Artwork

תוכן מסופק על ידי hatanaimvemishnatam. כל תוכן הפודקאסטים כולל פרקים, גרפיקה ותיאורי פודקאסטים מועלים ומסופקים ישירות על ידי hatanaimvemishnatam או שותף פלטפורמת הפודקאסט שלו. אם אתה מאמין שמישהו משתמש ביצירה שלך המוגנת בזכויות יוצרים ללא רשותך, אתה יכול לעקוב אחר התהליך המתואר כאן https://he.player.fm/legal.
Player FM - אפליקציית פודקאסט
התחל במצב לא מקוון עם האפליקציה Player FM !

פרק שישים. תרגום השבעים

11:12
 
שתפו
 

סדרה בארכיון ("עדכון לא פעיל" status)

When? This feed was archived on January 26, 2023 05:30 (1y ago). Last successful fetch was on November 21, 2022 12:17 (1+ y ago)

Why? עדכון לא פעיל status. השרתים שלנו לא הצליחו לאחזר פודקאסט חוקי לזמן ממושך.

What now? You might be able to find a more up-to-date version using the search function. This series will no longer be checked for updates. If you believe this to be in error, please check if the publisher's feed link below is valid and contact support to request the feed be restored or if you have any other concerns about this.

Manage episode 290144995 series 2912269
תוכן מסופק על ידי hatanaimvemishnatam. כל תוכן הפודקאסטים כולל פרקים, גרפיקה ותיאורי פודקאסטים מועלים ומסופקים ישירות על ידי hatanaimvemishnatam או שותף פלטפורמת הפודקאסט שלו. אם אתה מאמין שמישהו משתמש ביצירה שלך המוגנת בזכויות יוצרים ללא רשותך, אתה יכול לעקוב אחר התהליך המתואר כאן https://he.player.fm/legal.

ב"ה

פרק ס. תרגום השבעים

פרק השלמה לתחילת תקופת התנאים הקדמונים, בימי התנא אנטגינוס איש סוכו, בית המקדש השני.

ביום ח' בטבת, תשעים וחמש שנה לפני נס חנוכה, קרה מקרה שנחשב כיום שנעשה בו העגל, והוא תרגום התורה ליונית על ידי שבעים הזקנים.

לאחר מות אלכסנדר מוקדון ממלכת יון הגדולה התחלקה לשלוש ממלכות, האחת מהם במצרים על ידי המלך תלמי. מצרים הייתה ממלכה יונית מבוססת ובירתה הייתה אלכסנדריה. מהמלך תלמי החלה שושלת מלכים שנשאו את השם תלמי.

אחד ממלכים אלו, קרא לזקני ישראל, (המכונים זקנים או במדרשים בשם חכמים, או רבותינו, ראה לקוטי שיחות חלק כ"ד הערה 6) והורה להם לתרגם את התורה לשבעים לשון.

זה קרה ביום ח בטבת כמו שמסופר במגילת תענית פרק יג: בשמונה בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך והחשך בא לעולם שלשה ימים. וזה הובא בשולחן ערוך אורח חיים סימן תקפ כאחד מהימים "שאירעו בהם צרות לאבותינו וראוי להתענות בהם".

ובסליחות לעשרה בטבת אומרים שזה אחד משלושת הסיבות שאנו מתענים ביום צום עשרה בטבת, (ובפרט שהעולם חשך לשלושה ימים עד ליום עשרה בטבת).

סיפור התרגום

מסופר במסכת ספר תורה פרק א:

שבעים זקנים כתבו התורה לתלמי המלך כתיבה[1] יונית והיה אותו היום קשה לישראל כיום שעשו את העגל, שלא היתה תורה יכולה להתרגם כל צרכה.

ובמסכת סופרים פרק א:

מעשה בחמשה זקנים שכתבו לתלמי המלך את התורה יונית והיה היום קשה לישראל כיום שנעשה העגל שלא היתה התורה יכולה להתרגם כל צרכה.

שוב מעש' בתלמי המלך שכנס שבעי' ושנים זקני' והושיבם בשבעים ושנים בתים ולא גלה להם על מה כנסם נכנס לכל אחד ואחד מהם אמר להם כתבו לי תורת משה רבכם, נתן המקום עצה בלב כל אחד ואחד והסכימו דעתן לדעת אחת וכתבו לו תורה בפני עצמה ושלשה עשר דבר שינו בה ואלו הן..

מכאן משמע שהיו שני מקרים שונים, בלקוטי שיחות חלק כ"ד שיחה ראשונה הערה 73 מביא 3 דעות מהמפרשים על כך.

בתחילה היו חמישה ולא הצליחו לתרגם והביאו שוב חכמים, או שמדובר בשני מלכי תלמי שונים או שלהיפך, קודם היה תרגום השבעים ולאחריו תרגום החמישה.

השינויים שנעשו

ובגמרא מסכת מגילה מביאים חמישה עשר שינויים (ובשמות רבה מביאים שהיו 18 שינויים וראה לקוטי שיחות שם הערה 36), ומובא כאן בשילוב ביאור רש"י:

א"ר יהודה אף כשהתירו רבותינו יונית לא התירו אלא בספר תורה ומשום מעשה דתלמי המלך, דתניא מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים, והכניסן בשבעים ושנים בתים ולא גילה להם על מה כינסן, ונכנס אצל כל אחד ואחד ואמר להם כתבו לי תורת משה רבכם. נתן הקב"ה בלב כל אחד ואחד עצה, והסכימו כולן לדעת אחת וכתבו לו:

במקום בראשית ברא אלוקים כתבו: אלהים ברא בראשית - את השמים שלא יאמר בראשית שם הוא ושתי רשויות הן וראשון ברא את השני:

במקום נעשה אדם בצלמנו ובדמותנו כתבו: אעשה אדם בצלם ובדמות - שמכאן פקרו האומרים שתי רשויות הן דכתיב נעשה אדם.

במקום ויכל אלוקים ביום השביעי כתבו: ויכל ביום הששי וישבות ביום השביעי - שלא יאמר אם כן עשה מלאכה בשבת דהא כתיב ויכל ביום השביעי והוא לא יקבל עליו מדרש חכמים שדרשו בו מה היה העולם חסר מנוחה באתה שבת באתה מנוחה וזהו גמרו:

זכר ונקבה בראו ולא כתבו בראם - דמשמע שני גופין ברא כל אחד זכר ונקבה שני פרצופין לכן כתבו בראו שכך נברא אדם בשני פרצופים:

במקום הבה נרדה ונבלה כתבו: הבה ארדה ואבלה שם שפתם – מאותה הסיבה של נעשה אדם.

במקום ותצחק שרה בקרבה כתבו: ותצחק שרה בקרוביה - שלא יאמר על אברהם לא הקפיד דכתיב ויצחק ועל שרה הקפיד לפיכך כתבו בקרוביה לומר אברהם בלבו והיא אמרה בקרוביה:

במקום וברצונם עקרו שור כתבו: כי באפם הרגו שור וברצונם עקרו אבוס - שלא יאמר רצחנים היו אבותיכם שהרי אביהם מעיד עליהם שהם הרגו איש לכך כתבו שור שלא היו חשובין בעיניו אלא כבהמות ולא הקפיד על הבהמות:

במקום וירכיבם על החמור כתבו: ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על נושא בני אדם - דמשמע גמל שלא יאמר משה רבכם לא היה לו סוס או גמל:

במקום אשר ישבו במצרים כתבו: ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ובשאר ארצות ארבע מאות שנה - שלא יאמר שקר כתוב בתורה שהרי קהת מיורדי מצרים היה וכשאתה מונה שנותיו של קהת ושנותיו של עמרם ושנותיו של משה כולן אין מגיעות לד' מאות שנה כל שכן שהרבה משנות הבנים נבלעין בתוך שנות האבות אלא שמנה הכתוב מיום שנגזרה גזירת גלות מצרים בין הבתרים ומשם עד שנולד יצחק שלשים שנה ומשנולד יצחק עד שיצאו ישראל ממצרים ארבע מאות שנה צא מהם ששים של יצחק ומאה ול' שחיה יעקב כשבא למצרים נשארו מאתים ועשר וכן היתה הגזרה כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם (בראשית טו) ולא נאמר במצרים אלא בארץ לא להם וכשנולד יצחק היה אברהם גר בארץ פלשתים ומאז עד שיצאו ממצרים נמצא יצחק וזרעו שהן זרעו של אברהם גרים ושלשים של קודם לכן לא נמנו בגזרה דהא זרעך כתיב:

במקום וישלח את נערי כתבו: וישלח את זאטוטי בני ישראל - לשון חשיבות אבל נערי לשון קטנות ויאמר גרועים שלכם שלחתם לקבל פני שכינה:

במקום ואל אצילי כתבו: ואל זאטוטי בני ישראל לא שלח ידו - באותה פרשה עצמה ולפי שכתבו זאטוטי תחילה חזרו וכתבום כשמם הראשון ולא כתבו ואל אצילי בני ישראל

במקום לא חמור אחד כתבו: לא חמד אחד מהם נשאתי - שלא יאמר חמור לא לקח אבל חפץ אחר לקח:

במקום אשר חלק ה' אלוקיך אותם לכל העמים, הוסיפו: אשר חלק ה' אלהיך אתם להאיר לכל העמים - שאם לא כן יאמר בן נח מותר בע"ז. לגבי המאורות בשמים.

במקום אשר לא ציויתי הוסיפו: וילך ויעבוד אלהים אחרים אשר לא צויתי לעובדם - שאם לא כתבו לעובדם משמע אשר לא צויתי שיהיו ויאמר א"כ אלהות הן שעל כורחו נבראו. כלומר שיאמר שהעבודה זרה נברא על כורחו של הקב"ה חלילה ולכן זה נחשב לעוד מציאות.

וכתבו לו את צעירת הרגלים ולא כתבו לו את הארנבת מפני שאשתו של תלמי ארנבת שמה (ביונית) שלא יאמר שחקו בי היהודים והטילו שם אשתי בתורה.

ביאורי הרבי

בלקוטי שיחות חלק כ"ד בתחילתו ביאר הרבי שיחה שלימה על תרגום התורה על ידי הזקנים, שלכאורה קשה: הרי מצינו בחומש דברים שמשה תרגם את התורה באר היטב, ומפרשים חז"ל והובא ברש"י על התורה: בשבעים לשון, כלומר שזה עניין חיובי וטוב, ומדוע כאן זה קשה כיום שנעשה בו העגל?

וכן מדוע נאמר שהתורה לא יכולה להתרגם כל צרכה, והרי היא תורגמה ובהצלחה על ידי משה?

ובפרט שהגמרא משבחת לשון יונית, ובירושלמי נאמר שרק בלשון יונית ניתן לתרגם התורה כדבעי, וא"כ מדוע זה קשה כיום שנעשה בו העגל?

ומבאר הרבי, ראשית מצינו מקום נוסף שנאמר בו הלשון "קשה כיום שנעשה בו העגל", במסכת שבת דף יז, על מקרה שנמנו תלמידי בית שמאי יותר מתלמידי בית הלל, והלל היה כפוף ויושב לפני שמאי כאחד מן התלמידים, והיה קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל. ומדוע גם שם נאמר לשון קשה זו?

אלא שיש לדייק, לא נאמר כחטא העגל אלא כיום שנעשה בו העגל, בתורה מפורש שהיו שני ימים נפרדים, היום שבו נעשה העגל ולמחרתו הוא היום שבו עבדו וחטאו בעגל. והקושי הוא כיום שנעשה, כי אף שביום הזה לא חטאו בפועל, מכל מקום ביום הזה ניתנה היכולת והאפשרות לחטוא בעגל.

כך גם לגבי תרגום ליונית, הפגם הוא לא בעצם התרגום אלא היכולת והאפשרות לפגם שיצא בעתיד מתרגום זה, כאשר גוי, תלמי המלך, ילמד את התורה בגלל תרגומה, הוא עלול להבין בתורה היפך הכוונה, ולכן לא יכלו לתרגם כל צרכה והיו צריכים לעשות שינויים.

ולכן זה קשה כיום שנעשה בו העגל, כמו שמעשיית העגל יצאה למחרתו תקלה, כך מהתרגום יכל לצאת תקלה. ועד"ז גם בסיפור עם הלל ושמאי שקשה כיום שנעשה בו העגל, שמזה שהלל ישב שפוף יכל לצאת בעתיד תקלה שיפסקו כמו בית שמאי, הפוך מכללי ההלכה שנפסקה כבית הלל.

ובביאור עמוק יותר מבאר הרבי: עיקר התקלה בעשיית העגל זה שעם ישראל סברו בטעות והכירו במציאות נפרדת מאלוקים רח"ל. וזה הקושי גם בתרגום התורה, שיכול לצאת תקלה מהתרגום וילמדו את בראשית ברא אלוקים כאילו יש שני רשויות, ולבוא מזה להכרה במציאות נפרדת רח"ל, ולכן היו צריכים לשנות.

אך בתרגום על ידי משה לא שייכת טעות זו, כי משה רבינו עשה זאת בציווי של ה', וביחד עם התורה במקורה בלשון הקודש, ולכן לא יתכן שתצמח משם טעות, כי חשו בקדושתה. וגם בפשטות אפשר לומר, שמשה רק פירש בשבעים לשון ולא תרגם מילולי ולכן אין מקום לטעויות. אך כשהתרגום נעשה בהוראת תלמי ולא עקב ציווי ה', יכול לעשות מכך טעות.

אך בפועל, עקב השינויים שנעשו, לא נעשתה הטעות, אלא אדרבה נקבעה ההלכה שהשפה היחידה שניתן לכתוב בה ספרי תורה מלבד לשון הקודש היא יונית, וכשר לקרוא בהם. וזה הפשט בירושלמי, שניתן לכתוב רק יונית – לאחר ההעתקה והתרגום, השינויים שנעשו בפועל הביאו את האפשרות לתרגום ביונית.

וכיום, לאחר הבירור ולא שייך מקום לטעות, ההוראה היא לתרגם את התורה בקדושה ולהפיץ מעיינות התורה והחסידות בכל הלשונות ועל ידי זה מקרבים את הגאולה.

ביאורים נוספים

בלקוטי שיחות חלק ט"ו בתחילתו ביאר הרבי את השינוי של בראשית ברא אלוקים, שלכאורה הרי ידוע שהתורה בכוונה מתחילה באות ב' ומצינו בחז"ל שלושה טעמים לזה, והטעם הפנימי המשותף לכולם הוא לדעת שהתורה היא ב, עניין שני שבא לאחר העניין הראשון והוא התקשרות לנותן התורה, לתורה שלמעלה מהבנה והשגה.

ועל ידי התורה מתקשרים לה' ורק לאחר מכן באים לעניין השני בתורה שהוא הבנה והשגה.

ומדוע לא התחילו את התורה באות ב' לתלמי המלך?

אלא שכל זה שייך רק בבני ישראל, אבל בגויים אין להם האפשרות ללמוד התורה בכדי להתקשר לתורה שלמעלה מהבנה והשגה, אלא רק בכדי לדעת את המעשה אשר יעשון. לכן בתורה כפי שהם למדים אותה, התורה היא א, היא אכן הראשונה כי אצלם יש רק הבנה והשגה ללא התקשרות עליונה יותר.

ובשיחת זאת חנוכה תשמ"א ביאר הרבי שמטרת היוונים לפני נס חנוכה, הייתה לטמא את החכמה שבנפש היהודי, להשכיחם תורתך ולתת חכמת יון, ולכן טימאו את השמנים שבהיכל, שמן עניינו חכמה ורצו לטמא החכמה שבהיכל, להביא את חכמת הגוים במקום חכמת התורה.

ומשום כך מצינו רק אצל מלך יווני הרצון לתרגם את התורה לשפה שלו, כי מלכות יון עניינה חכמת יון ורצונם היה לטמא את חכמת התורה על ידי חכמת הלעומת זה.

וראה המשך השיחה מטרת התרגום על ידי משה רבינו בשבעים לשון בלקוטי שיחות שם ובלקוטי שיחות חלק ל"ו שיחה לראש חודש שבט.

[1] וראה במקור השיחה דלקמן הכוונה בכך.

  continue reading

97 פרקים

Artwork
iconשתפו
 

סדרה בארכיון ("עדכון לא פעיל" status)

When? This feed was archived on January 26, 2023 05:30 (1y ago). Last successful fetch was on November 21, 2022 12:17 (1+ y ago)

Why? עדכון לא פעיל status. השרתים שלנו לא הצליחו לאחזר פודקאסט חוקי לזמן ממושך.

What now? You might be able to find a more up-to-date version using the search function. This series will no longer be checked for updates. If you believe this to be in error, please check if the publisher's feed link below is valid and contact support to request the feed be restored or if you have any other concerns about this.

Manage episode 290144995 series 2912269
תוכן מסופק על ידי hatanaimvemishnatam. כל תוכן הפודקאסטים כולל פרקים, גרפיקה ותיאורי פודקאסטים מועלים ומסופקים ישירות על ידי hatanaimvemishnatam או שותף פלטפורמת הפודקאסט שלו. אם אתה מאמין שמישהו משתמש ביצירה שלך המוגנת בזכויות יוצרים ללא רשותך, אתה יכול לעקוב אחר התהליך המתואר כאן https://he.player.fm/legal.

ב"ה

פרק ס. תרגום השבעים

פרק השלמה לתחילת תקופת התנאים הקדמונים, בימי התנא אנטגינוס איש סוכו, בית המקדש השני.

ביום ח' בטבת, תשעים וחמש שנה לפני נס חנוכה, קרה מקרה שנחשב כיום שנעשה בו העגל, והוא תרגום התורה ליונית על ידי שבעים הזקנים.

לאחר מות אלכסנדר מוקדון ממלכת יון הגדולה התחלקה לשלוש ממלכות, האחת מהם במצרים על ידי המלך תלמי. מצרים הייתה ממלכה יונית מבוססת ובירתה הייתה אלכסנדריה. מהמלך תלמי החלה שושלת מלכים שנשאו את השם תלמי.

אחד ממלכים אלו, קרא לזקני ישראל, (המכונים זקנים או במדרשים בשם חכמים, או רבותינו, ראה לקוטי שיחות חלק כ"ד הערה 6) והורה להם לתרגם את התורה לשבעים לשון.

זה קרה ביום ח בטבת כמו שמסופר במגילת תענית פרק יג: בשמונה בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך והחשך בא לעולם שלשה ימים. וזה הובא בשולחן ערוך אורח חיים סימן תקפ כאחד מהימים "שאירעו בהם צרות לאבותינו וראוי להתענות בהם".

ובסליחות לעשרה בטבת אומרים שזה אחד משלושת הסיבות שאנו מתענים ביום צום עשרה בטבת, (ובפרט שהעולם חשך לשלושה ימים עד ליום עשרה בטבת).

סיפור התרגום

מסופר במסכת ספר תורה פרק א:

שבעים זקנים כתבו התורה לתלמי המלך כתיבה[1] יונית והיה אותו היום קשה לישראל כיום שעשו את העגל, שלא היתה תורה יכולה להתרגם כל צרכה.

ובמסכת סופרים פרק א:

מעשה בחמשה זקנים שכתבו לתלמי המלך את התורה יונית והיה היום קשה לישראל כיום שנעשה העגל שלא היתה התורה יכולה להתרגם כל צרכה.

שוב מעש' בתלמי המלך שכנס שבעי' ושנים זקני' והושיבם בשבעים ושנים בתים ולא גלה להם על מה כנסם נכנס לכל אחד ואחד מהם אמר להם כתבו לי תורת משה רבכם, נתן המקום עצה בלב כל אחד ואחד והסכימו דעתן לדעת אחת וכתבו לו תורה בפני עצמה ושלשה עשר דבר שינו בה ואלו הן..

מכאן משמע שהיו שני מקרים שונים, בלקוטי שיחות חלק כ"ד שיחה ראשונה הערה 73 מביא 3 דעות מהמפרשים על כך.

בתחילה היו חמישה ולא הצליחו לתרגם והביאו שוב חכמים, או שמדובר בשני מלכי תלמי שונים או שלהיפך, קודם היה תרגום השבעים ולאחריו תרגום החמישה.

השינויים שנעשו

ובגמרא מסכת מגילה מביאים חמישה עשר שינויים (ובשמות רבה מביאים שהיו 18 שינויים וראה לקוטי שיחות שם הערה 36), ומובא כאן בשילוב ביאור רש"י:

א"ר יהודה אף כשהתירו רבותינו יונית לא התירו אלא בספר תורה ומשום מעשה דתלמי המלך, דתניא מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים, והכניסן בשבעים ושנים בתים ולא גילה להם על מה כינסן, ונכנס אצל כל אחד ואחד ואמר להם כתבו לי תורת משה רבכם. נתן הקב"ה בלב כל אחד ואחד עצה, והסכימו כולן לדעת אחת וכתבו לו:

במקום בראשית ברא אלוקים כתבו: אלהים ברא בראשית - את השמים שלא יאמר בראשית שם הוא ושתי רשויות הן וראשון ברא את השני:

במקום נעשה אדם בצלמנו ובדמותנו כתבו: אעשה אדם בצלם ובדמות - שמכאן פקרו האומרים שתי רשויות הן דכתיב נעשה אדם.

במקום ויכל אלוקים ביום השביעי כתבו: ויכל ביום הששי וישבות ביום השביעי - שלא יאמר אם כן עשה מלאכה בשבת דהא כתיב ויכל ביום השביעי והוא לא יקבל עליו מדרש חכמים שדרשו בו מה היה העולם חסר מנוחה באתה שבת באתה מנוחה וזהו גמרו:

זכר ונקבה בראו ולא כתבו בראם - דמשמע שני גופין ברא כל אחד זכר ונקבה שני פרצופין לכן כתבו בראו שכך נברא אדם בשני פרצופים:

במקום הבה נרדה ונבלה כתבו: הבה ארדה ואבלה שם שפתם – מאותה הסיבה של נעשה אדם.

במקום ותצחק שרה בקרבה כתבו: ותצחק שרה בקרוביה - שלא יאמר על אברהם לא הקפיד דכתיב ויצחק ועל שרה הקפיד לפיכך כתבו בקרוביה לומר אברהם בלבו והיא אמרה בקרוביה:

במקום וברצונם עקרו שור כתבו: כי באפם הרגו שור וברצונם עקרו אבוס - שלא יאמר רצחנים היו אבותיכם שהרי אביהם מעיד עליהם שהם הרגו איש לכך כתבו שור שלא היו חשובין בעיניו אלא כבהמות ולא הקפיד על הבהמות:

במקום וירכיבם על החמור כתבו: ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על נושא בני אדם - דמשמע גמל שלא יאמר משה רבכם לא היה לו סוס או גמל:

במקום אשר ישבו במצרים כתבו: ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ובשאר ארצות ארבע מאות שנה - שלא יאמר שקר כתוב בתורה שהרי קהת מיורדי מצרים היה וכשאתה מונה שנותיו של קהת ושנותיו של עמרם ושנותיו של משה כולן אין מגיעות לד' מאות שנה כל שכן שהרבה משנות הבנים נבלעין בתוך שנות האבות אלא שמנה הכתוב מיום שנגזרה גזירת גלות מצרים בין הבתרים ומשם עד שנולד יצחק שלשים שנה ומשנולד יצחק עד שיצאו ישראל ממצרים ארבע מאות שנה צא מהם ששים של יצחק ומאה ול' שחיה יעקב כשבא למצרים נשארו מאתים ועשר וכן היתה הגזרה כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם (בראשית טו) ולא נאמר במצרים אלא בארץ לא להם וכשנולד יצחק היה אברהם גר בארץ פלשתים ומאז עד שיצאו ממצרים נמצא יצחק וזרעו שהן זרעו של אברהם גרים ושלשים של קודם לכן לא נמנו בגזרה דהא זרעך כתיב:

במקום וישלח את נערי כתבו: וישלח את זאטוטי בני ישראל - לשון חשיבות אבל נערי לשון קטנות ויאמר גרועים שלכם שלחתם לקבל פני שכינה:

במקום ואל אצילי כתבו: ואל זאטוטי בני ישראל לא שלח ידו - באותה פרשה עצמה ולפי שכתבו זאטוטי תחילה חזרו וכתבום כשמם הראשון ולא כתבו ואל אצילי בני ישראל

במקום לא חמור אחד כתבו: לא חמד אחד מהם נשאתי - שלא יאמר חמור לא לקח אבל חפץ אחר לקח:

במקום אשר חלק ה' אלוקיך אותם לכל העמים, הוסיפו: אשר חלק ה' אלהיך אתם להאיר לכל העמים - שאם לא כן יאמר בן נח מותר בע"ז. לגבי המאורות בשמים.

במקום אשר לא ציויתי הוסיפו: וילך ויעבוד אלהים אחרים אשר לא צויתי לעובדם - שאם לא כתבו לעובדם משמע אשר לא צויתי שיהיו ויאמר א"כ אלהות הן שעל כורחו נבראו. כלומר שיאמר שהעבודה זרה נברא על כורחו של הקב"ה חלילה ולכן זה נחשב לעוד מציאות.

וכתבו לו את צעירת הרגלים ולא כתבו לו את הארנבת מפני שאשתו של תלמי ארנבת שמה (ביונית) שלא יאמר שחקו בי היהודים והטילו שם אשתי בתורה.

ביאורי הרבי

בלקוטי שיחות חלק כ"ד בתחילתו ביאר הרבי שיחה שלימה על תרגום התורה על ידי הזקנים, שלכאורה קשה: הרי מצינו בחומש דברים שמשה תרגם את התורה באר היטב, ומפרשים חז"ל והובא ברש"י על התורה: בשבעים לשון, כלומר שזה עניין חיובי וטוב, ומדוע כאן זה קשה כיום שנעשה בו העגל?

וכן מדוע נאמר שהתורה לא יכולה להתרגם כל צרכה, והרי היא תורגמה ובהצלחה על ידי משה?

ובפרט שהגמרא משבחת לשון יונית, ובירושלמי נאמר שרק בלשון יונית ניתן לתרגם התורה כדבעי, וא"כ מדוע זה קשה כיום שנעשה בו העגל?

ומבאר הרבי, ראשית מצינו מקום נוסף שנאמר בו הלשון "קשה כיום שנעשה בו העגל", במסכת שבת דף יז, על מקרה שנמנו תלמידי בית שמאי יותר מתלמידי בית הלל, והלל היה כפוף ויושב לפני שמאי כאחד מן התלמידים, והיה קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל. ומדוע גם שם נאמר לשון קשה זו?

אלא שיש לדייק, לא נאמר כחטא העגל אלא כיום שנעשה בו העגל, בתורה מפורש שהיו שני ימים נפרדים, היום שבו נעשה העגל ולמחרתו הוא היום שבו עבדו וחטאו בעגל. והקושי הוא כיום שנעשה, כי אף שביום הזה לא חטאו בפועל, מכל מקום ביום הזה ניתנה היכולת והאפשרות לחטוא בעגל.

כך גם לגבי תרגום ליונית, הפגם הוא לא בעצם התרגום אלא היכולת והאפשרות לפגם שיצא בעתיד מתרגום זה, כאשר גוי, תלמי המלך, ילמד את התורה בגלל תרגומה, הוא עלול להבין בתורה היפך הכוונה, ולכן לא יכלו לתרגם כל צרכה והיו צריכים לעשות שינויים.

ולכן זה קשה כיום שנעשה בו העגל, כמו שמעשיית העגל יצאה למחרתו תקלה, כך מהתרגום יכל לצאת תקלה. ועד"ז גם בסיפור עם הלל ושמאי שקשה כיום שנעשה בו העגל, שמזה שהלל ישב שפוף יכל לצאת בעתיד תקלה שיפסקו כמו בית שמאי, הפוך מכללי ההלכה שנפסקה כבית הלל.

ובביאור עמוק יותר מבאר הרבי: עיקר התקלה בעשיית העגל זה שעם ישראל סברו בטעות והכירו במציאות נפרדת מאלוקים רח"ל. וזה הקושי גם בתרגום התורה, שיכול לצאת תקלה מהתרגום וילמדו את בראשית ברא אלוקים כאילו יש שני רשויות, ולבוא מזה להכרה במציאות נפרדת רח"ל, ולכן היו צריכים לשנות.

אך בתרגום על ידי משה לא שייכת טעות זו, כי משה רבינו עשה זאת בציווי של ה', וביחד עם התורה במקורה בלשון הקודש, ולכן לא יתכן שתצמח משם טעות, כי חשו בקדושתה. וגם בפשטות אפשר לומר, שמשה רק פירש בשבעים לשון ולא תרגם מילולי ולכן אין מקום לטעויות. אך כשהתרגום נעשה בהוראת תלמי ולא עקב ציווי ה', יכול לעשות מכך טעות.

אך בפועל, עקב השינויים שנעשו, לא נעשתה הטעות, אלא אדרבה נקבעה ההלכה שהשפה היחידה שניתן לכתוב בה ספרי תורה מלבד לשון הקודש היא יונית, וכשר לקרוא בהם. וזה הפשט בירושלמי, שניתן לכתוב רק יונית – לאחר ההעתקה והתרגום, השינויים שנעשו בפועל הביאו את האפשרות לתרגום ביונית.

וכיום, לאחר הבירור ולא שייך מקום לטעות, ההוראה היא לתרגם את התורה בקדושה ולהפיץ מעיינות התורה והחסידות בכל הלשונות ועל ידי זה מקרבים את הגאולה.

ביאורים נוספים

בלקוטי שיחות חלק ט"ו בתחילתו ביאר הרבי את השינוי של בראשית ברא אלוקים, שלכאורה הרי ידוע שהתורה בכוונה מתחילה באות ב' ומצינו בחז"ל שלושה טעמים לזה, והטעם הפנימי המשותף לכולם הוא לדעת שהתורה היא ב, עניין שני שבא לאחר העניין הראשון והוא התקשרות לנותן התורה, לתורה שלמעלה מהבנה והשגה.

ועל ידי התורה מתקשרים לה' ורק לאחר מכן באים לעניין השני בתורה שהוא הבנה והשגה.

ומדוע לא התחילו את התורה באות ב' לתלמי המלך?

אלא שכל זה שייך רק בבני ישראל, אבל בגויים אין להם האפשרות ללמוד התורה בכדי להתקשר לתורה שלמעלה מהבנה והשגה, אלא רק בכדי לדעת את המעשה אשר יעשון. לכן בתורה כפי שהם למדים אותה, התורה היא א, היא אכן הראשונה כי אצלם יש רק הבנה והשגה ללא התקשרות עליונה יותר.

ובשיחת זאת חנוכה תשמ"א ביאר הרבי שמטרת היוונים לפני נס חנוכה, הייתה לטמא את החכמה שבנפש היהודי, להשכיחם תורתך ולתת חכמת יון, ולכן טימאו את השמנים שבהיכל, שמן עניינו חכמה ורצו לטמא החכמה שבהיכל, להביא את חכמת הגוים במקום חכמת התורה.

ומשום כך מצינו רק אצל מלך יווני הרצון לתרגם את התורה לשפה שלו, כי מלכות יון עניינה חכמת יון ורצונם היה לטמא את חכמת התורה על ידי חכמת הלעומת זה.

וראה המשך השיחה מטרת התרגום על ידי משה רבינו בשבעים לשון בלקוטי שיחות שם ובלקוטי שיחות חלק ל"ו שיחה לראש חודש שבט.

[1] וראה במקור השיחה דלקמן הכוונה בכך.

  continue reading

97 פרקים

כל הפרקים

×
 
Loading …

ברוכים הבאים אל Player FM!

Player FM סורק את האינטרנט עבור פודקאסטים באיכות גבוהה בשבילכם כדי שתהנו מהם כרגע. זה יישום הפודקאסט הטוב ביותר והוא עובד על אנדרואיד, iPhone ואינטרנט. הירשמו לסנכרון מנויים במכשירים שונים.

 

מדריך עזר מהיר