פרק סד. אבא שאול

תולדות התנאים ומשנתם

ב"ה

פרק סד. אבא שאול - כוח הזכרון.

אחד מתלמידי רבן יוחנן בן זכאי, שאף הוא האריך ימים לדור תלמידי רבי עקיבא, היה אבא שאול.

היה מיוחד בכח זכרונו, ולכן העיד על כמה דברים שהיו בבית המקדש. אף מצינו כמה דינים ממנו בהלכות בית המקדש. מדי בוקר אנו אומרים לפני התפילה "אביי היה מסדר סדר המערכה.. ואליבא ( ולפי שיטת) דאבא שאול", שזה סדר המערכה לפי שיטת אבא שאול בהטבת הנרות.

תולדות חייו

הגמרא במסכת ברכת דף לד מספרת שאבא שאול היה לש בצק – גבל בבית הנשיא:

אבא שאול גבל של בית רבי היה והיו מחמין לו חמין בחיטין של תרומה טמאה ללוש בהן עיסה בטהרה.

הגמרא במסכת נדה דף כד מספרת שבמקצועו היה קובר מתים, ומתארת גם שהוא היה גבוה ביותר – ארוך בדורו.

אבא שאול אומר ואיתימא רבי יוחנן קובר מתים הייתי פעם אחת רצתי אחר צבי ונכנסתי בקולית של מת ורצתי אחריו שלש פרסאות וצבי לא הגעתי וקולית לא כלתה כשחזרתי לאחורי אמרו לי של עוג מלך הבשן היתה.

תניא אבא שאול אומר קובר מתים הייתי פעם אחת נפתחה מערה תחתי ועמדתי בגלגל עינו של מת עד חוטמי כשחזרתי לאחורי אמרו עין של אבשלום היתה. ושמא תאמר אבא שאול ננס היה?

אבא שאול ארוך בדורו היה ורבי טרפון מגיע לכתפו. ור' טרפון ארוך בדורו היה ור"מ מגיע לכתפו רבי מאיר ארוך בדורו היה ורבי מגיע לכתפו רבי ארוך בדורו היה ורבי חייא מגיע לכתפו ורבי חייא ארוך בדורו היה ורב מגיע לכתפו רב ארוך בדורו היה ורב יהודה מגיע לכתפו ורב יהודה ארוך בדורו היה ואדא דיילא מגיע לכתפו.

(יש שרוצים לומר שאבא שאול היה חי בתקופת הדור השלישי לתנאים כי מצינו אותו מעיד במחלוקת רבי עקיבא וחכמים, אך מגמרא זו משמע בצורה ברורה שהיה חי לפני רבי טרפון, כי הרי כל התנאים והאמוראים כאן מוזכרים לפי סדר הדורות, ורבי טרפון היה בדור התנאים ביבנה. וכן משמע מפרקי אבות ששמע מפי רבן יוחנן בן זכאי, ירק שהאריך ימים, כמו חברו רבי אליעזר בן יעקב, שהיו בבית המקדש והאריכו ימים

ובשיחת ש"פ דברים תשמ"ב לומד הרבי בפשטות שהיה תלמיד רבן יוחנן בן זכאי, כפי שנראה בהמשך).

ושם דף סא מספרת: תניא אבא שאול אומר מעשה בסלע בית חורון שהיו מחזיקין בה טומאה ולא יכלו חכמים לבדוק מפני שהיתה מרובה והיה שם זקן אחד ורבי יהושע בן חנניא שמו אמר להן הביאו לי סדינים הביאו לו סדינים ושראן במים ופרסן עליהם מקום טהרה יבש מקום טומאה לח ובדקו ומצאו בור גדול מלא עצמות תנא הוא הבור שמילא ישמעאל בן נתניה חללים.

כח הזכרון

היה לו זכרון מיוחד, כשרבי אליעזר בן יעקב שכח לשכות מה היו משמשות, הוא זה שהעיד עליהם. כמסופר במסכת מדות פרק ב משנה ה:

מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית - אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: שָׁכַחְתִּי מֶה הָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת.

אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: שָׁם הָיוּ נוֹתְנִין יַיִן וָשֶׁמֶן, הִיא הָיְתָה נִקְרֵאת לִשְׁכַּת בֵּית שְׁמַנְיָה.

ושם פרק ה משנה ד: לִשְׁכַּת הָעֵץ - אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: שָׁכַחְתִּי מֶה הָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת.

אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: לִשְׁכַּת כֹּהֵן גָּדוֹל; וְהִיא הָיְתָה אֲחוֹרֵי שְׁתֵּיהֶן, וְגַג שְׁלָשְׁתָּן שָׁוֶה.

ובתוספתא אהלות ו וכן בכלאים ד הוא מעיד על מחלוקת בין רבי עקיבא לחכמים.

כמו כן הוא העיד משמו של רבן יוחנן בן זכאי, על מעלת תלמידיו. כדלקמן.

אבא שאול בן בטנית

יש לציין שהיה עוד חכם בשם אבא שאול בן בטנית, שהיה חי לפני חורבן בית המקדש. ומצינו במסכת ביצה דף כט במשנה שאבא שאול מספר על אבא שאול בן בטנית, מכאן מוכח שזה שני תנאים אחרים:

מעשה באבא שאול בן בטנית שהיה ממלא מדותיו מערב יו"ט ונותנן ללקוחות ביו"ט – כי אסור ללמוד ביום טוב. אבא שאול אומר אף במועד עושה כן מפני ברורי המדות. וחכמים אומרים אף בחול עושה כן מפני מצוי המדות: כלומר גם ביום חול עשה את זה והיה הופך את כליו בכדי שיצאו עד הטיפה האחרונה ויכנסו לכלים של הלקוחות, ולא לבוא לידי חשש גזל. ופעם אסף 300 גרבי יין מהשאריות שנשארו בכל זאת ונתנם, לבית המקדש, שאלו אותו אתה לא צריך את זה? אמר להם, אני לא רוצה בזה.. אמרו לו הואיל והחמרת על עצמך, תעשה מזה צרכי רבים.

מכאן משמע, שאבא שאול הוא לא אבא שאול בן בטנית, שהרי הוא מעיד עליו. ונחזור לנשוא פרקנו, אבא שאול.

בתורת הרבי

ארוך בדורו

בגמרא דלעיל מצינו שהיה גבוה ביותר, שהיה "ארוך בדורו". וכל הגבוהים בדורות שלאחר מכן לא היו בגובהו הרב.

ומבאר על כך הרבי בשיחת דברים תשל"ו שהרי ידוע שחיי הצדיק אינם חיים גשמיים כי אם חיים רוחנים שהם אמונה אהבה ויראה, אבל מובן שזה מתבטא בלב הגשמי של הצדיק, שהרי האהבה היא בלב. וע"ד זה כאן, זה שאבא שאול היה גבוה בגשמיות זה מפני שהיה גבוה ברוחניות מאד.

וברשימת המנורה מבאר על כך, שעל אף מעלתו הגבוהה, נאמר עליו "ארוך", ארוך זה מסמל המשכה ממקום גבוה, כי הוא ירד והשפיע גם לאחרים שלמטה ממדריגתו, כמו שמצינו שהוא העיד והזכיר אפילו לרבי אליעזר בן יעקב, קב ונקי.

כח זכרונו

בלקוטי שיחות חכ"ד עמוד 20 מבאר הרבי על אבא שאול וחכמים מתורת אביו המקובל רבי לוי יצחק. (ושולבו כאן פרטים נוספים ממקור הדברים, בשיחות דברים תשל"ו ותשמ"ב).

מצינו שחלק אבא שאול עם חכמים על שמן שבעבר הירדן, וכן מצינו שהוא זה שהזכיר לרבי אליעזר על לשכת השמנים.

ומבאר על כך רבי לוי יצחק, שאבא שאול היה כח הזכרון. וזה מרומז בשמו של אבא שאול, אבא זה חכמה בקבלה, שאול זה יסוד, וכשיש את יסוד החכמה לא שייך לשכוח.

אבא שאול רצה להמשיך כח הזכרון שבו הוא התייחד לרבי אליעזר בן יעקב שלא ישכח עוד, ולכן הוא מדגיש את השמן, שהרי שמן זית זה סגולה לזכרון. ומבאר על כך הרבי שאבא שאול מדבר דווקא על שמן, כי שמן מרמז על ביטול, כמו שמן שעושים אותו על ידי כתישת זית, וכשמדליקים נר השמן נשרף ונכלה – ביטול - ובשקט ובחשאי.

ולכן אבא שאול סובר שהשמן מעבר הירדן הוא כמו השמן בארץ ישראל – כשיש ביטול. ולכן סובר שבלשכת השמן יש גם יין, שיין מראה על הבנה בתורה, ושמן על ביטול בתורה, וצריך שההבנה וההנאה בתורה תהיה מתוך ביטול ואז זה מביא לידי מעשה.

ובשיחת דברים תשמ"ב ביאר הרבי הוראה מזה, מצינו שרבי אליעזר בן יעקב היה נעלה בתורה מאבא שאול, שהרי על רבי אליעזר העידו שהיה קב ונקי, ועם זאת, כאשר רבי אליעזר שכח, אבא שאול לא התבייש והזכיר לו.

ומכאן נלמד, שגם אם יש אדם שהוא נעלה ממך בתורה, רק שהוא שכח פרט ואתה יודע, אין לך להתבייש, אלא להזכירו וללמדו כמו אבא שאול. ויש לעשות זאת בזהירות יתירה, לא מתוך ישות וקינתור, אלא מתוך ביטול וענווה כמו הלל הזקן, שהיה רבו של רבן יוחנן בן זכאי, שהיה רבו של אבא שאול.

משנת אבא שאול בפרקי אבות

משנתו בפרקי אבות היא בעדות על מעלת תלמידי רבן יוחנן בן זכאי.

כמסופר בפרקי אבות פרק ב:

חמשה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי, ואלו הן, רבי אליעזר בן הורקנוס, ורבי יהושע בן חנניה, ורבי יוסי הכהן, ורבי שמעון בן נתנאל, ורבי אלעזר בן ערך.

הוא היה מונה שבחן.

רבי אליעזר בן הורקנוס, בור סוד שאינו מאבד טפה. . . ורבי אלעזר בן ערך, כמעין המתגבר.

הוא היה אומר, אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים, ואליעזר בן הורקנוס בכף שניה, מכריע את כולם.

אבא שאול אומר משמו, אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ורבי אליעזר בן הורקנוס אף עמהם, ורבי אלעזר בן ערך בכף שניה, מכריע את כולם.

ומבאר רבינו עובדיה מברטנורא שאין ביניהם מחלוקת, "מצאתי כתוב דאבא שאול לא נחלק על תנא קמא, ושני הדברים אמרם רבן יוחנן בן זכאי ושניהם אמת, דלענין הבקיאות והזכרון היה רבי אליעזר מכריע, ולענין החריפות והפלפול היה רבי אלעזר בן ערך מכריע".

הרבי בשיחת פרשת דברים תשמ"ב, מבאר על משנה זו, שלכאורה זה פלא, הרי אבא שאול מעלתו בקיאות וזכרון דווקא, ומדוע הוא משבח את רבי אלעזר בן ערך על פני רבי אליעזר בן הורקנוס, והרי רבי אליעזר בן הורקנוס זה כמדתו, בור סוד שאינו מאבד טיפה, ואילו רבי אלעזר בן ערך מעלתו מעלת המחדש – כמעיין המתגבר.

אלא, אין לו לאדם להסתפק בעבודת ה' לפי טבעו בלבד, ומתאים לתכונות נפשו ועליו לעבוד את ה' גם בקו שהופכי ממנו. וכמבואר בחסידות, שנפש עייפה וחמה זקוקה למים צוננים, ולכן אבא שאול אומר, דווקא הוא שהיה בקיאות, מורה ומכריז לכולם שצריך לא להסתפק במעלות הטבעיות של האדם אלא להתעסק ולשאוף להגיע גם למעלות נוספות, ולכן הוא מכריז שהמעלה היא חריפות וחידוש.

והנה הוא לא בא לחלוק על רבן יוחנן בן זכאי, שהרי אומר משמו, (ומכאן מוכח שהיה תלמידו) וכמו שמבאר רע"ב, רק שרבן יוחנן הדגיש את מעלת הבקיאות, בהיותו נשיא דורו הדואג לכל דורו, והכל צריכים לבעלי חיטים – כולם זקוקים לבקיאות, לכן הוא מדגיש את הבקיאות. אבל אבא שאול מורה משמו – שם מורה על הארה בלבד, שצריך גם את מעלת הפלפול.

ובשיחת קדושים תשמ"ו ביאר הרבי, שראשית ריב"ז מביא את מעלת הבקיאות כי זה העבודה שעל פי הסדר והיא קודמת, ולאחר עבודה זו, מגיע השלב הבא, שזה אבא שאול מורה, שהיא עבודה שלמעלה מסדר והדרגה. הפלפול.

שיטתו בקטורת

אבא שאול נחלק עם חכמים בסדר הטבת הקטורת, וההלכה כחכמים, אך עם זאת, בתפילה אנחנו אומרים דווקא את שיטת אבא שאול, אפילו שהיא לא להלכה. "אביי הווה מסדר סדר המערכה משמא דגמרא ואליבא דאבא שאול".

ושואל על כך הרבי בשיחת תצווה תשנ"ב (מוגה), מה הטעם לכך שאומרים משנה שלא לפי ההלכה, והבית יוסף ביאר על כך בפשטות שזה בכדי לא לשנות את הסדר שמצאו העולם וחשבו שזה נכון, אך עדיין צריך להבין הטעם לכך. ובפרט שבסדר העבודה שבתפילת יום הכיפורים כן אומרים כשיטת חכמים ולא כשיטת אבא שאול.

מבאר הרבי בפנימיות העניינים את שיטת הבית יוסף:

כיום כשאומרים את סדר הקרבנות בתפילה זה פועל כמו הקרבת הקרבן שהרי "ונשלמה פרים שפתינו". העבודה בבית המקדש בפועל הייתה כשיטת חכמים, אך עקב היותה נעלית ביותר ושייכת ליחידה שבנפש, לא שייך לומר אותה כל יום, כי לא שייך להמשיך יחידה כזו בזמן הגלות (וראה שם במקור השיחה הביאור בכך), אך ביום הכיפורים שמתגלית היחידה שבנפש אצל כל היהודים, זה שייך.

ולכן ביום הכיפורים אומרים את שיטת חכמים, וכל השנה את שיטת אבא שאול. (ומרומז גם במשניות, המשנה בתמיד היא כשיטת אבא שאול והמשנה ביומא כשיטת חכמים).

וזו גם הסיבה שבמאמרי חסידות מסבירים בדרך כלל כאבא שאול, כי זה מה שנוגע לעבודת השם בזמן הגלות.

וזה מרומז בתחילת הברייתא: אביי - אביי מורה על יתום, שהרי היה יתום ומרומז בראשי תיבות שמו "אשר בך ירוחם יתום", וזה מרמז על עם ישראל שכביכול יתום בזמן הגלות וצריכים להשאיל את אביהם – ה' - ממקום אחר. אבא שאול. ומרומז גם במה שכתב הבית יוסף "מצאו העולם" – מלשון העולם.

/