ועכשיו הוידוי, ובסופו - הפתעה. הנה וידוי: קוראים לי זיו הרמלין-שד"ר, ולא ראיתי (כמעט) אף אחד מהסרטים של דיסני. רוב הזמן זה לא מפריע לי, אולי רק לפעמים כשמישהו מתחיל לשיר לידי את "נתאמן במרץ את ההונים נביס" או "אגוזים של קוקוס", יש תחושה משונה של החמצה. כאילו, אני יודע מאיזה סרטים השירים האלה לקוחים, אבל... בעצם לא ממש ראיתי אותם. לפני כמה ימים מלאו לי 29, והחלטתי שאני לא מגיע לגיל 30 בתול דיסני! אני הולך להשלים פערים, ולהיעזר בכל החברים שלי כדי לסגור את הפינה הזאת. וכדי לעמוד בהבטחה הזאת לעצמי - אני איאלץ לתעד את כל ההרפתקה בתוך פודקאסט. בכל פרק של "דיסני-פורמציה" אפגוש חבר או חברה שיבחרו סרט שהם אוהבים. נצפה בו איש איש בביתו, ואז נתכנס לשיחה צפופה על ילדות, נוסטלגיה, טראומות, נבלים ונסיכות. לפעמים השיחה תהיה רגשית ומעמיקה, לפעמים דבילית להחריד, תלוי בסרט, באורחים ובבירה שבחרנו לשתות לפני ההקלטה. יאללה בואו, כוכב שני מימין וישר עד הבוקר.