פרק 53- בואו נפרק חסימות כתיבה‎

הכותבת – סודות משולחן הכתיבה

מי לא מכיר חסימות כתיבה?

הן חלק בלתי נפרד מתהליך כתיבה בריא,

הן חלק מהחיים שלנו.

כשיש תקופה של חסימות כתיבה, אפשר לעשות שני דברים:

לקבל את המצב, באהבה ובהבנה שלחסימה יש תפקיד כרגע.

תפקיד של לעצור, לתת לדברים לשקוע, לחשוב.

ואפשר גם להחליט שלמרות החסימה- אנחנו כן בוחרים לכתוב.

ולשם כך ריכזתי עבורנו כאן חמש דרכים להתמודדות עם חסימות כתיבה.

חמש דרכים להתגבר על מחסומי כתיבה:

1- לכתוב!! נו מה חשבתם? שיש איזה שיקוי קסמים?

ברור שלכתוב. להתחיל בחמש דקות ביום. לכתוב שאין לכם מה לכתוב, לכתוב שאתם במחסום כתיבה, לכתוב כמה זה מעצבן ומתסכל. מה טוב? שאפשר לכתוב על הכל, וגם מחסום כתיבה זה חומר לכתיבה, אי אפשר להפסיד כאן!

2- לחזור על אותו משפט כמה פעמים, עד שהמחסום משתחרר.

זה כמו לפתוח סתימה בשירותים! בול! פשוט לכתוב את המשפט התקוע, נגיד שזה : "זה כמו לפתוח סתימה בשירותים, זה כמו לפתוח סתימה בשירותים, זה כמו לפתוח סתימה בשירותים".. בלי להפסיק. מאוד חשוב שזה יהיה ברצף. ואז תראו איך אתם כותבים משהו אחר, בלי להתכוון- זה מעקף מאוד חכם. ועובד.

3- לכתוב מכתב לשופטת.

אני מאוד אוהבת לכתוב מכתבים. השופטת היא זו שבדרך כלל אחראית על המחסום. או המורה בכיתה ד' שכתבה הערכה ביקורתית מדי על החיבור שכתבתם על הספר "קופיקו בבית מלון",או כל קול פנימי ששייך למשפחת ה- "אני לא כותבת טוב מספיק"

אז תכתבו להם מכתב. דברו איתם, תשאלו אותם שאלות, תשפכו את הלב. אם תחפרו להם מספיק, הם יתייאשו וילכו הביתה (השופטת גרה בגבעתיים, המורה מכיתה ד' ירדה מהארץ)

4- אל תערכו את עצמכם תוך כדי כתיבה-

תשאירו זמן לעריכה ומחיקות אחר כך. כשאתם כותבים- תכתבו! ברצף, בלי אוויר, בלי נשימה, תתישו את עצמכם, שתכאב לכם היד, עד שתתעלפו. סתם, בלי הקטע של העלפון.

5- ב-ל-ג-ן

תחליטו שאתם כותבים בלי סדר. אם בא לכם לכתוב מהאמצע- הולך. אם אתם חייבים קודם לכתוב את הסוף- זה מה שתעשו. אם לב הסיפור בוער בכם, אז זה מה שאתם כותבים, את מה שבוער. לא את מה "שצריך". אין צריך! צריך מת.

מוזמנים לנסות (:

לאתר של שלי מרכוס