רעיון חסידי 4 - השמחה עבודה גדולה 😀 לומדים רעיון מתורתו של הרבי מלובביץ על השמחה התוועדויות תשמ"ה

זריקת חסידות הפודקאסט

על שמחה צריך לעבוד גם צדיקים
מהתוועדות הרבי מליובאוויטש:
השמחה - "עבודה גדולה"

א. לשון הרמב"ם הוא - "השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת הא-ל שצוה בה עבודה גדולה היא", ומסיים: "שנאמר והמלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה'".
הפירוש ד"עבודה" בלשון הקודש הוא – דבר קשה, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר אודות "עבודה גדולה", היינו, עבודה קשה ביותר.
וביחד עם זה, הרי המדובר אודות עניין של "שמחה" ו"אהבת הא-ל", היינו, ש"עבודה גדולה" זו (עבודה גדולה כפשוטה) נעשית מתוך שמחה וטוב לבב, עד לשמחה באופן של "מפזז ומכרכר", ומתוך "אהבת הא-ל", שאז ניכר גודל מעלתה וחשיבותה של עבודה זו – "עבודה גדולה" מבחינת מעלתה וחשיבותה.
'עבודה' – שינוי הטבע והרגילות

ב. ויש להוסיף בביאור מעלת השמחה שבקיום כל המצוות (ובדרך ממילא, ניתוסף גם במצוות שתוכנם הוא עניין השמחה) – על פי דיוק לשון הרמב"ם "עבודה גדולה היא":
הלשון "עבודה", ועל אחת כמה וכמה "עבודה גדולה", מורה (לא רק על מעלת וגדלות הענין אלא גם) שזהו ענין הדורש עמל ויגיעה, ענין הקשור עם שינוי הטבע והרגילות – כמבואר בתניא? "מ"ש בגמרא דעובד אלקים היינו מי ששונה פרקו מאה פעמים ואחד .. מפני שהוא יותר מרגילותם", היינו, שהתואר "עובד אלקים" קשור עם שינוי טבע הרגילות.
צריך להבין:

בשלמא בנוגע ליהודי שנמצא בדרגא נמוכה בעבודת ה' – מובן שביחס אליו "השמחה .. בעשיית המצוה .. עבודה גדולה היא" (ומה גם שבחייו היום-יומיים רגיל הוא לעמול ולהתייגע בעניינים גשמיים, "עבודה גדולה" כפשוטה); אמנם, בנוגע ליהודי שהגיע לדרגא נעלית בעבודת ה', עד לצדיק גמור – כיצד שייך לומר ש"השמחה .. בעשיית המצוה .. עבודה גדולה היא", אדרבה: בידעו את גודל עילוי וההפלאה דקיום המצוות – הרי מאליו וממילא מתמלא ברגש של שמחה גדולה ביותר, ואינו זקוק לענין של ״עבודה״ כלל, ועל אחת כמה וכמה שאינו זקוק ל"עבודה גדולה"?!
והרי ספרו של הרמב"ם הוא ספר של "הלכות הלכות" עבור כל אחד ואחד מישראל, "לקטן ולגדול", כלומר, הלכה זו – "השמחה .. בעשיית המצוה .. עבודה גדולה היא" – אינה רק "לקטן" בעבודת ה', אלא גם "לגדול" בעבודת ה'!
ג. והביאור בזה:

בדיוק הלשון "עבודה גדולה היא" – כוונת הרמב"ם להשמיענו, שגם צדיק גמור שיודע את גודל העילוי דקיום המצוות, כך שאצלו רגש השמחה הוא דבר הבא מאליו וממילא, גם אצלו צריכה להיות "עבודה גדולה" בעניין השמחה, כלומר, שנוסף על השמחה שבדרך ממילא, עליו להוסיף בענין השמחה באופן שבאין-ערוך כלל, עד כדי כך, שהוספה זו היא בבחינת "עבודה", שינוי טבע הרגילות, עד "לעבודה גדולה", בערך לשמחה שהיתה אצלו לפנ"ז, יש להוסיף תמיד בשמחה של מצוה.
ומזה מובן, שכאשר שמחה זו שניתוספה על ידי ה"עבודה גדולה" הופכת לדבר הרגיל – עליו להוסיף עוד יותר בענין השמחה, באופן של שינוי טבע הרגילות על ידי "עבודה גדולה" גם בערך וביחס ל"עבודה גדולה" שלפנ"ז, וכן הלאה, בעילוי אחר עילוי, עד אין-סוף.
ולאידך, מכיון שספרו של הרמב"ם הוא "לקטן ולגדול", גם "לקטן", הרי מובן, שגם יהודי שהוא בבחינת "קטן", יכול לבוא לדרגת השמחה באופן ד"עבודה גדולה", היינו, להוסיף בענין השמחה באופן שבאין-ערוך
לגמרי.
(התוועדויות תשמ"ה ח"ד ע' 2237. תשמ"ו ח"א ע' 337)
לצפות בסרטון
https://youtu.be/GY3NZG_hznw

#רעיון_חסידי
#שמחה
#הרבי_מליובאוויטש
הרבי מליובאוויטש, התוועדות, שמחה, עבודה, צדיק, רעיון חסידי
הרשמו לזריקת חסידות בערוצים השונים
לומדים יהדות וחסידות ברשת, הרשמו לערוץ היוטיוב, פייסבוק, ווצאפ ,פודקאסטים ועוד
https://heb.centernyc.com/zrikat