זבחים מז – גמרא דף יומי

הדף היומי ב15 דקות – שיעורי דף יומי קצרים בגמרא

לעילוי נשמת סבתו של אחד הלומדים, חיה בת ר' צבי גולדמן ז"ל, שנלב"ע בד' מרחשוון ה'תשמ"ה.
סבתא היתה הבסיס של המשפחה ועזרה המון להורינו האהובים בגידול הנכדים שיחי'.
ולע"נ הסבא היקר משה בן שלום יוסף גולדמן ז"ל שנלב"ע בכ"ד שבט ה'תשמ"ד.
תנצב"ה.

להקדשת שיעורים ותמיכה במיזם – ליחצו כאן (יש סעיף 46)

https://www.sinai.org.il/wp-content/uploads/zevahim_47.mp3

Download

סיכום הדף היומי, זבחים מז

(מו: במשנה – מז: מילה אחרונה)

חלק א – משנת "לשם שישה דברים…"

כוונות נוספות בעבודות הקרבן –

המחשבות שיכולות לפסול/שלא יעלה לשם חובה – 1. לשם הקרבן (הזבח). 2. לשם הבעלים (הזובח).

בנוסף לזה:

כוונות על ההקטרה: 1. לשם אישים (על מנת להקטיר על האש ושיישרף לגמרי, ולא שרק ייצלה). 2. לשם ריח (על מנת שיהיה ריח בהקטרה, ולא שיצלה לפני כן וכך לא יהיה ריח).

כוונות רוחניות: 1. לשם ה' (רמב"ם- בפשטות, רמב"ן – לשם של 4 אותיות). 2. לשם ניחוח (שיעשה נחת רוח לה').

דיני הכוונה:

ב-2 הראשונות – יכול לפסול/שלא לעלות, אך בסתם כשר.

בשאר – גם כוונה הפוכה לא תשפיע. ובסתם ודאי שכשר.

האם צריך לכוון או לא? ת"ק – כן, ר' יוסי – לא (זה תנאי בי"ד שכך יעשו לכתחילה).

רי"ס מסיים – שהכוונה תלויה בכהן, ולכן חששו.

הגמרא

א. המקור לשאר הכוונות:

"והקטיר הכהן את הכל המזבחה עולה (לשם עולה) אישה (לשם אישים) ריח ניחוח לה'".

ב. חטאת לשם חולין

A. רב – ר"י – כשר ("ולא יחללו את קדשי בני ישראל" – שכונה לא מחללת).

מקשה רבה ממשנתנו – רי"ס מכשיר כשלא חשב כלל, אך אם חשב לשם חולין – פסול (בחטאת).

מתרץ אביי – הדיוק נכון, אך דייק ש"כשר ולא מרצה" (בחטאת), ולזה התכוון רב.

(האחרונים דנים לגבי שאר הקרבנות, בהם גם שלא לשמה כשר ולא מרצה, מה הדין ב"לשם חולין").

B. ר"א – חטאת "משום חולין" (חשב שהיא חולין) – פסולה (רש"י – מתעסק)

[שמואל – מניין שמתעסק פסול?

רב הונא – 2 פסוקים (שנלמד שמעכב) –

"ושחט את בן הבקר לפני ה'" – שתהא שחיטה לשם בן בקר + "לרצונכם תזבחוהו" – לדעתכם.

ג. האם הבעלים יכול לקלקל?

A. המחלוקת בקרבנות

רי"ס במשנה – המחשבה תלויה בעובד (הכהן).

ר"א ברי"ס – הבעלים מפגלים ("והקריב המקריב קרבנו לה'", וחל עליו "המקריב אותו לא יחשב").

B. אביי – תחומים נוספים בהם מחשבת הבעלים משפיעה – ע"ז ושבת

1. ר"א בע"ז – ששחט בהמה של גוי (והגוי מכוון לע"ז) – פסול.

2. ר"ש ב"א בשבת – שאם הבעלים מחשיבים דבר/כמות, ואחר הוציאו – המוציא חייב (בשני המקרים רבנן חולקים).

ההיררכיה בין שלושת הנושאים, מהקל לכבד:

בקרבנות – כתוב בפירוש "לא יחשב"/ר"ע איגר – יש לימוד מ"המקריב"

בע"ז (קשור לקרבנות – "זובח לאלהים יחרם, בלתי לה' לבדו").

בשבת – הכי פחות סביר, שהרי מלאכת מחשבת אסרה התורה.

חלק ב – פרק איזהו מקומן

א. כותרת – שוחטים קודשי קדשים בצפון (חטאת, אשם, עולה, כבשי עצרת (שלמי ציבור).

ב. פירוט לגבי חטאות הפנימיות: שחיטה בצפון, קבלה בצפון בכלי שרת, הזאות: בפר כהן העלם ושעירי ע"ז – 7 על הפרוכת + 4 על מזבח הזהב. בפר ושעיר של יו"כ – 8+8 בתוך קה"ק 8+8 על הפרוכת + 4 על קרנות מזבח הזה + 7 על גגו.

ההזאות מעכבות, שפיכת שיירי הדם לא מעכבת, הבשר נשרף בשפך הדשן מחוץ לעזרה.

ג. גמרא – למה המשנה לא הזכירה את קבלת הדם בכלי שרת בקדשי קדשים?

כי אשם מצרע מתקבל גם בכלי שרת אך גם ביד (ויש אחרונים שאומרים שהקבלה ביד אינה בצפון).

הערות:

1. זה לא סותר את המשנה בדף נד: שכן הזכירה שקבלת דם מצורע בכלי שרת בצפון.

2. המקור לקבלה ביד באשם מצורע – "ולקח… ונתן…".

השיעור זבחים מז – גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.