבוקר, הוא עדיין לא הלך ללמוד, הוא עדיין לא אכל בערב וכן הלאה.

אחיו

אח אחד כאמור נקרא בשם אבא ונפטר ללא ילדים, היה לו אח נוסף, וכפי שסיפר בנו רבן שמעון במסכת בבא קמא דף פג:

אמר שמואל משום רשב"ג, עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי אלף ילדים היו בבית אבא חמש מאות מהם למדו תורה חמש מאות למדו חכמת יונית ולא נשתייר מהם אלא אני כאן ובן אחי אבא בעסיא. – כי הם מתו בגזירות של אדריינוס לאחר מרד בר כוכבא.

ומבארת שם הגמרא שלהם היה מותר ללמוד חכמת יוונית כי הם היו קרובים למלכות, ולכן היו צריכים את זה.

מכאן אנחנו לומדים על גדולת ביתו של רב גמליאל, שהיו שם 1000 תלמידים שגדלו ולמדו בביתו.

אחותו של רבן גמליאל, אמא שלום, הייתה אישתו של רבי אליעזר בן הורקנוס, כמסופר בגמרא בנוגע לתנורו של עכנאי במסכת בבא קמא דף נט.

וכן סיפור מעניין שאירע עם שניהם מצינו בשבת דף קטז:

אמא שלום, אשתו של רבי אליעזר הייתה אחותו של רבן גמליאל, היה בשכנותם פילוסוף נוצרי שיצא לו שם שהוא לא מקבל שוחד, רצו לעשות ממנו צחוק. הכניסה לו אמא שלום מנורה מזהב, ולאחר מכן נכנסו אליו שניהם לדין.

אמרה לו, אני רוצה שתתן לי מירושת אבי מה שמגיע לי מנכסי בית הנשים, אמר לה תעשו חלוקה בירושה, אמר לו אבל כתוב לנו בתורה שבן במקום בת לא יורש, אמר לו, מיום שגילתם מארצכם, ניטלה תורת משה וניתן ספר אחר וכתוב בו בן ובת יורשים כאחד.

למחר הכניס לו רבן גמליאל חמור לובי, אמר להם הפילוסוף, הסתכלתי לסוף הדף וכתוב שם: לא להפחית מן התורה שמשה הביא, וכתוב שם בן במקום בת לא יורש.

אמרה אמא שלום לפילוסוף: תאיר את האור שלך כמנורה (לרמז על השוחד שהיא הביאה לו). אמר לה רבן גמליאל, בא חמור ושבר את המנורה.

נשותיו

במסכת ברכות (דף טז) מספרת המשנה על נשותיו של רבן גמליאל דרך לימוד ההלכה:

ומעשה ברבן גמליאל שנשא אשה וקרא לילה הראשונה (קריאת שמע), אמרו לו תלמידיו למדתנו רבינו שחתן פטור מקריאת שמע, אמר להם איני שומע לכם לבטל הימני מלכות שמים אפילו שעה אחת.

ובמשנה נוספת שם על אשתו שנפטרה : רחץ לילה הראשון שמתה אשתו, אמרו לו תלמידיו למדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ, אמר להם איני כשאר בני אדם אסטניס אני.

עבדו טבי

בהמשך המשנה שם מסופר על עבדו טבי:

וכשמת טבי עבדו קבל עליו תנחומין, אמרו לו תלמידיו למדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים, אמר להם אין טבי עבדי כשאר כל העבדים - כשר היה.

ובמסכת סוכה (דף כ) מסופר שהיה ישן לא בסוכה:

אמר רבי שמעון מעשה בטבי עבדו של רבן גמליאל שהיה ישן תחת המטה, ואמר להן רבן גמליאל לזקנים ראיתם טבי עבדי שהוא תלמיד חכם, ויודע שעבדים פטורין מן הסוכה... (סכה כ ב)

ובתלמוד ירושלמי סוכה ח מסופר: ... טבי עבדו של רבן גמליאל היה נותן תפילין ולא מיחו בידו חכמים, ולא מיחו בידו, שלא לדחוק את החכמים, אם שלא לדחוק את החכמים ישב לו חוץ לסוכה? רוצה היה טבי עבדו של רבן גמליאל לשמע דברי חכמים. (סכה ח ב)

ובמדרש שוחר טוב מסופר על מדת כשרותו: ועוד מעשה היה בימי רבן גמליאל שהיו מסובין אצלו והיה טבי עבדו עומד ומשמשו, אמר רבי אלעזר בן עזריה אי לך כנען שחייבת בין צדיקים בין רשעים, בדין הוא שיהא טבי יושב ואני משמשו. (משלי פרשה ט). כלומר רק בגלל הקללה שכנען קיבל "עבד עבדים", טבי עבד, לולא זאת היה ראוי להיות הפוך.

מרוב כשרותו רצה רבן גמליאל שישתחרר וכך יהפוך להיות יהודי שלם, שהרי אסור לשחרר עבד נכרי אלא אם כן הוציא לו אבר, ובמסכת בבא קמא דף עד מסופר שכמעט כך אירע:

מעשה בר"ג שסימא את עין טבי עבדו והיה שמח שמחה גדולה, מצאו לר' יהושע אמר לו אי אתה יודע שטבי עבדי יצא לחירות, אמר לו למה, א"ל שסמיתי את עינו, אמר לו אין בדברים כלום, שכבר אין לו עדים.

ובירושלמי עבודה זרה ז מסופר על רוח הקודש שהיה לרבן גמליאל במעשה הקשור לטבי עבדו:

מעשה ברבן גמליאל שהיה מהלך בדרך וראה קלוסקין (כיכר לחם) אחת מושלכת בדרך, אמר לטבי עבדו טול לך קלוסקין זו, ראה נכרי אחד בא כנגדו אמר לו מבגיי טול לך קלוסקין זו, רץ אחריו רבי אילעאי אמר לו מה שמך, אמר לו מבגיי, ומאיין אתה אמר לו מן העיירות של בורגנין, ומכירך הוא רבן גמליאל מימיך? אמר לו לא, כיוון ר' גמליאל ברוח הקדש...

מנהגי ביתו

בית הנשיא לאור עושרם היה להם מנהגים מיוחדים אותם מציינת הגמרא:

בשבת קיג: תנא של בית רבן גמליאל לא היו מקפלים כלי לבן שלהן, מפני שהיה להן להחליף.

ובשבת יט: תניא א"ר צדוק כך היה מנהגו של בית רבן גמליאל שהיו נותנין כלי לבן לכובס ג' ימים קודם לשבת וצבועים אפילו בערב שבת.

ובמסכת ביצה דף כב: אמר רבי אלעזר בר צדוק פעמים הרבה נכנסתי אחר אבא לבית רבן גמליאל ולא היו מכבדין בין המטות ביום טוב אלא מכבדין אותן מערב יום טוב ופורסין עליהם סדינין, למחר כשאורחים נכנסין מסלקין את הסדינין ונמצא הבית מתכבד מאליו.

אמר רבי אליעזר בר צדוק פעמים הרבה נכנסתי אחר אבא לבית רבן גמליאל ולא היו מניחין את המוגמר ביום טוב אלא מביאין ערדסקאות של ברזל ומעשנין אותן מערב יום טוב ופוקקין נקביהן מערב יום טוב למחר כשאורחים נכנסין, פותחין את נקביהן ונמצא הבית מתגמר מאליו.

ושם בתחילת הסוגיא הגמרא מספרת שבדרך כלל רבן גמליאל הוא כבית הלל, אבל היו שלושה דברים שעשה כבית שמאי בהנהגות הבית.

שלשה דברים רבן גמליאל מחמיר כדברי בית שמאי: אין טומנין את החמין לכתחלה ביום טוב, ואין זוקפין את המנורה ביום טוב ואין אופין פתין גריצין אלא רקיקין, אמר רבן גמליאל מימיהן של בית אבא לא היו אופין פתין גריצין אלא רקיקין, אמרו לו מה נעשה לבית אביך שהיו מחמירין על עצמן ומקילין לכל ישראל להיות אופין פתין גריצין וחררין.

ליד ביתו הייתה גרה שכנה של"ע בנה נפטר והייתה בוכה עליו בלילות, כמסופר בסנהדרין דף קד: מעשה באשה אחת שכנתו של רבן גמליאל שמת בנה והיתה בוכה עליו בלילה, שמע רבן גמליאל קולה ובכה כנגדה עד שנשרו ריסי עיניו.

במשנת הרבי

הרבי בשיחת שמחת תורה תשל"ו ביאר שרבן גמליאל היה איש חסד, שהרי נשיא הוא איש חסד, ובמיוחד רבן גמליאל שנקרא שמו גמליאל, מלשון גומל חסד, כמו שהגמרא במסכת ברכות מביאה שהרואה גמל בחלום סימן שיהיה לו חסד, כי גמל מלשון גומל חסד, ועל דרך זה גמליאל מלשון גומל חסדים.

וברשימות חוברת יג מבאר הרבי את המשנה הראשונה במסכת ברכות על קריאת שמע:

קריאת שמע היא קבלת עול מלכות שמים, ויש שני מצבים בחייו של האדם, בוקר ולילה, בוקר זה כשטוב לאדם ולילה זה כשל"ע רע לאדם. או ברוחניות, בוקר זה זמן כשהאדם מקיים מצוות, ערב זה זמן כשאדם קשה לו בקיום המצוות ומושקע יותר בחיי הגוף.

רבי אליעזר אומר, רק כשהאדם הולך לישון הוא יכול לעשות קבלת עול מלכות שמים, ולכן רק בתחילת הלילה באשמורה הראשונה, אבל כשיש כבר זמן שינה, איך הוא יכול לבוא לידי קבלת עול מלכות שמים? וזה מפני שרבי אליעזר היה מתלמידי בית שמאי והיה מחמיר.

אבל רבן גמליאל סובר שכל הלילה, כי רבן גמליאל הוא נשיא ונשיא הוא רחמן כמו משה רבינו שריחם על השה ולכן התמנה לנשיא ישראל, ונשיא הוא ראש כל ישראל, ועל אחת כו"כ שהוא מחפש זכות על כל יהודי ויהודי ולכן אומר, שגם כשיש זמן שינה בעולם, אם אומר קריאת שמע, כלומר מצידו הוא רוצה קבלת עול, התורה מסייעת בידו ונותנת לו האפשרות.

חכמים הם דרך המיצוע, הם רואים שתורה על הרוב תדבר, ולרוב זה מסוכן לעשות עבודה בזמן החושך, ולכן הם אומרים רק עד חצות, אבל זה מצד בחירתו. אם הוא נאנס –משמים מראים על כך שיש לו ביכולת לעשות גם לאחר חצות.

וזה המשך הסיפור, מעשה ובאו בניו של רבן גמליאל מבית המשתה, הם לא מורדים חלילה בתלמידי חכמים, אלא בני רבן גמליאל, ועד"ז כשיש מישהו שהוא לא מורד בתלמידי חכמים, ויש עוצם החושך ולא מצליח לקרוא קריאת שמע לפני חצות אלא בשיא החושך, הנה הוא יבוא אל הנשיא, אל רבן גמליאל והוא ילמד עליו זכות.

או באופן אחר: מעשה ובאו בניו מבית המשתה, אם הם היו בבית המשתה בלי קריאת שמע, זה מראה שהם התחילו את הסעודה בהיתר, בשעות היום, ונמשך ללילה מאוחר, ולכן בפנימיות מראה שהם מתעסקים בעבודת היום, בתורה ובמצוות, וחושבים שהם פטורים מקריאת שמע בלילה, ואומר להם רבן גמליאל, אם לא עלה עמוד השחר, אם יש עדיין שלילה אצלכם, חייבים אתם לקרות.

ובאותה חוברת, ברשימת ערב שבועות תש"ב מבאר הרבי, שלשיטת רבי אליעזר שהוא מבית שמאי, המחמירים, ניתן לקרוא קריאת שמע רק בתחילת הלילה, כשיש כוח באדם עד סוף האשמורה הראשונה שזה עד זמן שחמור ניעור, שמאז זה לא אפשרי, כי בנשמה של האדם לא נשאר כח, והכח עובר לחיות של חומריות הגוף – חמור ניעור.

אבל רבן גמליאל שהיה מקו הימין, מתלמידי בית הלל סובר שאפשרי כל הלילה, וכמו שהוא מכונה בגמרא (תענית כט, נראה בהמשך בעזרת ה') "בעל החוטם", אבר קטן שמראה על כח קטן בגוף וכח גדול בנשמה.

אם כן, רבי אליעזר סובר שרק כשהאדם הולך לישון, ורבן גמליאל סובר לזכות, שגם כשהזמן הוא זמן שינה ניתן לקרוא קריאת שמע כי הכוח נשאר בנשמה ולא מסתלק.

עוד על רבן גמליאל וחבריו. רבן גמליאל בסנהדרין, בפרק הבא בעזרת ה'.