פרק מז: רבי יהושע בן חנניה, חבר הסנהדרין

תולדות התנאים ומשנתם

ב"ה

פרק מז. רבי יהושע בן חנניה, חבר הסנהדרין

לאחר פטירתו של רבן יוחנן בן זכאי חזרו כל החכמים ליבנה, שם היה מושב הסנהדרין, ושם היה מושב הישיבה המרכזית. את הסנהדרין והישיבה הנהיג רבן גמליאל, בנו של רבן שמעון שנהרג על ידי הרומאים.

רבי יהושע שימש כאב בית דין בבית דינו של רבן גמליאל שביבנה, ובמקביל הייתה לו (כמו לשאר חבריו) ישיבה משלו בעיר פקיעין שביהודה (לא הרחק מיבנה. באיזור רחובות של היום).

כך היה עד להסתלקותו של רבן גמליאל אז החל לשמש רבי יהושע עצמו כראש החכמים, ובמיוחד שהלכה נקבעה כבית הלל. במקביל נודע רבי יהושע בחכמתו הרבה, ובקשריו הטובים עם ראשי השלטון הרומאי. על חכמתו וקשריו נלמד בעזרת ה' בפרקים הבאים. בפרק הזה ובפרק הבא נתמקד על תפקידו כאב בית דין בבית דינו של רבן גמליאל. בפרק הזה בעיקר סביב בר הפלוגתא שלו רבי אליעזר ובפרק הבא עליו ועל רבן גמליאל.

כחבר הסנהדרין

על מעמדו כאב בית דין אנחנו לומדים מתוך סיפור מיוחד שאירע עם רבן גמליאל ביבנה, כפי שמספרת הגמרא במסכת בבא קמא דף עד:

מעשה ברבן גמליאל שסימא את עין טבי עבדו, והיה שמח שמחה גדולה, מצאו לר' יהושע אמר לו אי אתה יודע שטבי עבדי יצא לחירות, אמר לו למה? אמר לו שסמיתי את עינו. אמר לו אין בדבריך כלום שכבר אין לו עדים . . והא ר' יהושע אב בית דין הוה. כלומר שזה היה בפני בית דין. מסיפור זה אנחנו לומדים שרבי יהושע היה אב בית דין אצל רבן גמליאל.

במקביל הייתה לו ישיבה בפקיעין כמסופר בגמרא מסכת סנהדרין דף לב:

צדק צדק תרדף הלך אחר חכמים לישיבה אחר ר' אליעזר ללוד אחר רבן יוחנן בן זכאי לברור חיל אחר רבי יהושע לפקיעין אחר רבן גמליאל ליבנא.

במסכת סנהדרין דף יז אומרת הגמרא על מעלותיו של רבי יהושע: אין מושיבין בסנהדרין אלא בעלי קומה ובעלי חכמה ובעלי מראה ובעלי זקנה ובעלי כשפים (שיידעו להתעסק עם המכשפים ולתפוס אותם) ויודעים בע' לשון שלא תהא סנהדרי שומעת מפי המתורגמן. וביבנה היו ארבעה שידעו בשבעים לשון: רבי אליעזר, רבי יהושע ורבי עקיבא, ושמעון התימני יושב לפניהם בקרקע.

באותה תקופה, זמן קצר לאחר חורבן בית המקדש היו רבים מהחכמים שהתאבלו ולא אכלו בשר ושתו יין, ורבי יהושע בדרכו ביטל את זה, כמסופר בגמרא בבא בתרא דף ס:

כשחרב הבית בשניה רבו פרושין בישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין, נטפל להן ר' יהושע, אמר להן בני מפני מה אי אתם אוכלין בשר ואין אתם שותין יין, אמרו לו נאכל בשר שממנו מקריבין על גבי מזבח ועכשיו בטל? נשתה יין שמנסכין על גבי המזבח ועכשיו בטל? אמר להם א"כ לחם לא נאכל שכבר בטלו מנחות. אפשר בפירות, פירות לא נאכל שכבר בטלו בכורים. אפשר בפירות אחרים, מים לא נשתה שכבר בטל ניסוך המים.

שתקו. אמר להן בני בואו ואומר לכם: שלא להתאבל כל עיקר אי אפשר שכבר נגזרה גזרה. ולהתאבל יותר מדאי אי אפשר שאין גוזרין גזירה על הצבור, אא"כ רוב צבור יכולין לעמוד בה, דכתיב (מלאכי ג, ט) במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים הגוי כולו. אלא כך אמרו חכמים סד אדם את ביתו בסיד ומשייר בו דבר מועט.

בית שמאי ובית הלל

רבי אליעזר ורבי יהושע נחשבו לראשי החכמים, בעוד שרבי אליעזר היה נחשב לאחד מתלמידי בית שמאי, רבי יהושע היה נחשב לאחד מתלמידי בית הלל, ובכך הם היו ברי פלוגתא שנחלקים עשרות פעמים בש"ס, רבי אליעזר כשיטת בית שמאי ורבי יהושע כשיטת בית הלל.

היה פעם מקרה שהוא לא הבין דין שנאמר על ידי בית שמאי בענייני טומאה וטהרה והתבטא בחריפות ועל כך התענה כל חייו, כמסופר בגמרא מסכת חגיגה דף כב:

א"ר יהושע בושני מדבריכם בית שמאי. . נטפל לו תלמיד אחד מתלמידי בית שמאי, אמר לו אומר לך טעמן של בית שמאי, אמר לו אמור . . וזהו טעמן של בית שמאי. מיד הלך ר' יהושע ונשתטח על קברי בית שמאי, אמר נעניתי לכם עצמות בית שמאי, ומה סתומות שלכם כך, מפורשות על אחת כמה וכמה.

אמרו כל ימיו הושחרו שיניו מפני תעניותיו.

סיפור זה מופיע גם באגרת התשובה בתניא, כהוכחה על כך שהתנאים היו מתענים על דבר קל הרבה מאד תעניות, כי התענית היא במקום הקרבן.

רבי יהושע ורבי אליעזר

סיפור מיוחד היה לרבי יהושע עם רבי אליעזר בקשר לדין תנורו של עכנאי, מסיפור זה אנחנו לומדים את שיטתו של רבי יהושע:

כמסופר בגמרא במסכת בבא מציעא דף נט:

תנן התם חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא ר"א מטהר וחכמים מטמאין וזה הוא תנור של עכנאי. ביאור: כלי אדמה אינו מקבל טומאה, כלי חרס מקבל טומאה. תנור שחתכו אותו ומילאו אותו חול בין חוליה לחוליה, לפי רבי אליעזר זה נחשב לכלי אדמה ואינו מקבל טומאה, ולפי חכמים זה נשאר כלי חרס ומקבל טומאה.

מאי עכנאי? - אמר רב יהודה אמר שמואל: שהקיפו דברים כעכנא זו, וטמאוהו.

ומבאר רש"י - עכנאי - נחש דרכו לעשות בעגולה להכניס זנבו אצל פיו:

תנא: באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו.

אמר להם: אם הלכה כמותי - חרוב זה יוכיח. נעקר חרוב ממקומו מאה אמה, ואמרי לה: ארבע מאות אמה: אמרו לו: אין מביאין ראיה מן החרוב.

חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - אמת המים יוכיחו. חזרו אמת המים לאחוריהם. אמרו לו: אין מביאין ראיה מאמת המים.

חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - כותלי בית המדרש יוכיחו. הטו כותלי בית המדרש ליפול. גער בהם רבי יהושע, אמר להם: אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה - אתם מה טיבכם? לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע, ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר, ועדין מטין ועומדין.

חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - מן השמים יוכיחו. יצאתה בת קול ואמרה: מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום! עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: לא בשמים היא.

מאי [דברים ל'] לא בשמים היא? - אמר רבי ירמיה: שכבר נתנה תורה מהר סיני.

אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה [שמות כ"ג] אחרי רבים להטות.

- מצא רבי נתן לאליהו, אמר לו: מה עשה הקדוש ברוך הוא באותה שעה? - אמר לו: הוא חייך ואמר נצחוני בני, נצחוני בני.

אירוע זה גרם שדעת רבי אליעזר לא נשמעה יותר ביבנה, נידו אותו מחברותו בסנהדרין.

חלילה זו לא הייתה מחלוקת אישית, אלא עניינית על מנת להעמיד שההלכה תלך רק אחר הרוב ותורה לא בשמים היא, ולכן מצינו שבחים שאמר רבי יהושע על רבי אליעזר ואף לבסוף התיר את הנדר:

וכמו שמסופר במדרש שיר השירים רבה: בית מדרשו של רבי אליעזר היה עשוי כמין ריס ואבן אחת הייתה שם והיתה מיוחדת לו לישיבה. פעם אחת נכנס רבי יהושע התחיל ונושק אותה האבן ואמר האבן הזאת דומה להר סיני וזה שישב עליה דומה לארון הברית.

וכשחלה רבי אליעזר, רבי יהושע בא לבקרו כפי שמצינו במסכת סנהדרין דף קא:

תנו רבנן כשחלה ר' אליעזר נכנסו ארבעה זקנים לבקרו ר' טרפון ור' יהושע ור' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא. . . נענה ר' יהושע ואמר טוב אתה לישראל יותר מגלגל חמה שגלגל חמה בעולם הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא.

ועל פטירתו של רבי אליעזר מסופר במסכת סנהדרין בדף סח שרבי יהושע התיר את נדר הנידוי:

יצאה נשמתו בטהרה. עמד רבי יהושע על רגליו ואמר הותר הנדר הותר הנדר.

הגמרא במסכת גיטין דף פג מספרת שלאחר פטירתו של רבי אליעזר התכנסו ארבעה מחכמי ישראל להשיב – לדחות ולהקשות על דבריו, ורבי יהושע לא נתן לזה מפני גדולתו של רבי אליעזר:

"תנו רבנן: לאחר פטירתו של רבי אליעזר, נכנסו ארבעה זקנים להשיב על דבריו, אלו הן: רבי יוסי הגלילי, ורבי טרפון, ורבי אלעזר בן עזריה, ורבי עקיבא... אמר להן רבי יהושע: אין משיבין את הארי לאחר מיתה (אם היה קיים שמא יחזיר לכם תשובה. רש"י). ... לי גם יש פירכה, אך בין לשיטתי בין לשיטתכם, - אין משיבין את הארי לאחר מיתה".

וכך נהג רבי יהושע לאחר פטירתו של רבי אליעזר, להראות ש"הותר הנדר", ההרחקה הייתה רק בגלל הכרעת הרוב, אך לאחר פטירתו של רבי אליעזר דברי תורתו חזרו לכבודם. וכמסופר בגמרא נדה דף ז:

תניא, אמר לו רבי אליעזר לרבי יהושע: אתה לא שמעת - אני שמעתי, אתה לא שמעת אלא אחת - ואני שמעתי הרבה, אין אומרים למי שלא ראה את החדש יבא ויעיד אלא למי שראהו.

כל ימיו של רבי אליעזר היו עושין כרבי יהושע, לאחר פטירתו של רבי אליעזר החזיר רבי יהושע את הדבר ליושנו. כרבי אליעזר בחייו מדוע לא? משום דרבי אליעזר שמותי הוא, וסבר: אם נעשהו כמוהו באחד, יעשו כמוהו גם בדברים אחרים ומשום כבודו של רבי אליעזר לא נוכל למחות בהם.

לאחר פטירתו של רבי אליעזר, שניתן למחות בהם, החזיר את הדבר ליושנו.

שיטתייהו

רבי יהושע ורבי אליעזר נחלקו בעשרות מחלוקות בש"ס, אך אחת המרכזיות שבהם זה בנוגע לחודש תשרי וחודש חשון, כמופיע בגמרא במסכת ראש השנה דף י:

תניא רבי אליעזר אומר בתשרי נברא העולם בתשרי נולדו אבות בתשרי מתו אבות בפסח נולד יצחק בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין. בר"ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים בניסן נגאלו בתשרי עתידין ליגאל.

ר' יהושע אומר בניסן נברא העולם בניסן נולדו אבות בניסן מתו אבות בפסח נולד יצחק בר"ה נפקדה שרה רחל וחנה בר"ה יצא יוסף מבית האסורין בר"ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים בניסן נגאלו בניסן עתידין ליגאל.

ומסבירה הגמרא, שלפי רבי אליעזר לומדים שופר משופר, ולכן הגאולה תהיה בתשרי ואילו לפי רבי יהושע לומדים מליל שימורים ולכן הגאולה תהיה בניסן.

ומבאר הרבי (לקו"ש ח"ד עמ' 1292. חלק י"ב עמ' 143) שהרי מצינו שחלקו בנוגע לגאולה העתידה גם במסכת סנהדרין דף צז:

רבי אליעזר אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין ואם לאו אין נגאלין אמר ליה רבי יהושע אם אין עושין תשובה אין נגאלין? אלא הקב"ה מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב.

ואם כן המחלוקת כאן תלויה במחלוקת שם:

לפי רבי אליעזר הכל תלוי במעשה האדם, לכן נגאלין על ידי שעושים מעצמן תשובה, כמו שופר שמעורר לתשובה, לכן סובר שהגאולה בחודש תשרי. ואילו לפי רבי יהושע אפילו אם לא יעשו מעצמן יגאלו על ידי שהקב"ה יעורר אותם כמו שבפסח ה' גאל אותם בזכות ההתעוררות שתהיה לעתיד במתן תורה, על אף ששם היה כפה עליהם הר כגיגית.

ובלקוטי שיחות ח"א שיחה לפרשת תזריע מבאר הרבי על פי פנימיות העניינים:

חודש תשרי הוא ראש השנה של הנהגת הטבע בעולם, ולכן עניינו עבודת האדם, העלאה מלמטה ללמעלה. חודש ניסן הוא ראש השנה של הניסים, למעלה מהטבע כמו בפסח ועניינו הוא המשכה מלמעלה למטה. לכן בתשרי מבקשים על הגשם שתלוי "באד יעלה מן הארץ", ואילו בניסן מבקשים על הטל שלא נעצר – המשכה מלמעלה.

רבי אליעזר סובר שהגאולה תבוא רק על ידי תשובה, עבודת האדם מלמטה, לכן הגאולה בחודש תשרי ואילו רבי יהושע סובר שהגאולה תבוא מלמעלה, ולכן הגאולה בחודש ניסן. ועל אף שהגאולה ממצרים הייתה בניסן, מבאר רבי אליעזר שהגאולה העתידה תהיה בתשרי כי זה לאחר כל עבודת האדם כל משך זמן הגלות ולכן תהיה תלויה במעשי האדם, משא"כ ביציאת מצרים שהיו במ"ט שערי טומאה ולא היה ברירה אלא להוציאם.

אך רבי יהושע סובר שבכל זאת הגאולה תהיה גם בניסן, כי האור שנקבל בגאולה העתידה הוא שלא בערך למעשינו ועבודתינו, אור נעלה שימשך מלמעלה למטה גם שלא בקשר למעשי האדם ובכל זאת יומשך בפנימיות האדם.

וההלכה כרבי יהושע.

בפרק הבא נלמד בעזרת ה' על רבי יהושע ורבן גמליאל.