איזִי יאנג

חיים של אחרים עם ערן סבאג

בצל הסער והזמנים נתכנס הלילה ונציין את לכתו של ישראל גוּדמן יאנג הוא איזִי יאנג. ב-4 בפברואר 2019 הסתלק לעולמו אחד מראשי תנועת הפוֹלק וההתחדשות המוזיקלית בארה"ב. בן למהגרים יהודים מפולין שהקים ב1957 את "מרכז הפולקלור" ברחוב מקדוגל שבשכונת גריניץ' ווילג' ניו יורק. "המרכז" היה חנות ספרים ותקליטים ומועדון מוזיקלי ותרבותי שהתמקד בפולקלור האמריקני לדורותיו. כל הגדולים חנו אצל איזי יאנג וינקו מחוכמתו וספרייתו העשירה. יאנג עצמו היווה כוח דוחף ומארגן בהשבתם של מוזיקאי הפולק והבלוז למרכז ההתעניינות. הוא, אגב, זה שאירגן לבוב דילן את הופעתו הגדולה הראשונה בניו יורק. וזו רק אחת מזכויותיו הרבות. מעטים זוכרים כי למעשה שנות ה60 המהוללות החלו בשרשרת אירועים שנראו כהפוכים לגמרי למאפייני רוח התקופה ההיא. באפריל 1961 כ3000 בּיטניקים - ובינהם איזי יאנג הזועם - התכנסו בכיכר וושינגטון בניו יורק כדי למחות. לא על ווייטנאם, לא על אהבה חופשית, לא על פסיכדליה או סינקרטיזם דתי אלא על הזכות לשבת יחדיו בכיכר הציבורית ולשיר שירי עם. הביגוד המרושל והזקנים הפרועים עוד יפציעו אך אות הפתיחה למהפכת תרבות הנגד נראָה יותר כמו כינוס סטאז'רים בראיית חשבון: ז'קטים, עניבות, משקפיים ומשימה אותה יש לבצע עד תום. לזה קראו בכותרות העיתונים: "מהומות הביטניקים של כיכר וושינגטון". עד אז הרשויות המקומיות חייבו את כל המשתמשים במרחב הציבורי להירשם מבעוד מועד. חובבי הפולק שהתכנסו בכיכר מזה שנים נרשמו מייד. משום מה בקשתם נדחתה. עולם הפולק היה כמרקחה. נגני בּנג'ו, משוררות, אקורדיוניסטים וחלילנים הגיחו ממאורותיהם ועלו עלֵי בּריקדות. איזי יאנג עמד וקרא לחברים ולמפגינות: "אנו אוהבים מוזיקת פולק, אנחנו כאן ואנחנו לא נוותר!". הפטרון הגדול תנועת הפולק חתם רושמו בהיסטוריה.