פרק 44- הסכסוכים בקווקז- גן ילדים ללא גננת- חלק ב'- דתות ושליטה אסטרטגית

29:17
 
שתפו
 

Manage episode 315286310 series 2851181
על ידי Ori harel התגלה על ידי Player FM והקהילה שלנו - זכויות היוצרים שמורות למפרסם, לא ל-Player FM, והשמע מוזרם ישירות מהשרתים שלכם. הירשמו כדי לעקוב אחר עדכונים ב-Player FM, או הדביקו את כתובת העדכונים באפליקציות פודקאסט אחרות.

החלק הקודם של הפרק היווה הקדמה לאזור הקווקז, מיקומו, הכוחות הפועלים בו, וכן, גם למה אני כל- כך אוהב אותו ומה מיוחד כל כך באזור.

הפעם אדבר על הדת והשליטה האסטרטגית באזור הקווקז. על הכנסיות של רוסיה, ארמניה וגיאורגיה מול האיסלם השיעי המתון באזרבייג'ן (כולל הכפר היהודי- לחלוטין היחיד בעולם מחוץ לישראל), על "הכוחות המזוינים של הרפובליקה הצ'צ'נית של אישקריה" ומה "לוחמי החופש" הצ'צ'נים עוללו לרוסיה הענקית והחזקה. ועל בירת צ'צ'ניה שבשנת 2003 האו"ם כינה אותה "העיר החרבה ביותר על פני כדור הארץ".

אדבר גם על אימפריות- עבר, על "שואת הארמנים", על דרכי המסחר היבשתיות העתיקות, ועל שתי האימפריות לשעבר, והיום המדינות המודרניות, רוסיה וטורקיה.

להאזנה רציפה וברורה בצורה מיטבית, אני ממליץ להאזין לחלקי הפרק לפי הסדר.

בתמונה: בירת ארמניה, ירוואן, וממול פסגותיהן המושלגות של האררט הגדול והאררט הקטן, ההר התנכ"י המיתולוגי, אחד מסמלי ארמניה ההיסטורית ולב ליבה של המולדת הארמנית, שנמצא כיום בשטחה של טורקיה.

Photo by Artak Petrosyan on Unsplash

Music by audionautix.com

וכמחווה מכל הלב למאות אלפי כבדי- השמיעה בארץ, להלן תמלול מלא של הפרק.

שלום מאזינות יקרות, מאזינים יקרים, אני אורי הראל וברוכים הבאים לפרק "הסכסוכים בקווקז- גן ילדים ללא גננת" בפודקאסט "העולם הגדול", פודקאסט שמביא אליכם עד האוזניים ומעבר להן את המקומות המרתקים בעולם, חוויות מסעירות, תרבויות רחוקות, גיאופוליטיקה, היסטוריה, אישים מרתקים ועוד ועוד. והפעם חלק ב'- דת ושליטה אסטרטגית. החלק הקודם היווה הקדמה לאזור הקווקז, מיקומו, הכוחות הפועלים בו, וכן, גם למה אני כל- כך אוהב אותו ומה מיוחד כל כך באזור.

בפרק הנוכחי אדבר על הדת והשליטה האסטרטגית באזור הקווקז. להאזנה רציפה וברורה בצורה מיטבית, אני ממליץ להאזין לחלקי הפרק לפי הסדר.

(פאוזה מוזיקלית)

מבחינה דתית, קל להציב את מדינות הקווקז מול תמונה ברורה והחלטית: מצד אחד, המדינות הנוצריות- אורתודוקסיות, רוסיה, ארמניה וגיאורגיה, כששתי האחרונות הן ערש הנצרות בקווקז ואף בעולם כולו. מהו אורתודוקסי? "אורתוס"- מיוונית- "ישר" כמו, למשל, בי"ס אורט או אורתודנט- מיישר שיניים. "דוקס"- מיוונית- "מכלול חוקים", כלומר אורתודוקסי הוא חוק ישר ונכון או "הדעה הישרה".

לכל אחת משלוש המדינות הללו (רוסיה, ארמניה וגיאורגיה) ישנן קשרי- גומלין הדוקים מאד בין הדת לבין המדינה, ולכל מדינה ענף נפרד במעט מרעותה בתוך הדת האורתודוקסית. כמובן שעם השנים, הקידמה והמודרניזציה, קבעה כל מדינה תנאים לעצמאותה של הכנסייה מהמדינה ובכל אחת מהמדינות חיות גם קהילות דתיות שונות.

הכנסייה ברוסיה היא הכנסייה האורתודוקסית הפְּרָבוֹסלַבית הרוסית. מהו פרבוסלבי? אורתודוקסי בתרגום לרוסית עתיקה, כלומר "הסלבים הישרים". אמנם הכנסייה האורתודוקסית הפְּרָבוֹסלַבית הרוסית חדשה יותר מאלה של ארמניה וגיאורגיה, היא "רק" בת קצת יותר מאלף שנים, אבל היוותה תפקיד חשוב מאד בחברה הרוסית לאורך ההיסטוריה הארוכה של מדינה זו והשפיעה רבות על הממסד השלטוני מאז הקמתה. משבר חמור מאד בין הדת למדינה התרחש בתקופת ברה"מ, במשך כ- 70 שנים, אז הייתה רוסיה אתאיסטית באופן רשמי וכל חברי המפלגה הקומוניסטית חויבו להיות חסרי- דת עפ"י האידאולוגיה והמשפט "הדת היא אופיום להמונים" שטבע קרל מרקס. המדינה הסובייטית עשתה ככל יכולתה לדכא את אנשי הדת ברוסיה, להצר את צעדיה של הכנסייה כולל מעצרים נגד ראשיה, הוצאות להורג והרס של מבני- דת, כל דת, מותירה להם רק בחלק מהזמן להתפלל במקומות המורשים ולנהל חיי דת. אבל, בסופו של דבר, לא יכלה המדינה מול הכנסייה והיא חזרה למלא תפקידה המסורתי במלוא כוחה עם סיום תקופת ברה"מ.

בארמניה, לנצרות האורתודוקסית, או בשמה הרשמי "הכנסייה האפוסטולית והאורתודוקסית הארמנית" חשיבות אדירה בחיי התושבים, והזהות הלאומית הטבועה בהם מילדות, כמו גם הזהות האישית של רבים מאד מהם, גם חילונים, היא זהות ארמנית- אורתודוקסית מובהקת. מהי הכנסייה האפוסטולית? זו השייכת ל- 12 שליחיו של ישוע שנשלחו להפיץ את הנצרות בראשיתה. הארמנים נחשבים לעם הראשון בהיסטוריה שהתנצר באופן מוחלט בתחילת המאה ה- 4, וכבר בסוף מאה זו הייתה קהילה ארמנית בירושלים, ומאז קיימת רציפות ארמנית בעיר העתיקה והקדושה של ירושלים ורובע ארמני בה.

גם לגיאורגים כנסייה לאומית משלהם כשלא ניתן להפריד בין הדת לשלטון לאורך ההיסטוריה הארוכה של אומה זו. רוצים את השם הרשמי של הכנסייה? בבקשה. הכנסייה הגאורגית האורתודוקסית-אפוסטולית האוטוקפאלית. מהי האוטוקפאלית? "אוטו"- עצמי, "קפאלי"- מנהיג, כלומר מנהיג דתי עצמאי, שאינו כפוף למנהיג אחר, או כנסייה שאינה כפופה לכל כנסייה אחרת, גם לא בתוך המארג האורתודוקסי.

כך שכל מדינה נוצרית בקווקז משמרת מאות בשנים את הזהות הייחודית שלה בתוך המארג האורתודוקסי, ולכל מדינה יש את המאפיינים הדתיים המיוחדים לה, מאפיינים שרק מומחים יוכלו להבחין בייחודיה.

מה שהדהים אותי בכל ביקור במדינות אלה היא העובדה שבכל פעם שהייתה כנסייה או קפלה קטנה מוסתרת היטב בצמחייה סבוכה בצידי הדרכים או במעלה הר תלול, היו עוצרים המקומיים מהליכתם או מנסיעתם ומיד מצטלבים. ובכל פעם נפעמתי מחדש על עוצמת האמונה. וגם קצת על כך שהם ידעו או זכרו שאי- שם, למעלה, תרתי- משמע במקרה הזה, קיימת ההשגחה ויש להצטלב לכיוונה. וכיוון שגם אם התאמצתי, פעמים רבות לא ראיתי שם, בטבע הפתוח, כנסיה או קפלה, הייתי קורה לזה הפעם "אמונה עיוורת".

מן הצד השני של מדינות הקווקז נמצאת אזרבייג'ן, מדינה מוסלמית שרוב תושביה שיעים, יחד עם מדינת ההשפעה שלה, טורקיה, החיצונית לקווקז, כאמור בחלק הראשון של פרק זה, שהיא מוסלמית סונית. שיעה או סיעה היא פלג נפרדת בתוך האסלאם וסונה או סוני היא הזרם המרכזי, הנוהג, דרך החיים, שאליה מסונפים רוב המוסלמים בעולם, כ- 80 אחוזים מהם.

למרות שאזרבייג'ן היא מדינה שרובה המוחלט שיעי וטורקיה ברובה סונית, החיבור ביניהן חזק מאד, במיוחד כשאזרבייג'ן היא מדינה מאד סובלנית מבחינה דתית ותושביה נהנים מחופש דתי רב. אגב דתות, באזרבייג'ן יש את הכפר היהודי- לחלוטין היחיד בעולם מחוץ לישראל, וקהילה יהודית בת כ- 2500 שנים, המכונה "קהילת יהודי ההרים". אבל למה החיבור בין טורקיה ואזרבייג'ן כל- כך חזק? העם האזרי הוא אחד מהעמים הטורקיים, ומקור השפה האזרית הוא טורקי- לכן, אגב, רק אזרבייג'ן, מכל מדינות העולם למעט טורקיה, החליטה להכיר בסיפוח הטורקי של צפון קפריסין שהתרחש בשנת 1974, אך, בסופו של דבר, עקב לחץ בינלאומי גדול, לא הכירה בסיפוח. פרטים נוספים על העמים הטורקיים והסיפוח הטורקי בצפון- קפריסין תוכלו למצוא בפודקאסט הזה בפרק מספר 17, על מקורות הסכסוך בין יוון לטורקיה, פרק שנקרא "טורקיה ויוון- במסלול התנגשות".

בהקשר של דתות ושליטה אסטרטגית בקווקז, לא ניתן להתעלם משתי מלחמות הדת והשליטה בין רוסיה המודרנית, הנוצרית, המדינה הגדולה בעולם בשטח, עם 145 מיליון תושביה, לבין כמה אלפי לוחמי גרילה או טרוריסטים המגיעים מהרפובליקה המוסלמית של צ'צ'ניה, או בשם הרשמי "הכוחות המזוינים של הרפובליקה הצ'צ'נית של אישקריה". עכשיו תשאלו, כמה אלפי אנשים, או אם תרצו, כמה אלפי לוחמים או טרוריסטים, נלחמו נגד רוסיה הענקית, החזקה? לא ממש ברור וידוע אבל ההערכות מדברות על כ- 6000 לוחמי גרילה מאומנים היטב. ולמרות שמבחינת כמות ואיכות הלוחמים ומערך הנשק, רוסיה אמורה למחוץ את הצ'צ'נים ללא רחם וללא פשרות, מתברר שלוחמת גרילה וטרור יכולה, לפחות לזמן מסוים ובתנאים מסוימים, לעמוד בפרץ מול אחת המדינות החזקות בעולם. את סיפור דוד וגוליית אתם מכירים, נכון? אולי זו לא הדוגמא המושלמת אבל גם שם החלש, בעזרת יצירתיות וחשיבה "מחוץ לקופסא" הצליח לגבור על החזק. זה לא בדיוק מה שקרה במקרה הקווקזי שלנו אבל תודו שלא תמיד החזק מנצח אוטומטית ובקלות.

אם כן, שתי מלחמות דת ושליטה. היו אלה "מלחמת צ'צ'ניה הראשונה" בין השנים 1994 ל- 1996 ו"מלחמת צ'צ'ניה השנייה" בין השנים 1999 ל- 2009. אלה היו מלחמות חורמה קשות, ארוכות, אכזריות ורוויות בעשרות אלפי הרוגים משני הצדדים, ונפגעו ונהרגו בהן אזרחים רבים, ומאות אלפים הפכו לפליטים. אתייחס בקיצור למלחמות אלה ממספר סיבות, גם כי הן נערכו בין מדינה ריבונית לבין לוחמי גרילה או טרוריסטים, ולא מדינה מול מדינה, גם כי הן לא השפיעו באופן ישיר על כל מדינות הקווקז, וגם כי הן נחשבות שוליות יחסית במרחב הסכסוכים הקווקזי, למרות הקרבנות הרבים והנזק האדיר שיצרו. אפשר לומר, בגדול, שהן היו עניין פנימי רוסי, אבל, יחד עם זאת, בכפר הגלובאלי של היום, מלחמה בין מדינה ריבונית לבין לוחמי גרילה, ובין נוצרים למוסלמים, אינה עניין של מה בכך. מה שבטוח, שתי המלחמות האלה היו מרחץ- דמים דו- צדדי איום ונורא, והותירו את הקהילה העולמית כולה המומה ומזועזעת לנוכח הפשעים החמורים, הפרת זכויות- האדם והאלימות הברוטלית וחסרת- הרחמים משני הצדדים. פעולות הדיכוי וההפצצות מהאוויר ומהקרקע של הצבא הרוסי, ומולם מעשי האיבה והטרור המזוויעים של הטרוריסטים הצ'צ'נים, היו מהמעשים החמורים שאירעו בעולם מאז סיום מלחמת העולם השנייה לפני כמעט 80 שנים.

הצ'צ'נים הם אחת הקבוצות האתניות הגדולות ביותר בצפון הקווקז, ומונים כיום כ- 2 מיליון נפש. העימות הצבאי האלים והארוך החל בשנת 1991 לאחר ש"הקונגרס הלאומי הכללי של העם הצ'צ'ני" הכריז באופן חד- צדדי על עצמאותה של צ'צ'ניה מהפדרציה הרוסית כשהפדרציה עוד הייתה ממש בחיתוליה. כיוון שהקונספציה הרוסית הפוסט- סובייטית בנוגע לשטחים בדלניים היא "קונספציית אף שעל", החל לבעבע המתח בין הלאומנים המוסלמים הצ'צ'נים לבין ממשלת הפדרציה הרוסית ולהגיע לנקודת רתיחה. במלחמת צ'צ'ניה הראשונה, בין השנים, 1994 ל- 1996, ניצחו הצ'צ'נים כיוון שהתישו את הרוסים בקרבות קשים וממושכים שהרוסים לא נערכו אליהם טוב מספיק, וגם לא האמינו שהצ'צ'נים "יעזו" לבצע מולם. עוז- הרוח, הנחישות והאומץ הרב מצד הצ'צ'נים, יחד עם האכזריות והברוטליות, ניצחו והכריעו בסוף את "הדב הרוסי".

אבל כשבשנת 1999 ניסו הבדלנים הצ'צ'נים, שזכרו היטב את ההצלחה 3 שנים קודם לכן, לכבוש לזכותם גם את הרפובליקה השכנה, דגסטן, ולהפוך גם אותה לרפובליקה מוסלמית בדלנית, הרוסים הגיבו באלימות רבה ומסיבית ובהפצצות מהאוויר ומהקרקע על ערי צ'צ'ניה, פוגעים באזרחים רבים ומסבים נזק אדיר. שנת 2000 נחשבת אחת משנות שיאי המלחמה, כשמידי שבוע העיתונים בכל רחבי העולם דיווחו על מעשי אלימות מזעזעים משני הצדדים. למשל, דיווח על מורדים צ'צ'נים שהוציאו להורג ראש עיר בתוך מכוניתו, או דיווח על מציאת 32 גופות של חיילים רוסים שנהרגו במארב בצ'צ'ניה, או דיווח על הרג מאות מורדים צ'צ'נים בידי הצבא הרוסי לאחר שהמורדים ניסו להימלט מבירת צ'צ'ניה, גרוזני הנצורה. ועוד דיווחים. ועוד ועוד...

למרות ששני הצדדים היו מעורבים בפשעי מלחמה, רצח, חטיפות, אונס, לקיחת בני ערובה, ביזה, שוד וכו', כיוון שרוסיה היא מדינה עצמאית, ארגוני זכויות האדם באו בתביעות בעיקר כלפיה בנוגע להפרות בוטות ומתמשכות של החוק הבינלאומי. ארגוני זכויות אדם טוענים כי עד היום כ- 5000 איש "נעלמו" בצ'צ'ניה מאז שנת 1999. גם האיחוד האירופי וארגון "אמנסטי אינטרנשיונל", וכמובן הקהילה הבינלאומית כולה, באו בטענות לרוסים על מעשיהם.

אלה דבריה של מדליין אולברייט, מזכירת המדינה האמריקנית, בנאום לנציבות האומות המאוחדות לזכויות האדם בשנת 2000:

"איננו יכולים להתעלם מהעובדה שאלפי אזרחים צ'צ'נים מתו, ויותר מ-200,000 גורשו מבתיהם. ביחד עם משלחות אחרות, הבענו את חוסר שביעות רצוננו מדיווחים אמינים ועקביים בדבר הפרות זכויות אדם על ידי הכוחות הרוסיים בצ'צ'ניה, לרבות הוצאות להורג ללא הליך משפטי. יש גם דיווחים שהבדלנים הצ'צ'נים הפרו אף הם את זכויות האדם, לרבות רצח של אזרחים ואסירים... המלחמה בצ'צ'ניה פגעה מאוד במעמדה הבינלאומי של רוסיה, והיא מבודדת אותה מהקהילה הבינלאומית. עבודתה של רוסיה לתקן נזק זה, הן מבית והן מבחוץ, או בחירתה להסתכן בבידוד נוסף, היא האתגר העיקרי בפניו ניצבת רוסיה כרגע."

במהלך המלחמה העיר גרוזני הייתה מוכה וחבולה אחרי מצור כבד והפצצות רבות. בשנת 2003 כינה האו"ם את גרוזני "העיר החרבה ביותר על פני כדור הארץ".

לוחמי הגרילה המגיעים מהרפובליקה המוסלמית של צ'צ'ניה הם בדלנים מוסלמים סונים ובתמיכה "מתחת לשולחן" של טורקיה, מול רוסיה. כיוון שזו מלחמת גרילה בין לוחמים חמושים המוגבלים בכוחם מול אחת המדינות החזקות צבאית בעולם, ברור לגמרי שהמטרה של הלוחמים המוסלמים היא לפצוע ולהכאיב לאוכלוסייה הרוסית ולצבא. והם הצליחו לפגוע בהחלט, בצורות כואבות, ובמספר פעמים. למשל, "טבח בסלאן" בשנת 2004, כשטרוריסטים צ'צ'נים חטפו מאות ילדי בית ספר ומבוגרים בעיר הרוסית בסלאן שבקווקז, והפכו אותם לבני- ערובה, מאיימים, בין היתר, על רוסיה שתיסוג משטחי צ'צ'ניה או שבני הערובה יירצחו. לאחר שלושה ימים, בקרבות קשים בין הטרוריסטים לכוחות הביטחון הרוסים נרצחו 385 אזרחים, 186 מתוכם היו ילדים.

אירוע זכור אחר היה משבר בני הערובה בתיאטרון במוסקבה בשנת 2002, כאשר טרוריסטים צ'צ'נים לכדו כ- 850 בני- ערובה בתיאטרון דוברובקה במוסקבה ודרשו שרוסיה תסיג כוחותיה מצ'צ'ניה. לאחר כמעט שלושה ימים של מצור על התיאטרון פרצו כוחות הביטחון הרוסים והתוצאה הייתה מותם של 129 מבני- הערובה. כולם למעט שניים מתו משאיפת גז שכוחות הביטחון הכניסו למערכת האוורור של התיאטרון כדי לפגוע בטרוריסטים. אגב, אירוע זה נחקר בעשרות פורומים שונים ובינלאומיים בנושאי ביטחון ומסקנות רבות הופקו מכישלון טרגי זה.

בסופו של דבר, הצליחו הרוסים למגר את הבדלנים ולהחזיר את השליטה המלאה באזור, אבל גם היום, יותר מעשור אחרי ההכרזה הרשמית על סיום מלחמת צ'צ'ניה השנייה, יוצאים לעיתים לוחמים צ'צ'נים ממחבואם בהרים לפעולות נקם ברוסים, טרור, חטיפות חיילים ומעשי גרילה. בשנת 2007 ביקרתי באזור ונוכחתי בפחד המצמית של האזרחים מול החשש או הסיכון, גם אם סיכון קל, של פעולות טרור צ'צ'ניות. נתקלתי במחסום אבנים בכביש, סמוך לגבול ההררי בין רוסיה לגיאורגיה, ונתבקשתי ע"י מקומיים לחזור מייד על עקבותיי, שמא המחסום הוא חלילה מלכודת צ'צ'נית של טרוריסטים לפעולת פגיעה או חטיפה. רק הצורה שבה אמרו את השם "צ'צ'ניה", במין חצי יריקה, כבר הוכיחה לי את התיעוב כלפי הטרוריסטים שמטילים אימה על האוכלוסייה האזרחית באזור במשך עשורים.

וכמובן, כשאנחנו מדברים על שליטה אסטרטגית באזור הקווקז וחשיבות המיקום שלו, לא ניתן להתעלם מדרכי המסחר היבשתיות העתיקות שחלקן עברו בו, שהמפורסמות והחשובות מכולן הן "דרכי המשי" השונות, שהגיעו מאי- שם בסין ובהונג קונג הרחוקות ממזרח, והסתיימו אי- שם במערב טורקיה, בעודן חוצות את אזור הקווקז, מה שאומר סחורות רבות וחשובות שעברו באזור בשיירות ארוכות (למשל, נייר, אבק שריפה, זיקוקי דינור, מצפן, שנהב, תבלינים, משי, צמר ופשתן מסין, הודו וממרכז אסיה לכיוון מערב, ואפילו מסחר בבעלי חיים כמו גמלים וסוסים), וגם מהקווקז בכיוון מזרחה אל מרכז ומזרח אסיה הועברו סחורות (כמו, למשל, זהב, כסף, אבני ירקן, הג'ייד, זכוכית ועוד). כלומר, באזור הקווקז עברו סוחרים נודדים רבים, שהגיעו ממקומות שונים שבהם מדברים בלשונות שונות והכל התנקז לאזור. מה שמסביר, בין היתר, את ריבוי העמים בקווקז ואת המלחמות הרבות על שליטה בו. ולא רק סחורות עברו בדרכים אלה. גם אמונות שונות, תורות ודתות חשובות ומרכזיות, כמו הבודהיזם, הנצרות ומאוחר יותר גם האיסלם. אז הנה לכם חיבור ישיר בין דת, מסחר ושליטה אסטרטגית.

מבחינת סכסוכים טריטוריאליים היסטוריים ו"דם היסטורי" רע, חלק משטח טורקיה היום היה בשליטת גיאורגיה וארמניה בעבר. גיאורגיה שלטה בחלקים הצפון- מזרחיים של טורקיה דהיום בשיא תקופת "תור הזהב" שלה (ימי מלכותה של המלכה תמר במאות 12- 13) ובהמשך נסוגה צבאית בידי המונגולים והשטח נכבש מאוחר יותר בידי המוסלמים. במקרה של הטורקים מול הארמנים, הסכסוך גדול ומדמם יותר ובמאה העשרים הפך גם לכואב יותר. בזמן מלחמת העולם הראשונה (בין השנים 1914- 1918) טבחו הטורקים העות'מניים בכמיליון וחצי ארמנים בג'נוסייד הראשון במאה ה- 20- "שואת הארמנים", אירוע שעד היום הטורקים מסרבים להודות באחריותם המלאה לאירועים ולהתנצל עליו וטוענים שלא היו פשעי מלחמה ושואה, אלא מלחמה קשה ואכזרית שכתוצאה ממנה נהרגו כמאה אלף ארמנים "בלבד" ולא יותר מכך. בנוסף, האימפריה העות'מנית (וטורקיה המודרנית) דחקה את רגלי הארמנים משטחים רבים שהיו שייכים בעבר לאימפריה המלכותית הארמנית העתיקה, זו שהתקיימה כבר במאה השלישית לפני הספירה (והגיעה לשיאה במאה הראשונה לפני הספירה, ימי מלכותו של טיגראנס השני או טיגראנס הגדול), ובין היתר, כבשו העות'מנים את האזור החשוב והקדוש ביותר לארמנים- אזור הר אררט, אותו הר מסיפור תיבת נוח התנ"כי, אחד מסמלי ארמניה ההיסטורית ולב ליבה של המולדת הארמנית. למעשה, להר שתי פסגות אך הכוונה להר כסמל יותר מאשר לטופוגרפיה שלו.

שתי האימפריות לשעבר, והיום המדינות המודרניות רוסיה וטורקיה, לא ישכחו את "הדם הרע" ששרר ביניהן מאות שנים. המאבק ההיסטורי הגדול היה על שליטת שטחים יבשתיים רבים, שהתבטאו במלחמות ובקרבות רבים, בביזה ובהרג, וגם על שליטה במעברי הבוספורוס והדרדנלים. אלה הם שני מעברים אסטרטגיים חשובים מעין- כמוהם למעבר אוניות, בין אם אוניות המעבירות סחורות אזרחיות או אוניות צבאיות, מנמלי דרום רוסיה והים השחור החשוב מאד לאזור, כולל חצי האי קרים, אל הים התיכון ומשם אל ערי אירופה השוקקות והתוססות, אל השווקים הגדולים, או בדרך לקרב חשוב, גדול ומשמעותי. השליטה במעברי הבוספורוס והדרדנלים, וזכות המעבר דרכם, היו בעבר אחת הסיבות למלחמות בין רוסיה וטורקיה מהמאה ה- 19 ועד לימי המלחמה הקרה של אמצע המאה העשרים. ואסור לשכוח, שתיהן נלחמו אחת נגד השנייה במלחמת העולם הראשונה, כשהרוסים יצאו ממנה הרוסים לגמרי עם כמעט 2 מיליון הרוגים וכשלעותומנים (הטורקים) טורקים את הדלת ובזאת מסתיימת האימפריה ששלטה מאות שנים.

(פאוזה מוזיקלית)

עד כאן החלק השני של הפרק על הסכסוכים בקווקז. תודה רבה לכם ולכן על ההאזנה לפרק זה ולפרקים אחרים שהאזנתם להם ולכאלה שעוד תאזינו בהמשך. מקווה שנהניתם. אשמח לשאלות, אותן תוכלו להעביר למייל

normag75@bezeqint.net,

ומחכה לכם גם בפרקים הבאים.

51 פרקים