מעבר לרשת: בין אופוריה לדפרסיה - האבולוציה של השיח בעזה במאה ימי המלחמה הראשונים

פודקאסטרטגי

החוקרת אורית פרלוב עוסקת הפעם בפינתה באבולוציה של השיח הפלסטיני בעזה במהלך 100 הימים הראשונים של מלחמת ״חרבות ברזל״. תחילה, נדון בחלק הראשון של השיח, שהתאפיין במעבר מתחושת אופוריה גדולה לתחושת דפרסיה גדולה, עת התבקשו העזתים החיים בצפון הרצועה לעקור מבתיהם ולנוע למחנות הפליטים בדרום הרצועה. נבין כיצד תחושות של ניצחון התחלפו לתחושות של השפלה וביזיון. השלב השני של השיח, בחודש השני והשלישי ללחימה, התאפיין בעיקרו בצורך לתעד את ״הנכבה״, לדברי העזתים, להנציח את הסיפורים האישיים ולייצר זיכרון של "אסון קולקטיבי". בחלק השלישי, בתקופת ״ההפוגה ההומניטרית״, התמקד השיח בגילוי ממדי האסון בצפון הרצועה, עת שבו העקורים לקבור את מתיהם ולאתר את מה שנותר מבתיהם. החלק הרביעי בשיח העזתי החל בחודש האחרון, כאשר הדיון נחלק לשניים: בצפון הרצועה החלו להגיע עדויות על הרעב הכבד ואילו בדרום הרצועה התמקד השיח ברצונם האותנטי של העקורים לעזוב את עזה. לצד זאת, החל שיח מרתק בנוגע לחמאס: מצד אחד אהדה גדולה לזרוע הצבאית, אך מנגד, בפעם הראשונה ניתן לשמוע ביקורת חריפה על הזרוע המדינית.