פרק שישים ושבע. סיפורים מרתקים על רבן גמליאל וחבריו

תולדות התנאים ומשנתם

ב"ה

פרק ס"ז. רבן גמליאל וחבריו

בפרקים הקודמים למדנו על רבן גמליאל, תולדות חייו ונשיאותו בסנהדרין. בפרק הנוכחי נתמקד על רבן גמליאל וחבריו, בעיקר בהקשר נסיעות שערכו לגולה. ובפרק הבא על קשריו עם קיסר רומא, והשאלות שקיבל מגדולי רומי.

נסיעותיו לגולה

רבן גמליאל היה נשיא ישראל בתקופה שבין שתי החורבנות, בין חורבן בית המקדש השני שאירע על ידי טיטוס לבין חורבן הישוב היהודי ביהודה שאירע על ידי אנדריאנוס שחיק טמיא.

באותם שנים, השלטון בארץ היה שלטון רומאי, ולצורך כך הוצרכו חכמי ישראל לנסוע פעמים רבות לרומי, בכדי לבטל גזירות או בכדי לפעול עניינים למען יהודי ארץ ישראל.

וכמסופר במדרש רבה דברים ב:

שַׁבְתָּ עַד ה' אלוקיך" (דברים, ד', ל') - אין לך דבר גדול מן התשובה.

מעשה שהיו רבותינו ברומי, רבי אליעזר בן הורקנוס; ורבי יהושע ורבן גמליאל.

וגזרו סנקליטין (חברי הסנאט) של מלך לומר: "מכאן ועד ל' יום, לא יהיה בכל העולם יהודי". והיה בסנקליטין של מלך [סנאטור אחד שהיה] ירא שמים.

בא אצל רבן גמליאל וגילה לו את הדבר, והיו רבותינו מצטערים הרבה. אמר להם אותו ירא שמים: "אל תצטערו, מכאן ועד שלשים יום, אלוקיהם של יהודים עומד להם."

בסוף כ"ה ימים גילה לאשתו את הדבר. אמרה לו: "והרי שלמו!" אמר לה: "עוד חמשה ימים."

והייתה אשתו צַדֶּקֶת ממנו, [ו]אמרה לו: "אין לך טבעת?! מוץ אותה, ומוֹת - תתאבד! וסנקליטין בטל עליך ל' ימים אחרים, והגזירה עוברת."

והיה להם מנהג, שאם גוזרים גזירה ואחד מהם מת, הם מבטלים את הגזירה. שמע לה, ומץ את טבעתו, ומת.

שמעו רבותינו ועלו אצל אשתו להראות לה פנים. אמרו רבותינו זה לזה: "חבל לספינה שהלכה לה, ולא נתנה המכס!", כלומר הצדיק הזה לא מל וחבל.

אמרה להן אשתו: "יודעת אני מה אתם אומרים. חייכם, לא עברה הספינה עד שנתנה מכס שלה."

מיד נכנסה לתוך הקיטון והוציאה להן קופסה, שהייתה ברית מילה בתוכה, וסמרטוטים מלאים דם נתונים עליה.

וקראו עליו רבותינו המקרא הזה: "נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ, עַם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, כִּי לֵאלֹהִים מָגִנֵּי אֶרֶץ, מְאֹד נַעֲלָה" (תהילים, מ"ז, י').

נסיעותיו לרומי עשו לו צער, כמסופר בסוף מסכת מכות:

וכבר היה רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך ושמעו קול המונה של רומי מפלטה [ברחוק] מאה ועשרים מיל והתחילו בוכין ורבי עקיבא משחק. אמרו לו מפני מה אתה משחק? אמר להם ואתם מפני מה אתם בוכים? אמרו לו הללו כושיים שמשתחוים לעצבים ומקטרים לעבודת כוכבים יושבין בטח והשקט, ואנו בית הדום רגלי אלהינו שרוף באש ולא נבכה? אמר להן לכך אני מצחק, ומה לעוברי רצונו כך לעושי רצונו על אחת כמה וכמה. שוב פעם אחת היו עולין לירושלים.. עד שאמרו עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו.

סיפור מיוחד זה התבאר בשיחות הרבי בהרחבה ונלמד אותו בפרקים על רבי עקיבא בעזרת ה'.

ובגמרא ירושלמי סנהדרין פרק ז הלכה יג מסופר סיפור מיוחד שהביא ללידה של רבי יהודה בן בתירא:

מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבן גמליאל שנסעו לרומי עלו למקום אחד ומצאו תינוקות עושים ערמות של אבנים ואומרים ככה בני ארץ ישראל עושים ואומרים זה יהיה תרומה וזה יהיה מעשר.

אמרו מסתבר שיש כאן יהודים, עלו למקום אחד והתקבלו בבית אחד, ישבו לאכול והיה כל תבשיל שהעלו לפניהם, אם לא היו מעלים אותו (קודם לכן) לחדר קטן לא היו מעלים אותו לפניהם וחששו אולי הם אוכלים זבחי מתים.

אמרו לו מה עיסקך שכל תבשיל שאתה מביא לפנינו אם אין אתה מעלה לזה החדר הקטן אין אתה מביא לפנינו. אמר להם אבא אחד גבר זקן יש לי וגזר על נפשו שלא יצא מהחדר הזה כלום עד שיראה לחכמי ישראל.

אמרו לו עלה, ותגיד לו צא לכאן אלינו שאנחנו כאן. יצא אליהם אמרו לו מה עיסקך? אמר להם התפללו על בני שאינו מוליד.

אמר רבי אליעזר לרבי יהושע, מה יהושע בן חנניה. תראה מה אתה עושה. אמר להם. הביאו לי זרע של פשתן. הביאו לו זרע של פשתן. נראה לו זורע אותו על גבי צלחת של אבן. נראה לו משקה אותו נראה לו צומח נראה לו תולש אותו עד שאעלה אישה אחת בצמה (הקלועה ב)שערה. אמר לה שחררי מה שעשית אמרה לו אינני משחררו אמר לה אם לא אני מפרסם עליך. אמרה לו אינני יכולה שהם (קשרי הכישוף) מושלכים בים.

וגזר יהושע על שר הים ופלט אותם. והתפלל עליו וזכה להקים (להוליד) את רבי יהודה בן בתירה. אמרו אילו לא עלינו לכאן אלא להעמיד הצדיק הזה דיינו.

עדות נוספת על נסיעתם לרומי, במדרש רבה בראשית כ, שאלה ששאלו אותו ברומי והוא העביר את השאלה לרבי יהושע בן חנניה:

כיון שעלו הזקנים לרומי שאלו את ר"ג א"ל לכמה הנחש מוליד, ולא יכול להשיבן, ונתכרכמו פניו, פגע בו ר' יהושע ופניו חולנית, א"ל למה פניך חולנית, א"ל שאלה אחת נשאלתי ולא יכולתי להשיבה, א"ל מה היא, א"ל לכמה נחש מוליד, א"ל לשבעה שנים.

בפרק הבא, נלמד בעזרת ה' על שאלות ותשובות שהיו לרבן גמליאל עם קיסר רומא וגדולי השלטון שם.

גם לסוריא מצינו שהוא נסע, בכדי לקחת רשות לעניין מסויים מהשלטון הרומאי, כמו שכתוב במשנה מסכת עדיות פרק ז משנה ז:

מעשה ברבן גמליאל שהלך ליטול רשות מהגמון בסוריא.

נסיעות בספינה

במקורות חז"ל מצינו עוד כמה פעמים אזכורים על נסיעותיו של רבן גמליאל וחבריו לחו"ל:

על נסיעתו בספינה מצינו בכמה מקורות, ולדוגמא בקידושין כו, על מקרה שרבן גמליאל שכח לתת רשות לתרום ולעשר את תבואותיו ועשה זאת בספינה על ידי הקנאת שטח בשכירות.

תא שמע מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באים בספינה, אמר להן רבן גמליאל לזקנים, עישור שאני עתיד למוד נתון לו ליהושע ומקומו מושכר לו, ועישור אחר שאני עתיד למוד נתון לו לעקיבא בן יוסף כדי שיזכה בו לעניים ומקומו מושכר לו.

ובסוכה דף מא:

ומעשה ברבן גמליאל ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא שהיו באין בספינה ולא היה לולב אלא לרבן גמליאל בלבד שלקחו באלף זוז, נטלו רבן גמליאל ויצא בו, ונתנו לרבי יהושע במתנה, נטלו רבי יהושע ויצא בו ונתנו לרבי אלעזר בן עזריה במתנה, נטלו רבי אלעזר בן עזריה ויצא בו ונתנו במתנה לרבי עקיבא, נטלו רבי עקיבא ויצא בו והחזירו לרבן גמליאל. (בפרק סט בעזרת ה' נלמד עוד על סיפור זה).

ובהוריות דף י:

רבן גמליאל ורבי יהושע הלכו יחד בספינה, לרבן גמליאל היה לחם ולרבי יהושע היה לחם וסולת, נגמר הלחם של רבן גמליאל, סמך על הסולת של רבי יהושע, שאל רבן גמליאל את רבי יהושע, וכי ידעת שיהיה עיכוב כל כך שהבאת סולת?

אמר לו, כוכב אחד לשבעים שנה עולה ומתעה את הספנים ואמרתי שמא יעלה ויתעה אותנו.

אמר לו רבן גמליאל, כל כך (חכמה) בידך ואתה עולה בספינה (בשביל פרנסה בחו"ל)?

אמר לו עד שאתה תמה עלי, תמה על שני תלמידים שיש לך ביבשה, רבי אלעזר חסמא ורבי יוחנן בן גודגדא שיודעין לשער כמה טפות יש בים ואין להם פת לאכול ולא בגד ללבוש. נתן דעתו להושיבם בראש כשעלה שלח להם ולא באו, חזר ושלח ובאו אמר להם, כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם – עבדות אני נותן לכם!

ובמסכת יבמות דף קכא: אמר רבן גמליאל פעם אחת הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שנשברה והייתי מצטער על תלמיד חכם שבה, ומנו, רבי עקיבא, וכשעליתי ביבשה בא וישב ודן לפני בהלכה, אמרתי לו בני מי העלך, אמר לי דף של ספינה נזדמן לי וכל גל וגל שבא עלי נענעתי לו ראשי, מכאן אמרו חכמים, אם יבואו רשעים על אדם ינענע לו ראשו – ידחה מפני השעה ולא יתגרה בהן.

ולאחר שנידו את גיסו רבי אליעזר בן הורקנוס מהישיבה ביבנה, נסע רבן גמליאל בספינה וכמעט וטבע וכפי שמספרת הגמרא במסכת בבא מציעא דף נט:

ואף רבן גמליאל היה בא בספינה, עמד עליו נחשול לטבעו, אמר כמדומה לי שאין זה אלא בשביל ר"א בן הורקנוס, עמד על רגליו ואמר רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי אלא לכבודך שלא ירבו מחלוקות בישראל, נח הים מזעפו.

נסיעותיו ממקום למקום

במקורות חז"ל מוזכר פעמים רבות על רבן גמליאל שהיה נוסע ממקום למקום, וכמו שמצינו בתוספתא תרומות ב יג: מעשה בשביון ראש בית הכנסת של כזיב שלקח נכרי רבעי בסוריא ונתן לו דמיו ובא ושאל את רבן גמליאל שהיה עובר ממקום למקום ואמר לו המתן עד שנהיה בהלכה..

ומוזכר במשניות שהיה גם בכפר עותנאי שהייתה עיר הגבול בין ישראל לכותים, בין הגליל לשומרון, כמוזכר במסכת גיטין פרק א משנה ה:

מעשה שהביאו לפני רבן גמליאל לכפר עותנאי גט אשה והיו עדיו עדי כותים, והכשיר.

השלמה לסיפור

מקודם ראינו שרבן גמליאל בעקבות שיחה עם רבי יהושע בספינה מינה שני תלמידים לעבודה עם הציבור בישיבה. בספרי דברים טז מסופר המשך הסיפור, רבי יוחנן ורבי אלעזר לא היו מוכנים לשבת בראש וישבו עם כל התלמידים כרגיל, ודרך סיפור זה למדים גם על דרכו של רבן גמליאל עם תלמידים:

מעשה ברבי יוחנן בן נורי ור' אלעזר בן חסמא שהושיבו רבן גמליאל בישיבה ולא הרגישו בהם התלמידים, לעת ערב הלכו וישבו אצל התלמידים, כך היתה מידתו של רבן גמליאל כשהיה נכנס ואומר שאלו בידוע שאין שם קנתור, כשהיה נכנס ולא היה אומר שאלו בידוע שיש שם קנתור, נכנס ומצא את רבי יוחנן בן נורי ואת רבי אלעזר בן חסמא שישבו להם אצל התלמידים, אמר להם ר' יוחנן בן נורי ור' אלעזר בן חסמה הודעתם לציבור שאתם מבקשים לעשות שררות על הציבור, לשעבר הייתם ברשות עצמכם, מיכן ואילך הרי אתם עבדים ומשועבדים לציבור.

יחד עם חבריו בסנהדרין תיקן את ברכת המינים, קידש החודש ועיבר שנים. ועל זה בפרק סט, רבן גמליאל נשיא ישראל.

משנתו ומשנת חבריו

בלקוטי שיחות חלק כד בשיחה לחודש אלול, מבאר הרבי על שיטתו של רבן גמליאל, שחלק כמה פעמים עם חבריו ומחדש הרבי שאם נתבונן במחלוקות אלו נראה ששורש מחלוקתם משותף בשאלה מה מכריע, הכמות של הדבר או איכותו.

רבן גמליאל סבר שעיקרו של דבר זה איכותו, אבל חבריו סברו שעיקרו של דבר זה הכמות.

ולדוגמא ממסכת ראש השנה דף לג: לחכמים כל אחד ואחד צריך להתפלל, ולרבן גמליאל שליח הציבור מוציא את הרבים ידי חובתם. ובעניינינו: לחכמים הכמות עדיפה ולכן צריך שתהיה כמות גדולה של תפילות, אך לרבן גמליאל האיכות עדיפה, ולכן עדיף תפילה איכותית אחת של שליח ציבור.

וכן מצינו שחלקו לגבי גמילות חסדים, ולגבי תובע ונתבע, וכן בנוגע לסיפור על תלמידיו בבית המדרש, שרבן גמליאל הכניס רק כאלו שתוכם כברם – איכות התלמידים, אבל לחכמים עדיפה הכמות, ולכן פתחו השערים.

וזה נובע מאישיותם. רבן גמליאל הוא נשיא הסנהדרין, המעלה שלו זה איכותו, שהוא נשיא מעל כל העם. אך חכמים כוחם בכמותם, שהם חברי הסנהדרין, וכל אחד מהחכמים הוא אחד מהסנהדרין.